אדוני היושב-ראש, רבותיי, גברתי השרה, אדוני השר, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק של חברת הכנסת גבי לסקי, נעמה לזימי ושלי, הצעת חוק שבאה לתאר את אחת הפרשיות העגומות במדינת ישראל, של תושבי גבעת עמל.
תושבי גבעת עמל עלו – נבנה בשטחי כפר ג'מאסין – קוראים לזה היום גבעת עמל – התושבים הועברו מבתיהם, ועברו למקום שהיה צריך – שם מכרו את הקרקעות. היו צריכים – הם מכרו את זה ליזם פרטי, והתנאי היה שייתנו לתושבים שם דיור חלופי או משהו שווה ערך למה – – –
המון דיונים, כן. זו אחת הפרשיות שלא מוסיפות כבוד למדינת ישראל. דיברו איתי גם נעמה לזימי וגם גבי לסקי, ודיברו איתי – היו אצלי הוועד של השכונה. כואב מאוד לשמוע שיש דבר כזה שאין לו עד לרגע זה פתרון. פשוט לקחו את אנשים האלה, עם כוח גדול של משטרה, בכפייה, אפילו שהייתה התחייבות לתושבים, כפי שאמרתי, שיהיה להם מקום מגורים במקום אחר, שיהיה להם משהו שווה ערך – לא נתנו להם. הם נזרקו לרחוב ללא שום פתרון.
אגב, אני רוצה לומר – זה מאוד לא פוליטי, אבל שנדע שגם כסף קואליציוני של נעמה לזימי ושל גבי לסקי, שהועבר ונמצא במשרד האוצר – אפילו את הכסף הזה, שלא נתנה אותו הממשלה – הכסף הזה נמצא, תקוע במשרד האוצר, וזהו, ואין מה לעשות עם הדבר הזה.
לא, אבל זה באמת משהו – – –
כן, דבר הומני שהיה צריך לפחות לעשות איזה משהו כדי שייראה שעוזרים לאנשים האלה. הרי זה מגיע להם; הרי הייתה התחייבות, מכרו את זה ליזמים פרטיים אחרים וכתבו סעיף שלפיו הזכויות עוברות ליזם הפרטי, זאת אומרת, הוא צריך לעמוד בהתחייבויות של היזם הקודם, והמדינה עומדת בעניין הזה, המדינה אכלסה שם.
אני לא הייתי מודע לזה הרבה, הם הכניסו אותי לעניין, ואני נפגשתי, כפי שאמרתי, וגם דיברתי עם פקידי האוצר. אני רוצה להגיד לכם שלפני כמה חודשים אני קיוויתי אולי שזה יעזור. שלחתי יחד עם חברותיי, גם נעמה לזימי וגם גבי לסקי, כתבתי מכתב למשרד האוצר. אנחנו כותבים שבסוף שנות הארבעים של המאה ה-20 יזמו מוסדות היישוב היהודי התיישבות של תושבי שכונת מנשייה בשטחי כפר ג'מאסין, כיום שכונת גבעת עמל בתל אביב. בשנת 1961 מכרה רשות הפיתוח את קרקעות גבעת עמל ליזם פרטי. במסגרת המכירה הוסכם שהרוכש מכיר בזכותם של המשתכנים לקבל דיור שווה ערך בשיכונים שיבנה. ברבות השנים נמכרו המקרקעין ליזמים אחרים – זה עבר מיזם ליזם, בכפוף להתחייבות הרוכשים לתת למתיישבים דיור חלופי.
עד כאן זה עוד איכשהו מתקבל על הדעת, אבל באוגוסט 2021, במסגרת הניסיונות למצוא פתרונות לפיצויים עבור מפוני שכונת גבעת עמל ב', ולאחר התייעצות עם גורמי מקצוע ובעלי תפקידים בעבר ובהווה, התגבש מתווה וקריטריונים לפינוי ופיצוי לנחלות האחרונות בשכונה, ביוזמת לשכת שר המשפטים גדעון סער, יחד עם חברות הכנסת נעמה לזימי ממפלגת העבודה וגבי לסקי ממרצ. למרות זאת הפיצוי שהובטח לתושבים תקוע במשרד האוצר מסיבות פרוצדורליות, למרות ההתחייבויות השלטוניות, אנחנו כותבים למשרד האוצר, ועד לרגע זה לא קיבלנו תשובה.
אני הצעתי, וזה מה שאני עושה עכשיו, לחברת הכנסת לזימי ולחברת הכנסת לסקי ללכת להליך חקיקה. יכול להיות שבימים רגילים ובנושא אחר לא היינו צריכים ללכת לחקיקה, היינו הולכים לדיון נורמלי כמו בין בני תרבות. הרי באמת זה כתם על המדינה. מה רוצים מהאנשים שגרו שם על לא עוול בכפם, שזרקו אותם בלי שיש להם כל פתרון? למה לא פותרים את הבעיה הזאת? זאת פרשייה מאוד מאוד עצובה, וחייבת פתרון כמה שיותר מהר.
זה היה בוועדת שרים. אדוני היושב-ראש, זה היה בוועדת שרים ביום ראשון. שר המשפטים ביקש מאיתנו שאנחנו נדחה את זה – בהתחלה הוא אמר שבועיים, אחרי זה הוא אמר שבוע, הוא לא היה בארץ. הוא ביקש דחייה של שבוע. הסכמנו להביא את הדיון היום בלי להצביע.
כן. אנחנו נבקש את ההצבעה בשבוע הבא. יכול להיות שאם אכן אנחנו נתקדם, כפי שאני מעריך שצריך שיקרה, אולי יתקדם העניין הזה ואנחנו נגיע לפתרון – – –
יכול להיות שאפשר. אני היום כבר לא יודע, בגלל שמאוד יכול להיות – אתה יודע, אתה מכיר את זה. לפעמים באים ואומרים לך: אתה צודק והפתרון הוא נכון, אבל אי-אפשר בלי חקיקה, אין סמכות. זאת אפשרות. אני לא בטוח שזה המקרה. יכול להיות שבמקרה הזה, אם יהיה רצון טוב, ואנחנו שלושתנו, יחד עם חברים נוספים, נעמוד על העניין הזה שאם לא יימצא פתרון שאיננו פתרון במסגרת החוק, אנחנו נבקש להצביע על החוק, להתקדם איתו ולהשלים אותו, אלא אם כן אנחנו נגיע לפתרון אחר.
ואני מודה לך, אדוני היושב-ראש. סיכמנו שחברת הכנסת נעמה לזימי – אמרו לנו שרק שניים יכולים לדבר – –
– – ואתה, באבירות לא רגילה, נותן גם לגבי לסקי, שמגיע לה.
מאה אחוז. זה יפה מאוד, וזה מגיע לה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
737 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.