הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפת דגל של מדינת אויב או של הרשות הפלסטינית בגופים המתוקצבים או הנתמכים על ידי המדינה), התשפ"ב–2022

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תתארו לכם שבאוניברסיטאות בארצות הברית היו מניפים את דגלי אל-קאעידה; תתארו לכם שבבתי חולים בבריטניה היו מניפים את דגלי – – –

לך לעזה. לך לעזה או לירדן. קדימה, תלך, לעזה או לירדן.

אוסאמה – לעזה.

חברים, תתארו לעצמכם שבארצות הברית היו מניפים את דגלי אל-קאעידה; תארו לכם שבבריטניה בבתי חולים היו מניפים את דגלי IRA; תתארו לכם שבסעודיה היו מניפים בבתי הספר את דגלי החוטים. בשום מקום בעולם לא יעלה על הדעת שבמדינה כלשהי יונפו דגלים של אויביה, ובטח שלא במוסדות ובאוניברסיטאות שהיא מממנת.

לך לעזה. לך לעזה, חביבי. לך לעזה או לירדן.

דמוקרטיה אין משמעותה הפקרות או התאבדות, לכן לא יעלה על הדעת שגם כאן במדינת ישראל יצעדו עם דגלי אש"ף בכלל, ובטח שלא במוסדות המדינה ובאוניברסיטאות.

המצעד עם דגלי אש"ף ביום הנכבה באוניברסיטאות מייצג שאיפות של אלו שרוצים לחסל את מדינת היהודים. זה המסר שיש בו. גם כיום ברשות משלמים קצבה למי שרצח יהודים. גם כיום במערכת החינוך שלכם ממשיכים להסית ולהתריס נגד היהודים ונגד מדינת ישראל. גם כיום פועלים שם להעמיד את חיילי צה"ל לדין בהאג. הנפת דגלי אש"ף במדינה היא לא צעד של חופש אקדמי, היא צעד של הסתה והתרסה כנגד מדינת ישראל.

אני, אגב, רוצה להזכיר לחבר הכנסת אבו שחאדה את הנתונים, ולכל אותם צבועים עם דגלי אש"ף שצעדו ביום הנכבה, אני רוצה להזכיר לכם את ההיסטוריה. אתם אלו שפתחתם במלחמה והפסדתם, אבל מה – למזלכם הפסדתם. למה למזלכם הפסדתם? כי בזכות ההפסד שלכם אתם חיים במדינה, אחת הטובות בעולם. אותם סטודנטים ערבים שמניפים – – –

אותם סטודנטים ערבים שמניפים את דגלי אש"ף וקוראים בהפגנה: ברוח ודם נפדה את פלסטין, הם הצבועים ביותר. הרי אם היו פודים את פלסטין, הם לא היו חיים בדמוקרטיה. אם היו פודים את פלסטין, לא היה לכם חופש אקדמי; לא היו לכם שירותי בריאות מצוינים; לא הייתם נהנים מהכלכלה הישראלי ומתשלום לביטוח לאומי.

אתה יודע, אוסאמה, מה קרה למי שלא בישראל?

אני רוצה לומר מה היה קורה אם לא הייתם נשארים בישראל. הייתם חיים בפחד כמו בלבנון.

טיבי, אם היית חי בלבנון, היית חי בפחד.

אם הם לא היו בישראל, הם היו חיים בפחד בלבנון, חיים כמו עניים מרודים בעזה או נשחטים – – –

אני אחזור על דבריי, אם במקרה פספסתם. אם לא הייתם כאן, הייתם חיים בפחד בלבנון, כמו עניים מרודים בעזה או שהייתם נשחטים בסוריה על ידי דאעש. אני, אגב, רוצה לתת לך הצעה – לשנות את יום הנכבה ליום הקנאה.

אבו שחאדה, יום הנכבה זה יום הקנאה שלכם במדינת ישראל.

אני רוצה לחדד: אמרתי שאני מציע לשנות את יום הנכבה ליום הקנאה. למה ליום הקנאה? כי העיניים שלכם יוצאות כשאתם רואים איך הפכנו את מדינת ישראל למעצמה, למדינה משגשגת, למדינה פורחת, וזה מוציא אתכם מדעתכם. אבל שימו לב, אף אחד מכם לא רוצה ללכת לעזה, אבל כל מי שבעזה רוצה להגיע לכאן, לישראל. אגב, איך אמרה ראש ממשלתנו בעבר גולדה מאיר: הסכסוך עם הערבים אינו סכסוך על אדמה או טריטוריה – הם פשוט מסרבים להאמין שיש לנו זכות קיום. כן, זה תופס גם כיום, ועוד לחלק מערביי ישראל שיושבים כאן בכנסת.

בואו רק נדבר על הצביעות של אותם צועדים. ביד אחת הם רוצים להניף את דגלי אש"ף, אבל ביד השנייה הם רוצים לקבל תקציבים ממדינת ישראל. אני, אגב, רוצה להציע שכל אחד יקבל ביטוח לאומי, שירותי בריאות וסבסוד באוניברסיטאות מהמדינה שהוא מניף את הדגל שלה. אני, אגב, רוצה להזכיר לכם: מי שרואה את עצמו פלסטיני – מדינת ישראל היא מדינה חופשית; הוא יכול לעבור לירדן, הוא יכול לעבור לעזה וגם להישאר שם. לא רק זאת, אני מבטיח לכם מימון בהסעות גם למחסום ארז וגם לגשר אלנבי.

אוסאמה, אתה תקבל מימון בהסעות גם למחסום ארז וגם לאלנבי. קדימה.

קדימה, רוח מן הון, לך לעזה.

אוסאמה, מחסום ארז או אלנבי, קדימה.

למה אתה לא הולך לעזה? למה אתה לא הולך לשם? למה אתה לא הולך לירדן?

את הצביעות שלכם ראינו, כשמישהו רק זרק את הרעיון – – –

את הצביעות שלכם ראינו. כשמישהו רק נתן את הרעיון להעביר אתכם מאום אל-פחם, אתם שקשקתם, רעדתם, פחדתם. אגב, אפשר לקנות אתכם בשקל, או יותר נכון, אפשר לקנות אתכם ב-2,200 שקל, שזה מה שמשלמים בביטוח לאומי. אגב, גם את מנסור עבאס ורע"מ – גם אתם למכירה. ב-53 מיליארד שקל קנו גם אתכם. אצלכם הכול למכירה. אין לכם ערכים, אין לכם אידיאולוגיה.

אני רוצה לתת הצעה.

אני, אגב, מציע לכם ללכת עם שלט "למכירה". לכל הצבעה יש תג מחיר. משלמים לכם. זה מה שאתם עושים. לא בכדי כתב ז'בוטינסקי במאמרו בקיר הברזל: "אין העם הערבי אלא אספסוף רודף בצע המוכן למכור את הפטריוטיזם שלו". אגב, את החיבור של העם היהודי לארץ ישראל, שהיא נחלת אבותינו, לא ניתן למכור. היהודים היו מוכנים לשלם כל מחיר כדי להקים כאן את מדינתם. יהודים שעלו – – –

היהודים היו מוכנים לשלם כל מחיר כדי להקים כאן את מדינתם. יהודים שעלו מעיראק, מפולין, מרוסיה ומתוניס, מרומניה ומספרד, עזבו רכוש ונכסים ועקרו את משפחותיהם על מנת להקים את המדינה ולעלות לארץ ישראל. אתם, כמובן, יכולים לעזוב למדינות ערב, לעזה ולירדן. אבל אתם כפויי טובה. אתם מתריסים נגד מדינת ישראל, אבל מבינים שאין מדינה טובה יותר ממדינת ישראל.

אני רוצה לקרוא לכם – – –

תתבייש לך. תתבייש לך.

אני, אגב, רוצה לקרוא לכם, אני רוצה לקרוא לכם – – –

תודה.

לא. עצרו כאן כל הזמן.

לא. עצרו כאן כל הזמן.

אתה קובע את הכללים? איך זה עובד?

לא הוספת עוד שתי דקות. בחצי מהנאום הפריעו.

חצי מהנאום הפריעו, כן.

אוקיי. אני – – –

אני רוצה לקרוא לכם מכרוז בערבית שהופץ לפני קום המדינה, ב-15 בספטמבר 1944, על ידי מנחם בגין והאצ"ל, וכך נכתב בכרוז: הממשלה העברית תעניק לכם זכויות מלאות. לא תהיה אפליה בין ערבי ליהודי בקבלת משרה ממשלתית או ציבורית. במקומות הקדושים, גם לדת המוסלמית יהיה חופש פולחן.

הממשלה העברית תאפשר לכם – – –

עוד ממשיך הכרוז של האצ"ל: הממשלה העברית תאפשר לכם לרכוש השכלה. לא יהיו מגפות בכפריכם. שכר הפועלים יעלה. תבנו בתים במקום אוהלים. רשת המים תגיע לכל מושב. יחד עם זאת, חשוב: היזהרו מלשמוע – – –

עוד כותב בגין בכרוז של האצ"ל: היזהרו מלשמוע בעצת המסיתים. אל תרימו יד על חיי היהודים או על רכושם, כי בניגוד לאינטרס שלכם, אם תרימו פעם יד, ניאלץ לגדוע אותה בלי דיחוי בכוח נשקנו, כי אתם גם למדתם – –

– – מה רב הכוח של הנוער העברי המחודש.

שני משפטים. מדינת ישראל – – –

מדינת ישראל עמדה בהתחייבויות שלה מ-1944 אחת לאחת, אבל לשמחתנו, הכוח של הנוער העברי המתחדש הפך לצה"ל, לשב"כ, למוסד. אבל – – –

– – –

אני אחזור בהתנגדות ואמשיך, אבל רק לסיכום. מי שרוצה לחיות במדינת ישראל, המעצמה השמינית בעולם, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, המדינה שיש בה חופש דת לכולם, מדינה שיש בה הזדמנות לכל אחד ואחת להצליח, צריך לכבד את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לכבד את ריבונותה ולכבד את סמליה. תודה רבה.

אני אמשיך את החלק האחרון בנאום שלי.

הוא ממשיך מהכרוז של האצ"ל מ-1944. ואני רוצה לומר לערבים: אל תטעו בנו, אנחנו, בינינו, היהודים, יש מחלוקות, יש דיונים, אבל תלמדו מההיסטוריה. אנחנו נהיה מאוחדים ונגבה מחיר יקר ממי שירצה לפגוע במדינת ישראל.

– – – אתה רוצה להיות בכנסת ישראל?

אני רוצה לומר לחבריי – – –

איימן לעזה. הלאה. אני אומר לחבריי – – –

בכמה קנו אותך? כמה שילמו לך? כמה שילמו לך – – –

חברים יקרים, אני רוצה להזכיר לכם את דבריו של ראש הממשלה יצחק שמיר, שראה את הדברים באופן יסודי ולא כופף את עמדותיו בהתאם לאופנות השעה. וכך הוא אמר לפני ועידת מדריד: הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו ים, ואתם לא תשתנו.

איימן, איימן, מה שאמר שמיר, הוא צדק.

הצעת החוק הזאת הכניסה ללחץ כמה ארגוני שמאל קיצוניים שככל הנראה ממומנים על ידי עמותות זרות שמטרתן להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה ואיבוד הזהות היהודית. לכן היום נתלה ברמת גן לצד אש"ף דגל ישראל. הרי אותם שמאלנים, אין להם אומץ לתלות את דגל ישראל ביישוב הערבי, אבל במדינת ישראל יש מקום לדגל אחד – לדגל ישראל, לדגל הזה. זה הדגל היחיד שיהיה כאן. כמו שהורדנו את הדגל של הפלסטינים, נוריד גם את הדגל שלכם.

אני כל כך נהנה – – –

שני משפטים, כי עצרו אותי. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. כך היא הוקמה וכך היא תישאר לנצח נצחים. אני קורא לכל חברי הכנסת בבית הזה, לכל מי שרואה את עצמו ציוני, לכל מי שרואה את עצמו פטריוט, לכל מי שרוצה לחזק את הריבונות, להיות ישר עם עצמו, עם ליבו ועם עמו ולהצביע בעד החוק. ההיסטוריה לא תשכח למי שיצביע אחרת. תודה רבה.