הצעת חוק לביטול קובלנה (תיקוני חקיקה), התשפ"ב–2022

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת לפניכם היום נוגעת בתחום שעל פניו עשוי להיראות כעניינם של משפטנים יחידי סגולה, אבל כשבודקים את הדברים לעומק אפשר להגיד שהוא נוגע באינטרס של כמעט כל אזרח בישראל, ובראש ובראשונה האינטרס הבסיסי למערכת משפט יעילה, מערכת משפט הגיונית, מערכת משפט קוהרנטית, מערכת משפט שמשרתת את אותו אינטרס ציבור ובלעדיה מדינה מתוקנת לא יכולה להתקיים.

סעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי המאשים במשפט פלילי הוא המדינה. קרי, להבדיל ממשפט אזרחי, בתביעה הפלילית המדינה היא זו שמחליטה להגיש כתב אישום. היא אמונה על מה שמכונה המשמעת הציבורית; היא זו שקובעת אם אדם הפר את אותה חקיקה ואם יש להעמידו לדין פלילי. תפיסת היסוד בדין הישראלי כמדינה דמוקרטית היא כי אכיפת הדין הפלילי היא בסמכות ובאחריות המדינה. תפיסה זו נועדה להבטיח אחידות בדין הפלילי, אחידות בתביעה, אחידות באכיפת הדין וגם מניעת התנכלויות, וניהול מקצועי מיומן של ההליך הפלילי ובניית אמון והבטחת אמונו של הציבור בהליך הפלילי. לצד זה, ולצד הסעיף שמסדיר את זה שהמדינה היא זו שתובעת, קובע – נדמה לי, משנת 1965 – סעיף 68 לחוק חריג לאותו כלל. סעיף 68 מעניק, במקרים של עבירות מסוימות, לכל אזרח מן השורה את האפשרות להאשים אדם אחר בהליך פלילי, זאת מבלי לערב בכך את המשטרה ואת רשויות התביעה. חריג זה מוכר יותר בשמו: קובלנה פלילית.

עכשיו, חבריי חברי הכנסת, הניסיון שהצטבר בעשרות השנים שבהן קיים מוסד הקובלנה הפלילית עורר את הצורך לבחון מחדש את ההצדקה לקיומו של מוסד זה, כי כמו שאמרתי, המחוקק בשנת 1965 – כוונתו הייתה כוונה טובה, ואולם, כפי שאספר לכם, וכפי שעולה מפרקטיקת החיים, גם כאן אפשר לומר – אולי בציניות, אולי בחיוך, אבל בנימה מסוימת של רצינות – שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. כבר ב-1997, לפני כ-25 שנה, פרסמה הוועדה המייעצת לעניין סדר הדין הפלילי בראשות כבוד השופט בדימוס אליהו מצא את המלצותיה בעניין הקובלנה הפלילית. הוועדה קבעה עוד ב-1997 כי להתפתחויות החקיקתיות בדין הישראלי שחלו בשנים האחרונות יש השפעה על השיקולים לביטול מוסד הקובלנה הפרטית – קרי, אותה פרקטיקה שב-1965 חשבו שהיא רלוונטית, שהיא נחוצה, הולכת ומאבדת מהרלוונטיות ומהנחיצות שלה. בהקשר זה ראתה הוועדה, ועדת מצא, בחקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו התפתחות חקיקתית חשובה, שכן מתן האפשרות בידי אדם פרטי להעמיד אדם אחר בסיכון של הרשעה פלילית עלול להוות פגיעה בזכותו של אדם להליך הוגן, שהיא מושכלת יסוד בשיטה המשפטית שלנו.

אז כמו שאני אומר, כבר לפני 25 שנה עלו הספקות והומלצה המלצה בעצם לבחון ואולי לבטל את ההסדר המשפטי הזה, ואני אומר לכם, חבריי חברי הכנסת, גם אם יתמהמה בוא יבוא. אנחנו מצווים גם לנקות שולחן ולעשות את מלאכתנו כאן בבית הזה לא רק בחקיקת חוקים על גבי חוקים, לטייב ולהוסיף נורמות, אלא גם להודות שנורמות שהסדרנו, שראוי שיש לבטלן – הבית הזה לא יהסס ויבטל חוקים בלתי-רלוונטיים או כאלה שכפי שאמרתי, כוונתם אולי הייתה טובה אך תוצאתם מזיקה.

התפתחות נוספת בתחום החקיקה שיש לה השלכה לגבי מוסד הקובלנה הפלילית ומחזקת את הצורך לבטל את החקיקה הזו היא הגנת זוטי הדברים. הגנה זו קובעת כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה אם המעשה הוא קל ערך – דימינימיס, נדמה לי שכך אומרים בלטינית. הוספת הגנה זו לנאשם מטילה בספק את אחת ההצדקות העיקריות של הקובלנה, שהיא מתן אפשרות למתלונן להביא לדין פלילי את מי שפגע בו במקום שבו רשויות התביעה סברו כי אין עניין ציבורי בהעמדתו לדין. ואכן, מנתונים שנאספו לאחרונה על אודות מוסד הקובלנה עולה כי רק באחד מכל עשרה מקרים מתקבלת החלטה על אשמה, וגם אז חלקם מסתיימים ללא הרשעה. מה המשמעות של המספרים האלה? מה המשמעות של המספר הזה? המשמעות היא שכלי הקובלנה הפך בעיקרו לכלי, הייתי אומר, של הטרדה, כלי של טרלול של אדם כלפי רעהו, בבחינת כלי התשה והפחתה. אגב, בעיה נוספת שעליה הצביעה הוועדה כנגזרת מקיומו של מוסד הקובלנה היא החשש שקיום האפשרות להגשת הקובלנה יוצר תמריץ שלילי לרשויות התביעה בטיפול באותה עבירה בעצמן, שעה שהן יודעות כי ניתן להביא את הפוגע לדין בעבירות מסוימות גם ללא התערבותן. תפיסה זו עשויה, במקרים מסוימים, להוביל לכך שמיצוי הדין בעבירות האלה יותנה בנכונותו של המתלונן ובנטיית ליבו, ומצב זה פוגע בעקרון השוויון ובשלטון החוק.

אני אגיד לכם ככה: לאורך השנים נאספו נתונים באשר לכלי הזה. אז מצד אחד, כמו שאמרתי, הוא כלי של הטרלה; מצד שני, עושים בו שימוש יחסית מינימלי: ב-2018 הגישו 86 קובלנות פליליות, ב-2019 – 75 קובלנות פליליות, ב-2020 – 73 קובלנות פליליות. באחת השנים שנבדקו עלה כי באחד המחוזות מחצית מתיקי הקובלנה הוגשו על ידי קובל, דבר שכמובן מחזק את החשש מפני ניצול לרעה של ההליך הזה. הטרלה – כבר אמרתי – זו דוגמה להטרלה.

חבריי חברי הכנסת, ההליכים האלה, גם כשהם לא רבים, מכבידים מאוד על בתי המשפט. שמיעת הקובלנות מבזבזת מאות ימי שיפוט בכל שנה; זה מייצר עומס על בתי המשפט, זה גורם לדחייה של תיקים אמיתיים, רציניים, שצריך לדון בהם, ולעינוי דין בתיקים אחרים. תיקים שמבטאים אינטרס פרטי של קובל – שהרשויות לא מצאו לנכון לפתוח בחקירה ולהגיש בגינם כתב אישום – בית המשפט נאלץ להתעסק איתם, לדון בהם, לשבת בהם, כאשר התיק עצמו, ברוב המקרים, מנוהל בצורה לא עניינית, שהיא כשלעצמה גוררת זמן. לכן, חברים, אני רוצה להדגיש שביטולה של הקובלנה הפלילית איננו מותיר את האזרח ללא אמצעים מתאימים להתגונן בפני הפגיעה שבוצעה בו. ראשית, קיימת בפניו אפשרות לנקוט הליך אזרחי, וסיכויי ההצלחה לנפגע לשכנע את בית המשפט בקיומו של מעשה שגרם לו נזק גבוהים יותר בהליך האזרחי, ולבית המשפט נתונה סמכות לפסוק סעד לטובתו של הניזוק. שנית, נותרת בידי האזרח האפשרות להניע את ההליך הפלילי על ידי הגשת תלונה במשטרה ואף להגיש ערעור על החלטתה שלא להעמיד את הדין.

אני רק רוצה להדגיש בפני חבריי חברי הכנסת שמה שאני מציג בפניכם זה לא רק פרי מחשבתי ומחקר שעשיתי; הנושא הזה עלה לא פעם בהחלטות ובפסיקות של בית המשפט. מדובר במצוקה אמיתית של בית המשפט, שפוגעת בכל אחד ואחת מאיתנו. המצוקה הזאת הוזכרה אפילו על ידי בג"ץ רק לאחרונה – נדמה לי שב-31 במרץ בשנה זו, בפסיקה שכבוד השופט עמית היטיב לסכם בעניינה של הקובלנה הפלילית, ואני מצטט: "ראוי אפוא כי המחוקק יחזור ויבחן אם יש מקום להותיר על כנו את מוסד הקובלנה הפלילית. מכל מקום, מוסד זה, בהיותו יצור כלאיים של הליך פלילי ואזרחי מבחינת תוכן ומהות ההליך ומיהות יוזם ההליך, מעורר שורה של סוגיות ובעיות". ושוב, מי שרוצה להרחיב ולעיין: בג"ץ 1322 – הדברים שנאמרים שם באמת צריכים לעורר את תשומת ליבנו כמחוקקים אחראים ולעודד ולדרבן את הבית הזה לתקן את החקיקה, לגהץ את הקמטים; להסדיר את הדרוש הסדר ולייעל את המערכת המשפטית.

אשר על כן, ולנוכח כל האמור, אבקש מכל באי הבית לתמוך בהצעת החוק הזו. הצעת החוק הזאת טובה, כמו שאמרתי, לכל אזרח ואזרח. היא מייעלת את זמנו של בית המשפט ומאפשרת לו לדון בכלים, בתיקים הנכונים; היא מאיימת מפני אותם גורמים שרוצים להטריל את המערכת, רוצים לפגוע, להפחיד אנשים אחרים; היא מסירה את כלי האיום הזה של תביעות סרק, ולכן אומנם ב-1965 הבית הזה חשב שההסדר הזה נכון, אבל היום, ב-2022, ראוי שנתקדם ונסדיר את הדברים. תודה רבה.