אני פעם אמרתי לך על מה לדבר?
אני בעד החוק. עכשיו בואו נעבור לדבר, בשאר הזמן – עמד כאן אלקין לפני כמה שעות.
אמרתי, אני – גם אתה מצנזר אותי?
אני מבקש שתחזיר לי את הזמן שלקחת לי, איתן.
עמד כאן אלקין בצביעות אופיינית, בניתוק מהמציאות, יושב בממשלה שלא מסוגלת לשמור על החוק במדינת ישראל ומטיף לנו.
לא מצא חן בעיניו שאנחנו מבצעים את עבודתנו. חבל שהוא לא בדק קודם איך גדעון סער, כשהיה חבר ליכוד ב-2007, הצביע על תקנות יו"ש. כשישראל כץ הצביע בעד, גדעון סער הצביע נגד. חרפה פשוט, האנשים האלה שעומדים כאן ומטיפים לנו בלי להסתכל על עצמם במראה, פשוט חרפה, פשוט בדיחה מהלכת. והשופרות שלכם בתקשורת הם ליצנים גמורים, כמו בן כספית ואטילה, שימשיכו להדהד אתכם כאילו אתם אבירי האור הקסום.
ראיתי היום תזכורת לאיך חדשות 12 ציינו שנה לממשלת נתניהו בכנסת העשרים. צבעים קודרים, הטפת מוסר על זה שרק חצי מהעם מרוצה. הם רק לא טרחו לציין שהחצי השני של העם ישב באופוזיציה, איך יהיה מרוצה? אבל היום, כש-70% מהעם לא מרוצים, כשכרעי תרנגולת זו מחמאה ליציבות של הממשלה הזו, הם צבעו את האולפן בוורוד וכחול, ושמו תמונה של הנוכל והרזרבי על עוגת יום הולדת. אבל האמת, זה רק מעודד אותי, כי ככל שאתה זקוק ליותר איפור וליותר צבעים מלאכותיים כולם מבינים שמתחת לשכבות המייק-אפ מסתתר יצור מכוער מאין כמותו. במקרה הזה כיעור פנימי, שחיתות, אובדן דרך; כיעור כזה עד שכשההנהגה בידיים שלכם היא כמו מה שקראנו אתמול בשבועות במשלי, נזם זהב באף חזיר. חזירות של ממש. אכול ושתו כי מחר נמות.
אבל זהו, חבר'ה, הגיע יום המחר, למרות הכול, למרות שכדי להמשיך ולאחוז בקרנות מזבח השקר הייתם מוכנים למכור את המדינה – כן, מירב, גם את – לכל המרבה במחיר, או במקרה הזה לכל המרבה בדרישות ואיומים. וזה לא עוזר לכם. זה כמו קזינו, תמלאו את זועבי, תמלאו את מאזן גנאים בדולרים, במאות מיליונים, ובסוף הם עושים מה שמתחשק להם.
אבל למרות הכול זה נגמר, תודה לאל. אבל הקדוש ברוך הוא – –
– – משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. הוא מראה לכל יפי הנפש בשמאל עד כמה שאתם חבורה בלי אידיאולוגיה ובלי ערכים.
ולכן הערב שמענו מנגינות חדשות.
מרצ ורע"מ, פתאום אין כיבוש – גזלת לי 20 שניות בהתחלה. תן לי להשלים.
רע"מ יצאו החוצה ולא התנגדו, ומרצ והעבודה הפוסט-ציוניים אפילו הצביעו בעד – –
– – החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון.
ממש וגר זאב עם כבש, ומנסור עם נפתול ירבץ. לכו הביתה.
390 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.