הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – ביטול חובת דרישות מבחני כניסה וציון פסיכומטרי), התשפ"ב–2022

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

נכבדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, החברים המציעים חבר הכנסת פטין מולא וחברי משה אבוטבול, אני בטוח שאם היית מסיר את המילה "טינופת" מהשיח, כולנו היינו מרגישים טוב יותר.

תרשה לי להתייחס לזה כאל מעידה לשונית. מה הקשר בין זה לבין להגיד "טינופת"?

אבל אני בטוח שזו מעידה לשונית.

אני, כן, לא הבנתי את המטפורה, אבל מילה מיותרת, בוודאי במשכן חשוב זה, ודאי וודאי כשמדברים על מלגות ועל סטודנטים ועל חינוך.

אני, ברשותכם, חבריי, אשיב - - -

דוקטור, תן לי לדבר. אני רוצה להשיב את התשובה כפי שנכתבה, ולאחר מכן להביע גם תוספת שלי מתוך היותי איש חינוך ותיק מאוד, שעוסק בחינוך כבר 47 שנים. אז להלן התשובה: הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 22 במאי 2022 ונדחתה מהטעמים הבאים: ראשית, נושא הבחינות כתנאי כניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה נמצא בתחום סמכותם של המוסדות להשכלה גבוהה במסגרת החופש האקדמי שלהם, כאמור בסעיף 15 לחוק המל"ג, ואין המועצה להשכלה גבוהה מתערבת בנושא זה. דהיינו, יש כאן חופש של האקדמיה – שנייה. כל שחיקה של עקרון החופש האקדמי באמצעות תיקון זה או אחר של סעיף 15 לחוק המל"ג מהווה פגיעה באחד הערכים המרכזיים היסודיים של מערכת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל.

שנית, חבר הכנסת פטין מולא, לעניין ביטול דרישות מבחני הכניסה והציון הפסיכומטרי במוסדות להשכלה גבוהה, יודגש כי למועצה להשכלה גבוהה אין עמדה ואין מעמד בעניין זה עצמו, אך אין מקומו של הנושא במסגרת חוק המל"ג. בהקשר - -

- - זה יצוין – תיתן לי להשיב. אני הקשבתי לך בקשב רב עם אוזניים קשובות, תן לי. בהקשר זה יצוין כי קיימת פסיקה של בית המשפט העליון האומרת כי המוסדות להשכלה גבוהה אומנם ממלאים תפקיד ציבורי אך החלטותיהם בעניין קבלת התלמידים למוסדם אינן על פי דין אלא על פי החלטת מוסדותיהם, הפועלים מתוך חופש אקדמי.

לפיכך אני רוצה להגיד לך, אדוני, ולספר לך שההצעה הזו, חברותיי וחברי, אין ספק שיש בה היבטים ערכיים, חברתיים, כלכליים, חינוכיים, אני לא מתווכח עם זה. העובדה היא שזה כבר מתגלגל שנים, כפי שנאמר על ידי קודמיי. לידך יושבת חברת הכנסת - - -

אני אסביר, אם לא תפריע לי.

לידך יושבת חברת הכנסת אמילי, שאף היא העלתה הצעה ואף היא ישבה - - -

שנייה. אף היא ישבה עם השרה, ונאמר לה בצורה ברורה שיש יכולת לחשוב על נוסחה שהיא נוסחה מאפשרת, אבל, אבל זה לא יעבור בחקיקה - - -

זה לא יעבור בחקיקה אלא - - -

אני מסביר למה. יש לזה הרבה מאוד הסברים. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שכל דכפין, לא משנה מה מצבו ומהר רמתו, יכול להיכנס. אנחנו יכולים להגיע לרמה - - -

שנייה אחת, אתם לא תפריעו לי.

אנחנו נגיע לרמה שהמוסדות האקדמיים שלנו - -

- - יהיו בתחתית – אם יש בעיה, שנייה, תראו - - -

תראו, נמצא פה - - -

לא. נמצא פה פרופ' יוסי שיין, שהוא איש אקדמיה ידוע, יושב-ראש הוועדה המשותפת להשכלה גבוהה. הוא יספר לכם, בין היתר, הוא יספר לכם.

אמילי, אני הזכרתי את שמך כדי שתוכלי להתייחס, לא בכדי. לכן אני אומר, חברים, לכן אני אומר ואני חוזר ואומר שלא יהיה נכון – וגם אין כאן תשובה חד-חד-ערכית, להגיד: כל מי שרוצה ייכנס לאקדמיה ואין שום מבחני סף.

אני אומר לך למה לא. בסוף בסוף בסוף, שנייה, עולות פה - - -

אורלי, אורלי.

אורלי, בואי, אני אספר לך.

אני חוזר ואומר, אם ישנן בעיות של כסף, למשל עלות פסיכומטרי או שכר לימוד – אני אספר לך, ראש עיריית בית שמש לשעבר, שבקמפוס בן-גוריון באילת כל סטודנט שרצה ללמוד, ולא משנה מהיכן הוא היה, לא משנה, קיבל מלגת לימודים מלאה לאורך כל שנות הלימוד.

למה זה קרה? היה ראש עיר חרוץ שהלך והביא כסף למלגות, וכל שנה, באילת הקטנה - -

- - התגלגלו קרוב ל-2 מיליון שקל מלגות, זה דבר אחד. דבר שני - - -

אני בעד, ד"ר קרעי, אני בטוח שאתה רוצה אקדמיה שהיא איכותית, משובחת, שתצמיח תואר שלישי משובח ותצמיח - - -

ואתה בטח ובטח לא רוצה להגיע למצב שכל דכפין - - -

כן, מפני שיש לו – ולכן צריך. עכשיו, שנייה, עולות הצעות רבות בעניין. יש, למשל, הצעה שמדברת על שנה ראשונה כניסה ובחינת דברים בסוף שנה א'. יש הצעות של לתת פסיכומטרי חינם. יש כאן מגוון שלם של הצעות, ובתנאי, בתנאי, שהרמה היא רמה סבירה. הדבר החשוב מכול, תקשיב, חבר הכנסת מולא, הדבר החשוב מכול - -

- - זה לתת בסוף חופש אקדמי, וכמובן להנחות את האוניברסיטאות, שיקלטו לתוכן אנשים שיכולים ללמוד, שיביאו הישגים, ולא משנה מה מעמדם, אם זה מהמגזר או מהאוכלוסייה החרדית.

לכן, מאחר שמדובר פה בנושא - - -

לכן, חבר הכנסת אבוטבול וחבר הכנסת מולא, מאחר שמדובר בנושא שהוא נושא באמת באמת באמת ערכי-חברתי-כלכלי ואין כאן פתרון שהוא חד-חד-פאזי, עלתה כאן הצעה – ושוחחתי איתכם בשיחה מקדימה: תביאו את ההצעות שלכם לדיון שהוא דיון מקצועי, נשב בהנהלת המשרד, כמו שעשתה חברת הכנסת אמילי, ונוכל לשבת ולשוחח באמת בצורה מושכלת. חבל חבל חבל שהנושא הזה נמצא פה בדיון במקום שיהיה בדיון במקומות הנכונים, והמקומות הנכונים זה הנהלת המשרד. נשוחח עם הנהלות האוניברסיטאות, נחשוב ביחד על נוסחה שהיא נוסחה נכונה, יכול להיות שהיא אפשרית. זו הדרך כדי לאפשר למקסימום מבוגרינו – ולא משנה כרגע אם הם באים מהמגזר הערבי, היהודי, החרדי והאחר – ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. בל ניתן ידנו למצב שאנחנו מדרדרים את הרמה כי אנחנו שוקלים את זה רק בשיקול שהוא חד-חד-ערכי, זה פשוט לא נכון לחשוב כך. אני אומר זאת כמי שהקים. אני אומר זאת, ואני יודע מה המחירים. אני במשך שנים פיתחתי וקידמתי את קמפוס בן-גוריון באילת, ותמיד עלתה השאלה: על מה אנחנו מוותרים, על האיכות? לקבל החלטות שהן החלטות קלות?

לא, חס ושלום. אבל, אורלי, לכסף יש פתרונות. יש פתרונות. אפשר להחליט שנותנים מלגות, אפשר להחליט שנותנים פסיכומטרי חינם ואפשר להחליט שמקדמים.

אפשר ללכת על הצעה כמו של אמילי מואטי ואפשר ללכת על הצעות רבות. היום להוציא את חופש ההחלטה מהאוניברסיטאות – ואני מסיים – אם זה המצב, זו פשוט תהיה בכייה לדורות. אני חוזר ומציע לחברי הכנסת להצטרף לעמדת המשלה ולהתנגד להצעת החוק. תודה רבה.