אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק לביטול קובלנה (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022, של חבר הכנסת צבי האוזר, מבקשת לבטל את מוסד הקובלנה הפלילית בשיטת המשפט הישראלי בשל בעיות מהותיות ומעשיות רבות שמוסד זה מעורר בתחום המשפט הפלילי, ואני אפרט.
ביטול הקובלנה הפלילית עולה בקנה אחד עם המלצות הוועדה לסדר דין פלילי וראיות – האמת, מלפני שנים לא מעטות, כשעמד בראשה כבוד המשנה לנשיא אליהו מצא, ז"ל – וגם עם הצעות חוק, גם פרטיות וגם ממשלתיות, שהוגשו במהלך השנים ופורסמו. אגב, האחרונה שבהן הייתה ב-2016, הצעת חוק ממשלתית, והיא עברה בקריאה הראשונה, אבל הליכי החקיקה לא הושלמו. קודם כול, הקובלנה הפלילית היא חריג לתפיסה היסודית בדין הישראלי שלפיה כל נושא של אכיפת המשפט הפלילי הוא נושא שמסור למדינה, הוא נושא שבסמכות המדינה והוא נושא שבאחריות המדינה. כשכל אדם יכול להגיש תביעה פלילית נגד אזרח אחר, אז כמובן שלא ניתן להבטיח לא אחידות באכיפת הדין, לא ניהול מקצועי ומיומן של ההליך הפלילי וגם לא מניעת התנכלויות של אחד לזולתו. יתרה מזאת, בדין הפלילי קובלת המדינה על פגיעה בערכים חברתיים מוסכמים, לא על הפגיעה באינטרס אישי של אדם כזה או אחר. כאשר אנחנו נותנים אפשרות לאדם פרטי להעמיד אדם אחר בסיכון של הרשעה פלילית, כמובן עם רישום פלילי אחרי זה, יש לזה גם, פעמים רבות, פגיעה בזכותו של אדם להליך הוגן. זה בעייתי בעיקר כשמדובר במקרים שבהם המדינה סברה שאין מקום להעמיד לדין או שאין סיכוי סביר להרשעה, ואדם פרטי – למשל, אתן דוגמה: בעבירת לשון הרע אדם פרטי יכול להגיש תביעה אזרחית, אבל לפי החוק היום הוא גם יכול להגיש קובלנה פלילית פרטית נגד אדם אחר, ולמעשה, להציב אותו בסכנה של הרשעה פלילית.
ציין המציע, חבר הכנסת האוזר, שמספר הליכי הקובלנה שמתקיימים במדינת ישראל בשנה לא מאוד גבוה. ב-2018 הוגשו 86 קובלנות; ב-2019 – 75 קובלנות; ב-2020 – 73 קובלנות; אבל עדיין, אם אנחנו סוכמים את המספרים, מדובר במאות ספורות של הליכים משפטיים, בבתי משפט שהם עמוסים לעייפה, ובשעה שכולנו יודעים שהליכים משפטיים נמשכים יותר זמן מכפי שהיינו רוצים. הליכי הקובלנה מכבידים מאוד על מערכת המשפט, מגבירים את העומס שמוטל עליה. ברוב המקרים הקובלנות הפרטיות מוגשות על עניינים של מה בכך, ורובן גם מסתיימות בלא כלום. על פי הנתונים שברשותנו, ב-89% מהמקרים הקובלנה נמחקה, הנאשם זוכה, הוחלט על הפסקת הליכים, או שהתיק נסגר טכנית. זאת אומרת, אנחנו מדברים על תשעה מתוך כל עשרה מקרים. רק ב-11% מהקובלנות הוחלט על אשמה, ובחלק מהמקרים על אף קביעת האשמה לא הייתה הרשעה. זה כמובן אפשרי במשפט הפלילי, כשקובעים שהעובדות שבכתב האישום נכונות אבל עדיין לא מרשיעים את האדם. זאת אומרת, המקרים שבהם יש הרשעה פלילית בקובלנה פרטית, למרות שזה הליך פלילי לכל דבר ועניין, זה נתון חד-ספרתי.
כפי שציינתי, אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל מתמודדת עם עומסים כבדים מאוד בבתי המשפט; עומסים שנמצאים במערכת שהיא גם – אם משווים את זה למדינות ה-OECD, מספר השופטים לנפש במדינת ישראל הוא יחסית קטן, ומאידך מספר עורכי הדין לנפש גדול, והעומסים האלה מייצרים גם עינוי דין ועיוות דין, וכולנו מחפשים עוד ועוד דרכים איך אנחנו יכולים להוריד את העומס בבתי המשפט, לייעל את ההליכים הפליליים וכדו'. רק היום ועדת הכלכלה של הכנסת החלה בדיון, בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, בהצעת החוק לרפורמה בדיני התעבורה, על מנת להעביר הרבה מאוד הליכים – נדמה לי שהמספר הוא בסדר גודל של 150,000 הליכים בשנה – ממשפט פלילי למשפט מינהלי. ברוב המקרים, גם לא יהיה צורך בהתייצבות פיזית בבית משפט, וזה ינוהל מרחוק. אנחנו ממשיכים ומחפשים עוד ועוד דרכים איך אנחנו יכולים להוריד את העומס בבתי המשפט ולאפשר לאזרחי ישראל שמגיעים בשערי בית המשפט הליכים יותר מהירים ויותר יעילים. לכן אנחנו חייבים להשתחרר מהליכים מיותרים, שנזקם עולה על תועלתם, ולהתמקד בהליכים המרכזיים. המשפט הפלילי בכלל צריך להתמקד בסטיות משמעותיות מהנורמות החברתיות ולא בזוטי דברים, כמו שאמר חבר הכנסת האוזר, או לא בסטייה בלתי משמעותית מהנורמה. אם אנחנו נדע לעשות את זה, אז גם ההליך הפלילי יהיה שמור לפשעים משמעותיים שפוגעים באופן מהותי בערכי החברה, ואלה הפשעים שאנחנו רוצים שגם הענישה בהם תהיה חמורה ותהיה מרתיעה. יש קשר בין הדברים, רבותיי וגבירותיי. לכן גם הקמתי צוות, בראשות מנכ"ל משרדי, שמכין תוכנית לדה-פליליזציה של הרבה מאוד מעבירות הקודקס הפלילי במדינת ישראל – לראות מה מיותר, מה אפשר להעביר לאפיק מינהלי וכדומה.
אני רוצה לציין שכשאנחנו מבטלים את המוסד הזה של קובלנה פלילית פרטית, אנחנו לא משאירים את האזרח ללא סעד, ללא יכולת להתגונן אם בוצעה בו פגיעה. יש אמצעים אפקטיביים בדין שבהם האזרח יכול לעשות שימוש. קודם כול, קיימת בפניו האפשרות לנקוט הליך אזרחי; ציינתי, למשל, את עבירת לשון הרע, שהיא גם עוולה אזרחית לפי דין וגם עבירה פלילית. אז, כמובן, ניתן לנקוט הליך של תביעה אזרחית, וסיכויי ההצלחה של הנפגע יותר גבוהים, כי במשפט האזרחי צריך להוכיח במאזן הסתברויות, ובמשפט הפלילי רף ההוכחה הוא הרבה יותר גבוה, והוא מעבר לספק סביר. לכן, ההסתברות של בן אדם – עוד פעם, אני חוזר לאותה עבירה או עוולה בתביעה של לשון הרע – לזכות בתביעה הרבה יותר גבוהה בהליך האזרחי מאשר בהליך הפלילי. דבר שני: האזרח, כל אזרח – יש לו אפשרות להניע את ההליך הפלילי על ידי הגשת תלונה במשטרה. ובהנחה שהתיק נסגר, יש אפשרות בדין, אדוני היושב-ראש, כפי שאתה מכיר היטב, לערור על החלטה שלא לחקור או על החלטה שלא להעמיד לדין. אגב, בעבר לא ניתן היה לערור על עבירות שבגינן אדם רשאי להגיש קובלנה פלילית פרטית, כי אמרו: יש לו את האופציה הזאת. אבל הסייג הזה בוטל לפני למעלה מ-20 שנה, בשנת 2001, אז גם במובן הזה אין שום סיבה לוגית להותיר על כנה או להותיר על כנו את המוסד הזה של הקובלנה הפלילית הפרטית.
מכובדי שר הביטחון, אתה עומד לעלות אחריי? שר הביטחון, על מנת שאוכל לכלכל את צעדיי, אני שואל האם אתה הולך לעלות אחריי?
בסדר. אם כך, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק שהציע חבר הכנסת האוזר בקריאה הטרומית.
918 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.