קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חודש טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חודש אדר ב' הגיע אלינו, ובו אנחנו קוראים במגילת אסתר, ויש שם פסוק מדהים שמתייחס לעם היהודי ובו כתוב: "ודתיהם שונות מכל עם". המילה "דתיהם", הפירוש שלה במגילה הוא "חוקיהם", החוקים של עם ישראל מכונים "דתיהם". ולמה? משום שהחוקים מבטאים את הדת, את הערכים, את עולם הערכים של כל העם ושל כל החברה. הדת שלנו, הערכים שלנו, העקרונות שלנו, של העם היהודי, שמים כאיזשהו דגל את העיקרון "והדרת פני זקן". אצלנו הזקנים, הקשישים, הם אנשים שאנחנו מכבדים אותם, שאנחנו קמים בפניהם, שאנחנו מביעים כלפיהם הערכה, שאנחנו עוטפים אותם באהבה ובדאגה, גם כל אחד בתוך משפחתו וגם החברה כולה. יותר מזה, במגילת איכה, כשרוצים להביע את ההידרדרות המוסרית של העם, זו שהביאה לחורבן, יש פסוק שאומר: "פני זקנים לא נהדרו". כלומר, חברה שלא מכבדת את הזקנים שלה היא חברה שבסופו של דבר מידרדרת לחורבן.
סביב העיקרון הזה, העיקרון של הדת היהודית, העיקרון של העם היהודי, של "והדרת פני זקן", נוצרה לי בכנסת התשע-עשרה שותפות מיוחדת עם מי שהיה אז השר לאזרחים ותיקים, השר אורי אורבך, זיכרונו לברכה, שאני חושבת שכולנו בבית הזה מתגעגעים אליו מאוד. אורי אורבך היה מאוהב – הוא היה מאוהב בציונות הדתית, הוא חלם עליה והוא לחם למענה. הוא קרא לה "היפהפייה הנרדמת". הוא השקיע בה, הוא פילס לה דרך בתקשורת, בעולם היצירה בכלל, בחברה וגם בפוליטיקה. אורי אורבך היה האיש שפתח את השער הפוליטי עבור נפתלי בנט. הוא נשא אותו על כפיים, הכניס אותו לתוך מפלגת הבית היהודי מתוך חלום גדול ואמונה גדולה שהייתה לו שנפתלי יביא בשורה אמיתית לציבור הזה, שאותו כל כך אהב, ולדרך המיוחדת שלו. כמה אורי אורבך השקיע בהכנסה של נפתלי בנט לפוליטיקה הישראלית וכמה הוא היה מאוכזב, מאוכזב מאוד עכשיו, אם הוא היה רואה לאיזה שפל הידרדר האיש הזה כשהוא הגיע כביכול לפסגה, לתפקיד ראש הממשלה, לאיזה שפל, שאין לי ספק שאורי, זיכרונו לברכה, היה מגנה, כואב ובוכה עליו. ואורי אורבך היה מאוהב גם, מאוהב בכל נימי נפשו, בתפקיד המיוחד שניתן לו, התפקיד של השר לאזרחים ותיקים. הוא ראה שליחות של ממש בהרמת קרנם של הקשישים, ברווחתם, בכבודם, בביטחונם, באיכות החיים שלהם, ביכולת שלהם להמשיך לתרום לחברה גם לאחר הפרישה, ובחובה של החברה להכיר להם טובה, לשאת אותם על כפיים ולהגן עליהם, גם לאור כל הדרך שהם עשו, גם לאור התרומה שהם תרמו לאורך חייהם וגם סתם, משום שהם אנשים קשישים שראויים לשמירה ולהגנה הזו. הוא עשה את זה לא רק למען הקשישים, הוא עשה את זה למען כולנו כחברה, כעם, כמדינה, כמדינת העם היהודי שאלה הערכים שלה.
אורי הציע לי שותפות. הוא היה שר, אני הייתי חברת כנסת. הוא הציע לי שאני אקדם חוקים למען הקשישים, ואני נעניתי בשמחה. ראינו עין בעין את המטרה הזאת, ויחד התחלנו סדרת חוקים. החוק שאני מבקשת להעביר עכשיו – ואני מבקשת מכולכם, כן, מכולכם, גם מהחברים בקואליציה, להצביע בעדו – הוא חוק של אורי אורבך, זיכרונו לברכה. זה חוק שנועד לומר קודם כול אמירה ערכית, עוד לפני הצד הפרקטי; בחוק יש תמיד צד פרקטי, אבל יש גם צד ערכי. החוק הזה נועד לומר בפן הערכי: כן, אנחנו, כחברה, כעם, כמדינה, רוצים לתת לקשישים שלנו מעטפת מיוחדת של הגנה – הפוך מהמצב היום. לא שהם יהיו האנשים הפגיעים ביותר, שהכי קל לגנוב מהם, הכי קל לסחוט מהם, הכי קל לרמות אותם, הכי קל לפגוע בהם פיזית ולפגוע בכבודם; לא, הפוך מזה – שהם יהיו המוגנים ביותר, ושכל מי שיעלה בדעתו לפגוע בהם ידע שעונשו יהיה כפול ומכופל. כך רצה אורי אורבך וכך רציתי גם אני, אז וגם היום, לראות אותנו כחברה, כעם, כמדינה. מכאן הצעת החוק הזאת, שדורשת להטיל עונש כפול על מי שפוגע בקשישים, בגופם, ברכושם, בחירותם, על מי שמאיים עליהם או על מי שסוחט אותם.
אורי אורבך, זיכרונו לברכה, לא זכה להגיע לגיל זקנה. אצלנו לא אומרים שהוא נפטר בטרם עת, כי אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא יודע מהי העת הנכונה לכל אדם ללכת לבית עולמו, אבל קשה לומר שלא כאב לכולנו ושלא הוכינו בתדהמה שהאיש המקסים הזה נעלם מחיינו בצורה כל כך כואבת. היו לו עוד המון תוכניות, ואני רואה שליחות לעצמי לקדם לפחות את אלה שלהן אני הייתי שותפה, ובהן גם החוק הזה. מאוד כואב לי, מאוד, שהממשלה שבראשה עומד נפתלי בנט, האיש שאורי אורבך פתח עבורו את השער לעולם הפוליטי ונשא אותו על כפיים – הממשלה הזו מפנה עורף היום, ברגעים אלה, למורשתו של אורי אורבך ומגייסת את חבריה כדי להצביע נגד החוקים שלו. אני שואלת את עצמי הרבה פעמים מה היה אומר אורי אורבך אם הוא היה רואה את חבריו לדרך, אלה שהוא פתח להם את השער, עד לאן הם הידרדרו, לא רק בחבירה לאויבי ישראל אלא גם בהפניית העורף לכל הערכים שמשם בכלל הם הגיעו לפוליטיקה, בהפניית העורף למצביעים, בהפניית העורף לדרך. לפעמים אני שמחה בשביל אורי אורבך שהוא לא נזקק להגיע לרגע העצוב הזה, לראות אותם בשפלותם, בנבלותם, בהידרדרותם האיומה. במקום לפעול למען היפהפייה הנרדמת של אורי אורבך הם פועלים נגדה.
אבל אני רוצה לבקש מכם, חברי הכנסת, כל אחד ואחד מכם שעוד לא התקזז, שעוד יושב פה בבניין הזה, באולם הזה, ויש לו זכות הצבעה: החוק הזה הוא לא חוק פוליטי. הוא חוק שנועד להיטיב עם כולנו. אני מתקשה להאמין – אפרת ועודד, מי עוד יש לו פה זכות הצבעה? קינלי ויואב, אני מתקשה להאמין שאתם לא מזדהים – ויבגני – – –
מקוזז. אז מי שיש לו זכות הצבעה. אני באמת אומרת, זה באמת חוק שייטיב עם כולם. עם כל הקשישים של כל המגזרים בחברה, וייטיב עם החברה כולה כחברה שנותנת הגנה לאנשים האלה, במקום להפוך אותם לשק החבטות הזול והנוח של אנשים אלימים, של אנשים סחטנים, של אנשים פוגעניים. ואני חושבת שמן הראוי שכולנו, ממש כולנו, נצביע בעד החוק הזה. אני מבקשת שכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו עם עצמו ויצביע בעד. תודה רבה.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, אני מתקשה מאוד לקבל את ההסבר שנתת מדוע את מבקשת לדחות את הצעת החוק. אני לא חושבת שמישהו מאיתנו היושבים כאן באולם חושב שצריך למצוא איזושהי דרך להקל בעונשם של אנשים שפוגעים בקשישים, בכל דרך? לא רק בעבירת אלימות, גם בדרך של סחיטה באיומים, גם בדרך של רמאות וסחיטת כספים בכל מיני אמצעי מרמה. אנחנו מכירים המון דרכים שבהן פוגעים בקשישים כי הם קורבנות קלים מדי, ואני לא רואה שום סיבה בעולם שאנחנו נקל בעונשם של מי שעושים את זה ושום סיבה בעולם שלא נייצר איזשהו רף הרתעה שימנע את הפעולות האלה. ואני באמת קוראת ומבקשת מחברי הכנסת כולם – אני באמת לא חושבת שיש פה איזשהו אלמנט פוליטי; יש איזשהם ערכים שצריכים להיות משותפים לכולנו, בלי שאלות של ימין ושמאל, בלי שאלות של דתיים וחילוניים, בלי שאלות של יהודים וערבים, ערכים משותפים לכולנו כחברה. אני מאוד מאוד מבקשת שכל מי שיש לו זכות הצבעה במליאה יצביע בעד הצעת החוק לכבודם של האנשים שהביאו אותנו עד הלום, שתרמו את תרומתם לחברה ושהיום הרבה פעמים הם נתונים לפגיעות ואין ביכולתם להגן על עצמם. אנחנו צריכים לשמש להם ההגנה הזו. תודה רבה.
1,103 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.