קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, הקונסולית לעתיד בבייג'ין, אני מקווה שכשאת תגיעי לשם תלמדי את התקווה.
שנגחאי. מה זה חשוב? שיחדו אתכם.
לשכת העבודה נפתחה, אלי. שולחים לכל העולם עכשיו, הלשכה. הלכתי לשכת עבודה – אתה מכיר את השיר? אמרו לי: מאיפה אתה? אמרתי להם: ממרצ. אמרו לי: תיכנס בבקשה. אתה מכיר את זה.
אני, ברשותכם, רוצה להתייחס לצדיק ג'וב טוב כלפון. תגיד לי, אתה לא מתבייש? הרי אורבך, בסופו של דבר, בא והצביע על פי צו מצפונו; הרי הוא יודע שפוגעים ברבנים הראשיים. זה מתאים לרב הרפורמי, זה עם הכיפה שנוסע בשבת עם שרימפס ביד.
רביי, בוודאי. כבוד הרב, שאוכל בשבת גם שרימפס וגם חזיר וגם חלב ביחד, עם הכיפה בראש.
כן, שרוצה את מתווה הכותל למרות שהרפורמים חושבים שזה בית מטבחיים פרימיטיבי.
אבל אתה, ג'וב טוב כלפון, מה קרה לך? הלכת, כעסת על אורבך. למה? הרי אתה לכאורה עם כיפה. אתה לא מתבייש? כאב לך. אכלת גם את הדגים הסרוחים וגם גירשו אותך מהעיר. תראה איזה חילול השם עשית. מילא, אתה יודע, אורבך מחזיק את הממשלה הזאת שנלחמת בכל דבר יהודי, אוחז ותומך אותה, אבל הפעם – אתה יודע, לפעמים יש איזה סדק קטן בנשמה; פתאום מפריע לך קצת, הניצוץ טיפה נדלק. אתה לא מתבייש? אתה בא אליו, מתחיל לכעוס עליו, למה אתה המשכת לעבור את העבירה והוא החליט שלא? בושה וכלימה. אני מציע לך שתסיר את הכיפה ותתנהג כמו הרב הרפורמי. אל תגיד לנו בכלל שאתה יהודי שומר תורה ומצוות, כן, אל תעשה בושות ליהדות – –
245 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.