ציון יום לזכרו ופועלו של בנימין זאב הרצל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, משפחת הרצל, מכובדיי, ראשית אני מבקש לתת מכאן גיבוי מלא ללוחמי צה"ל ומפקדיו, גם במאבק נגד הטרור וגם נגד התעמולה השקרית של הפלסטינים. אני מגנה את השקרים שמושמעים נגד חיילינו, ולא רק אלה שבאים מצד הפלסטינים. אני מוחה בתוקף נגד ההתבטאויות המבישות שנשמעות מבית נגד חיילינו מצד חברי הקואליציה של בנט. אני אומר לכם, לאלה שאומרים את השקרים הללו, תתביישו לכם. ההכפשות השקריות נגד חיילינו – א. אם הם ירו; ב. אם ירו, ירו במכוון – ההכפשות שמושמעות מתוך הקואליציה מוכיחות שוב שממשלה שתלויה בתומכי טרור לא יכולה להיאבק לאורך זמן נגד הטרור, בוודאי לא להנחיל את המכות הקשות והמשמעותיות שנדרשות.

ממשלה שתלויה במועצת השורא של האחים המוסלמים לא מסוגלת להגן על חיילינו, לא מסוגלת לשמור על חיילינו, ואני אתייחס לזה בהמשך. אני אומר "בהמשך" כי אני רוצה קודם כול לתאר לכם מה שהיה אתמול. אתמול רעייתי ואני – –

– – ביקרנו את משפחותיהם של נרצחי הפיגוע הנורא באלעד. אני שוחחתי ארוכות, יחד עם רעייתי, עם בני המשפחות של יונתן חבקוק, בועז גול ואורן בן יפתח, השם ייקום דמם. מה גדול הכאב, איזה אובדן. להיות שם ולראות שאין מזור ליתומים, אין מזור לאלמנות, אין מזור לבני המשפחה שנותרו כואבים ודואבים. אין מזור לילד בן שש, שרואה את אביו נגדע על ידי מחבל נתעב עם גרזן והוא נפרד מאביו ורץ למאבטח, ואחר כך אומר – ושמענו את זה – אני מצטער, אבא, שעזבתי אותך. והילד הזה יחיה עם הזיכרון הנורא הזה לכל חייו.

חברי הכנסת, מאז הופעתו המטאורית של הרצל על במת ההיסטוריה הוא משמש מד גובה לשאיפות הציונות, כי הרצל ביקש להזניק את עם ישראל מהנמוך לגבוה, מעמק הבכא של הגלות אל פסגות התקומה של העצמאות. לא בכדי תיארו בני זמנו של הרצל את דמותו הנישאה. הם דיברו על קומת המלכות שלו, על מפעל הענקים שלו, על היותו – בלשון התנ"ך – משכמו ומעלה, גבוה מעל כל העם. אני יכול להגיד לכם שקומתו הפיזית של הרצל הייתה ממוצעת, אפילו קצת מתחת. וזה רק אומר לכם איזה ענק בן ענקים הוא היה; ענק של ההיסטוריה היהודית, ואני אומר לכם, ענק של ההיסטוריה הכללית.

מאז ועד היום כל דור נבחן בשאלה אם אנחנו מוסיפים לעלות למעלה או שמא אנו יורדים מטה. ואני מבקש לבחון את זה היום בארבעה נושאים: המאבק על זכותנו על ארץ ישראל, מעמדנו הבין-לאומי, הדיפת הסכנות והאיומים על מדינתנו והאחדות הפנימית. ובכן, לנקודה הראשונה, המאבק על זכותנו על ארץ ישראל. הרצל קרא לספרו "מדינת היהודים". גם זה לא בכדי; הוא ידע שבציון נעוצים שורשינו ושרק כאן נוכל להגשים את מאוויינו הלאומיים בשלמותם. בפתח הקונגרס הציוני השני בבאזל הוא אמר: אנו מאמינים שהפינה השוממה של ארץ המזרח, יש לה לא רק עבר, אלא גם עתיד, בדומה לנו עצמנו. שום אדם לא יוכל להכחיש שקיימת זיקה שלא תפקע לעולם בין עמנו לבין הארץ הזאת. שום אדם לא יוכל להכחיש, הוא אמר, אבל יש ויש מי שמכחישים ומתכחשים לזיקה בת אלפי השנים בין היהודים לארצם. הרי זה שורש הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים; הם מסרבים להכיר בזכותנו על מילימטר ממולדתנו ההיסטורית. אני עמדתי מול הטענות הללו יחד עם חבריי בממשלות הליכוד כחומה בצורה, בעוד שהיום הממשלה תלויה בחסדיה של מועצת השורא, ששוללת לחלוטין את קיום המדינה היהודית במטר כלשהו. זו העמדה שלהם. והממשלה הזאת היא ממשלת חולשה וכניעה, נכנעת פעם אחר פעם – חדשות לבקרים; אני לא אגיד לכם "בכל פעם", אבל חדשות לבקרים – מול הניסיונות לרמוס את זכויותינו. אפילו הר הבית, גם זה לא חסין, כי יש אולטימטום של רע"מ. ובכן, במאבק על זכויותינו היינו במקום גבוה, אבל ירדנו למקום נמוך.

הנקודה השנייה, מעמדנו הבין-לאומי. הרצל הוציא את העם היהודי מבין חומות הגטו אל העולם הגדול. הוא התייצב בפני שליטי עולם לא כעני בפתח, לא כשתדלן, אלא כמנהיג גאה של עם ושל תנועה מדינית, מנהיג שבוטח בצדקת דרכו. הציונות המדינית של הרצל הוכיחה את דרכה, ואני אומר שהיא הוכיחה את דרכה ביתר שאת בעשור האחרון תחת הנהגתנו. יצקנו תוכן מחודש במושג אופנסיבה מדינית; הבאנו לשיא את יחסי החוץ שלנו; חוללנו בשיא, בחמש, בשש יבשות – יש חמש; באנטרקטיקה לא הייתי, אבל אני מאמין שהפינגווינים גם היו רוצים יחסים איתנו – עם הודו, עם סין, עם יפן, עם מדינות אפריקה, עם מדינות אמריקה הלטינית, שכרתנו איתן בריתות, במאבק אדיר שגייסנו נגד העולם את איראן. אנחנו עשינו את זה, חוללנו פריחה דיפלומטית חסרת תקדים. וגם כשאחרים לא הסכימו איתנו, גם כשאחרים לא הסכימו איתנו, הם כיבדו אותנו, משום שהם ראו שאנחנו מתעקשים לא רק על האמת, אלא מתעקשים גם על האינטרסים החיוניים שלנו, ובראשם הביטחון. זה מה שהביא אותי להחלטה לא פשוטה לנאום בקונגרס האמריקני ב-2015, מול התנגדותו של נשיא אמריקני, ולהתריע מפני ההסכם המתגבש בין איראן למעצמות. ואכן, הממשל האמריקני הקודם החליט על פרישה מהסכם הגרעין. והיום – היום בנט, לפיד וגנץ לא עושים כלום. במקום לזעוק מעל כל במה שהסכם הגרעין המתגבש מהווה סכנה עצומה, סכנה קיומית לישראל, חברי הממשלה ממלאים את פיהם מים. האימפוטנטיות שלהם מדהימה. ואיך אמרו לי מנהיגים שדיברו איתי בימים האחרונים – הם אומרים: הייתם כוח עולמי עולה, כולם ביקשו לשמוע את דעתכם, והיום דממה, אבל גם אם ידברו, אף אחד לא מתעניין בהם. היינו חזקים, ותוך זמן קצר הפכנו לחלשים. היינו במקום גבוה וירדנו למקום נמוך.

הנקודה השלישית, היכולת לזהות סכנות בזמן ולהדוף אותן. להרצל היה חזון, אבל לא היו לו אשליות. הוא היה עד להשתוללות האנטישמיות. הוא הבין שנחשול השנאה המתעצם עלול לגרום לאסון מחריד. וכך באמת אירע בשואה. הרצל גם ידע שהשנאה המושרשת ליהודים בקרב דורשי רעתנו לא תיעלם אפילו כשתהיה לנו מדינה משלנו. אבל בארץ ישראל, הוא טען, נחסה בצילה של הגנה עצמית. יהיה לנו כוח מגן, יהיה לנו כוח מגן עצמאי זה אלפי שנים. יהיה לנו צבא שישמור על קיומנו. מאבי פרופ' בנציון נתניהו, זיכרונו לברכה, שדבק כל ימיו בתורת הרצל, למדתי רבות על אודותיה. ממנו למדתי שיצור חי חייב לזהות סכנות מבעוד מועד ולהתגונן בפניהן, אם ברצונו לשרוד. וכך עשינו כשטיפחנו בלא הרף את עוצמתה של ישראל. המדיניות שניהלנו נועדה להרתיע את מבקשי נפשנו, להגן ביד ברזל על קיומנו, להנחית מכת מחץ על תוקפינו. בצער רב אני אומר את מה שכל אזרחי ישראל כבר מבינים, ורבים רבים מהם אומרים לי – אמרו לי את זה אתמול באלעד, אמרו לי את זה אתמול בלוד, אמרו לי את זה אתמול בגבעת כ"ח כשעצרתי לקנות סנדוויץ', וכל היישוב מגיע וכולם אומרים את אותו הדבר: הם רואים ממשלת – – –

הם אומרים, כולם, שממשלת החולשה הנוכחית לא מסוגלת להתמודד עם האיומים הגוברים עלינו. ואם אתם רוצים, צאו מהבועה הזאת. תלכו לשם, תבואו איתי. תלך איתי ותשמע לבד. אל מול הטרור הרצחני, אל מול הסכנה האיראנית, אל מול הקיצונים שמסלימים את המצב, אנחנו בכוננות ספיגה מתמדת. גם בנקודה הזו היינו במקום גבוה וירדנו למקום נמוך.

והנקודה הרביעית, אחדות. הרצל קבע: עם אחד אנחנו. הוא השכיל ללכד חוגים רבים, מגוונים, סביב החזון הציוני. מי שנכח בקונגרסים הציוניים התרשם מהפסיפס האנושי המרהיב ששיקף נאמנה את כל תפוצות העם. כל תפוצות העם. זה היה מחזה מרגש עד דמעות, של מאות צירים מעשרות ארצות שמלוכדים בתחושה העמוקה של שותפות גורל וערבות הדדית. גם בישראל, למרות שיש בינינו ויכוחים וחילוקי דעות, ברגעי אמת תמיד ידענו להתאחד. כך עשינו במבצעים, במלחמות; כך עשינו במגפת הקורונה ובכל אתגר ומשבר שסיכנו את קיומנו. ולכן, כשאני שומע את נפתלי בנט מדבר על גן הפלגנות שכביכול טבוע בנו, אני מתקומם על צביעות שאין כדוגמתה. המומחה הזה לגנטיקה, שבחר להדיר נציגים של רוב העם מממשלתו – את מפלגות הימין, את הליכודניקים, את המסורתיים, את החרדים וחלקים גדולים מהציונות הדתית – ושהעדיף על פניהם את האחים המוסלמים ותומכי החמאס – –

– – דווקא הוא מבכה את האחדות האבודה בעם. אז די לצביעות הזו. תחילה הוא עשה את ברית האחים עם לפיד כדי להדיר את החרדים, ועכשיו הוא עשה את ברית האחים המוסלמים כדי להדיר את רוב חלקי העם. די לצביעות.

גם במקום הזה היינו במקום גבוה וירדנו למקום נמוך.

חברי הכנסת, במעלה הדרך מגלות לגאולה, מפזורה לתקומה, הרצל תמיד היה איתנו.

לא, לא, לא, לא. אנחנו מעולם לא הסכמנו להכניס לממשלה או לקואליציה את מפלגתו של עבאס. מעולם.

אבל אמרנו להם: תבואו איתנו לבחירה ישירה של ראש הממשלה, מה שהיה מייתר את התלות שלנו – לא בהם אלא בכולם. זה היה הנושא.

מעולם לא הסכמנו להיות תלויים בהם, לעולם לא נסכים להיות תלויים בהם.

חברי הכנסת, במעלה הדרך מגלות לגאולה, מפזורה לתקומה, הרצל תמיד היה איתנו. גם ההישגים המזהירים שהבאנו למדינת ישראל בביטחון, בכלכלה, ביחסי החוץ, במדע, בחדשנות הטכנולוגית, בגז שהוצאנו מהמים, בהתפלת המים שהוצאנו עם הטכנולוגיה האדירה שלנו, בתחבורה, בכל התחומים – בכולם טבוע חותמו של הרצל.

בשנה האחרונה הידרדרנו מן הרכסים הגבוהים אל המישור, ולצערי אפילו למטה מכך. אבל אנחנו נחזיר, בעזרת השם, את מדינתנו למקום הגבוה שהיא ראויה לו. מד הגובה ההרצלייני שוב ישבור שיאים, וישראל תנסוק מעלה לפסגות של הצלחה עצומה ושגשוג. תודה רבה לכם.