קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעה חשובה: מערך היסעים לחיילי צה"ל, שחוזרים אחרי שירות, ועושים לילות כימים, אחרי מארבים, אחרי פעולות למען ביטחוננו. כשהם חוזרים הביתה, הם חוזרים בהסעות ממקומות רחוקים – סליחה, באוטובוסים, שלפעמים לא מגיעים בזמן ולפעמים כלל לא מגיעים. הגרוע מכול זה כשאנחנו רואים את החיילים שלנו בימי ראשון בחזרה לבסיסם בתחנות הרכבת הדחוסות והצפופות, כשהם מנסים לעלות לרכבת ולהגיע לעוד תחנה, וגם שם הכול צפוף ודחוס. דבר כזה, אסור לנו לתת לו להמשיך להתקיים.
הצעת החוק הזאת, איך היא נולדה, גברתי היושבת-ראש? לפני כמה חודשים, עם תחילת הכנסת הזאת, התקשרה אליי ללשכה אימא של חייל – אני שם במירכאות "אימא של חייל" – ומספרת לי על הבן שלה, כמה קשה לו וכמה קשה לו להגיע לבסיס ושהוא מאחר כל הזמן והרכבות הצפופות לא מאפשרות לחיילים להגיע לזמן. היא ביקשה לדעת ממני במה אני יכול לסייע. כמובן שמייד עניתי לשיחה הזאת, והבטחתי שאני כבר מגיש הצעת חוק על מנת לפתור את הבעיה הזאת. וככה שיחתנו נסתיימה. קיבלתי גם מייל. מסתבר שהאימא הזו בעצם הייתה כתבת טלוויזיה של התוכנית "חי בלילה", שבה בדקו מה חברי הכנסת עושים למען חיילי צה"ל. הם בעצם הם פנו לכמה חברי כנסת, או לכל 120 חברי הכנסת. נראה לי שהיו בודדים מבין חברי הכנסת שענו, ובהם התשובה שלי, שהייתה שאני מגיש הצעת חוק.
הצעת החוק הזאת הוגשה לפני המושב הזה בקואליציה. ביקשו ממני: תוריד את הצעת החוק הזאת. זו הצעת חוק חשובה, אבל אנחנו רוצים לחוקק ולטפל בנושא הזה. אני האמנתי – פתי שכמותי, מאמין לקואליציה הזאת – ומשכתי את החוק לפני שעליתי לדבר עליו, כי באמת האמנתי. אבל, כהרגלה של הקואליציה, אף אחד כמובן לא דיבר איתי. מסתבר שאת אף אחד לא באמת עניין מצבם של החיילים. והיום, לפני שאני מגיע לדבר על הצעת החוק, פתאום נזכרה הקואליציה לבקש ממני להוריד את החוק הזה על מנת שנדון בזה שוב פעם. זה בעצם להמשיך למרוח את הנושא החשוב הזה. כמובן שלא הסכמתי והבאתי אותו היום למליאה.
חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על צביעות, צביעות שלא ראיתי כדוגמתה בשנים האחרונות. רק אתמול הקואליציה, בגיוס של לשכת הפרסום הממשלתית, שאלה כל ערוצי התקשורת – בעצם אפשר לסגור את לשכת הפרסום הממשלתית, שיש בה תקציב על מנת לדברר את החלטות הממשלה ואת פעולות הממשלה; לדעתי לשכת הפרסום הממשלתית כבר לא רלוונטית, כי כל ערוצי התקשורת, כי כל העיתונות מגויסת במאת האחוזים לכל הפייק ניוז של הממשלה הזאת. במה מדובר? עלה כאן, אתמול במליאה, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת רם בן ברק, עם נאום הסתה נגד הליכוד: שאנחנו נגד החיילים, שאנחנו – הליכוד והמחנה הלאומי כולו – מתגייס נגד חיילי צה"ל, ונראה אתכם מצביעים נגד חיילי צה"ל. ובסוף מה קרה? הליכוד וכל המחנה התגייס ועמד על הרגליים האחוריות, והעלינו את זה מההצעה של הממשלה, מ-66% ל-75%.
אבל עכשיו בחוק שהוא נטו לטובת החיילים, הראשון לברוח היה שר הביטחון. אחריו לברוח היה ראש הממשלה בכאילו, בדמה, ראש ממשלה על תקן של ראש ממשלה – היום יש יותר חזק ממנו בממשלה, חבר הכנסת מיכאל ביטון, ולפני כמה ימים האישה הכי חזקה בממשלה הזאת הייתה מי שמנהלת היום את מליאת הכנסת, ידידתי חברת הכנסת זועבי. היא לבד כופפה את הממשלה. היום לטובת חיילי צה"ל – לארגן הסעה מהבסיסים, מהבתים. הראשון לברוח הוא שר הביטחון. הרי אמרתם שטובת החיילים היא לנגד עיניכם, אדוני סגן שר הביטחון. אתה בטח תענה עכשיו, ותגיד לי אנחנו מעבירים כסף, יש תקציב, יש הסעות. השקרים הללו נמאסו על הציבור. הינה חוק נטו לחיילי צה"ל. נטו. לא פוליטיקה, לא בכאילו ולא בנדמה לי. חוק הסעות לחיילי צה"ל. נראה אתכם עכשיו מצביעים בעד. הינה הכיסאות של כל הממשלה ריקים.
אתמול אמרתם שאתם בעד חיילי צה"ל. הצביעות שאתם משדרים לציבור – בעצם הציבור הרבה יותר אינטליגנטי ממה שאתם חושבים, והציבור ישפוט. והיום אתה תעלה ותסביר לי שהחוק הזה לא צריך לעבור. שר הביטחון עלה אתמול, ראש הממשלה עלה אתמול, כולכם עליתם פה לדבר על זה. הצביעות הזו של הממשלה הזו בנושא הביטחון – כבר הוכחתם את זה. והיום המבחן האמיתי – אם אתם בעד החיילים או נגד החיילים.
אבל הגרוע ביותר שהממשלה הזאת עשתה, בעיניי, זה דבר שאני הולך לדבר עליו עכשיו, גברתי היושבת-ראש, וזו ממשלת השמאל – זה כבר נושא אחר, גברתי – ממשלת השמאל של מרצ והעבודה. יש עתיד עשו הרבה דברים גרועים בממשלה הזו, אבל מה שאני הולך לדבר עליו כרגע זה אולי הגרוע בדברים שעשתה הממשלה הזאת של מפלגות השמאל. את זה אנחנו חייבים למנוע, כולנו ביחד.
שר הבריאות, יושב-ראש מרצ, מפלגה המתחזה למען זכויות האדם, מובילה את מדינת ישראל לחתום על אמנה, שעלולה לפגוע בפרטיות של כל אזרחי ישראל. הגרוע מכול, בעיניי, כחבר כנסת, זה ששר הבריאות הורוביץ הולך להעביר את סמכויות הכנסת לארגון הבריאות העולמי, שהתורמים הגדולים שלו הם תאגידי בריאות, קרנות של מיליארדרים, מדינות בעלות עניין בשליטה וכוח, למשל סין וארצות הברית. הכול נעשה במחשכים וללא דיון ציבורי, ללא תקשורת וללא שום דיון בנושא במליאה. מפלגת זכויות האדם מרצ והעומד בראשה, שר הבריאות ניצן הורוביץ, מובילים את ישראל לוותר על ריבונותה בזמן מגפה או חשש לאירוע. ישראל עשויה לחתום על אמנה בין-לאומית - -
- - שתעביר אחריות לטיפול במגפות לארגון הבריאות העולמי. מה על הפרק? טכניקות של סחיטה באיומים על כל מדינה שתצטרף לזה.
אדוני, לא אמרתי שחתמה, עלולה לחתום.
אתה משקר לאזרחי המדינה בוועדה שלך בכל יום בנוכחותי. לך אולי יש זכות לדבר, אבל לא להמשיך לשקר את הציבור. אז אם לא נוח לך, אתה יכול לצאת מהמליאה. אתה חושב שאתה צודק, כהרגלך. תמשיך לדבר. אפשר להשמיע דברי אמת, לא כל הזמן פייק, כמו שאתה מדבר בוועדה שלך.
בימים הללו ארגון הבריאות העולמי מקיים את ההתכנסות השנתית ה-75 בז'נבה. אחד הדברים שיעלו הוא הצעה לעדכון תקנות הבריאות הבין-לאומיות, תחת הכותרת: חיזוק המוכנות של ארגון הבריאות העולמי ויכולת התגובה שלו למצבי חירום רפואיים. התיקון הוצע על ידי ארצות הברית בינואר האחרון. מדובר על נגיסה בדמוקרטיה ובזכויות האדם שלנו.
אני רוצה להביא בפניכם, חבריי חברי הכנסת, כמה סעיפים מתוך האמנה: כותרתו של חלק 5: מעקב. הכותרת של סעיף זה היא מעקב, כלומר דרישה שכל מדינה תפתח את היכולת לזהות, להעריך, ליידע ולדווח על אירועים כמפורט בתקנות בתוך חמש שנים. הבקשה היא שהמדינות יפתחו מערכות שמנטרות ומדווחות על מידע משדות תעופה, מעברי גבול, תשתיות מים ומזון ישירות לצוות המעקב של ארגון הבריאות העולמי. לצוותים הייעודיים תהיה היכולת לנטר מכולות, מזוודות, ציוד ולבודד חשודים פוטנציאליים בהפצת מחלות. חלק 6 – התראה – דן בדרישת המדינות לדווח על מאורע והמקור שלו, כשכל המידע עובר דרך ארגון הבריאות העולמי. סעיף זה מונה ארגונים שמחויבים בדיווח לארגון הבריאות העולמי ומבקש דוחות על מידע ריצוף גנטי.
אני מסיים, גברתי. חלק 9: דיווחים אחרים. ארגון הבריאות העולמי לא יהיה תלוי במדינה עצמה כדי לאמת התרחשות של אירוע בטריטוריה שלה ויוכל להסתמך על מקורות אחרים. כלומר, ארגון הבריאות העולמי יוכל להכריז על התרחשות אירוע, גם אם המדינה עצמה מכחישה או סותרת מידע זה, כאשר ארגון הבריאות העולמי רשאי לשמור את מקורות המידע חסויים.
אני מסיים עוד שנייה. גברתי, זה מאוד חשוב.
תראו באילו מילים הם משתמשים כאשר יש אירוע או חשד לאירוע במדינה: המדינה תידרש להוציא תגובה ראשונית או הודעה תוך 24 שעות, ואם לא, הם יספקו את המלצות, שעשויות לכלול הצעה לשנע כוח סיוע בין-לאומי. כלומר, אנשי ארגון הבריאות העולמי יכולים להחליט, במידה שיהיה פה משהו, על סגר, על הכול. זו אמנה שעתידה להיחתם - -
- - לא אמרתי שמדינת ישראל חתמה. היא עלולה לחתום על זה - -
- - ללא דיון ציבורי, לא בכנסת.
אני מסיים, גברתי. חבריי חברי הכנסת, לחתום – אפילו לחשוב על אירוע כזה – בואו נקבל את זכויות האדם של האו"ם, שבכל שני וחמישי מנגחות את ישראל. למה להפקיע את סמכות הכנסת העתידית בידי גוף לא נבחר?
אם הדבר לא נכון, אדוני, הרי אתה שיקרת לציבור בוועדה שלך - -
- - כל ימי כהונתך. אתה רמסת את זכויות האדם במדינה, שיקרת לגבי התו הירוק.
אני הייתי לבד, לבד, מולך ומול 119 - - -
אתה חצוף. אתה פשוט חצוף, תמשיך לשקר. האמת נחשפת.
גברתי, במקום לסגור לי את המיקרופון, יכולת להגיד לחבר הכנסת לא להפריע לי.
סליחה? אנחנו נמצאים באותו אולם.
אדוני סגן השר, ראשית תודה רבה על המילים, ואכן אני עושה זאת, את החוק הזה, מתוך דאגה אמיתית, גם כקצין, גם כחייל. אני מכיר את המסלול הזה, ואני חושב שהדבר הזה הוא לא פוליטי, אין לי עניין. לו רציתי להפוך את זה לפוליטי לא הייתי מושך אותו לפני הפגרה. משכתי אותו לבקשתכם, שתדברו איתי. עד הרגע הזה אף אחד לא דיבר איתי. לכן אני מעלה אותו, על מנת למצוא פתרון. אם מה שאתה אומר הוא נכון, ואני מכיר את מה שאתה אומר בפועל, הוא מתבצע, אבל עדיין את הדוחק שיש ברכבות ובאוטובוסים אנחנו רואים יום-יום בימי ראשון, אני לא חי בחלל. כולנו רואים את זה. ואני מקווה מאוד שנוכל להצליח למצוא פתרון לחיילים.
ואדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת גלעד קריב, חבר הכנסת גלעד קריב, אני מבקש ממך להתנצל בפניי על מה שאמרת עכשיו.
אני מאוד שמח שחזרת על מה שאתה אומר כרגע, ואני כבר אדע ואחשוב מה לעשות עם זה.
בסדר גמור. אדוני, את הדקה וחצי שאולי יש לי אני אקדיש לך. פשוט שיכרון הכוח עלה לך לראש, ואתה פשוט מנצל את הבמה שלך להמשיך להתנגח אולי באדם היחיד, באדם הבודד שמשמיע קול של מיליונים במדינה הזאת.
קול של מיליונים. אני מבטיח לך שאם אתה ואני נסתובב ברחוב כדי לראות למי יש יותר תמיכה, אתה תמצא אולי מהמשפחה הגרעינית שלך.
אתה בכנסת הזאת ללא תמיכה ציבורית, אז אתה לא תטיף לי מוסר.
תודה שאמרת את זה. אני שמח. תודה שאמרת את זה.
תמשיך להגיד שטויות, אני כבר אדע מה לעשות עם זה. אתה פשוט חתיכת שקרן, לא ראוי לתגובה. אני מגיב לך על זה כי אתה אומר את זה בפומבי. ואתה פשוט – אני לא רוצה להתבטא במילים שאתה כרגע מתבטא.
אני אגיד את מה שאני רוצה להגיד. בניגוד אליך, אני מבטיח לך שאני נציג ציבור, ולך אין אפילו ציבור אחד. ובזה נסכם את זה.
1,617 מילים של דסטה גדי יברקן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.