קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שר הבינוי והשיכון, חברי הכנסת, אדוני השר, קראתי בתדהמה בעיתון הארץ כי משרדך, יחד עם עיריית תל אביב ובתיווך מזכיר הממשלה – כך כתוב, ואני מצטט: מנהלת משא ומתן עם מפלגת רע"מ על מנת למכור דירות ביפו לאוכלוסייה הערבית ביפו – חבר הכנסת אבו שחאדה, מתוך עיתון הארץ אני מצטט, מתוך עיתון הארץ – שגרים בהם, אותם אזרחים ערבים אזרחי ישראל תושבי יפו, בהנחה של 95%. בכך נותן משרד השיכון לדרי הבתים, אשר היה להם די זמן במרוצת השנים לרכוש את הבית שבו הם גרים, נכס ששוויו מיליונים במחיר כמעט אפסי.
1. מדוע משרד השיכון פועל למכור דירות בבעלותו במחירי הפסד אסטרונומי?
2. מדוע משרד השיכון מנהל משא ומתן על נכסי המדינה מול תנועה פוליטית בתיווך מזכיר הממשלה? זה משא ומתן פוליטי, כן?
3. האם האופציה של הנחה בגובה 95% עומדת לרשות דיירים בדיור ציבורי במקומות נוספים בישראל מלבד בעיר יפו – תל אביב-יפו, לצורך העניין, אבל לצורך העניין הממוקד, ביפו? תענה ואז שאלות המשך, בהתאמה. תודה.
אתה יכול לענות טלגרפית. זה בסדר. אפשר לענות טלגרפית.
תודה על המענה, קודם כול. אני חייב להגיד שאני שמח לשמוע שהדיווח שגוי. אני, אגב, כבוד השר, לא ראיתי הכחשה, לא של משרד הבינוי והשיכון, לא של עיריית תל אביב, לא של משרד האוצר ולא של המינהל, שום גורם ממשלתי – הכחשה לידיעה שפורסמה בכותרת ענקית בעיתון הארץ. ואגב, אני נוטה להסכים; לא רק בעיתון הארץ, בהרבה מאוד גופי תקשורת הידיעות המפורסמות אינן תמיד תואמות עובדות במציאות. זה דבר שבכל העולם מכירים אותו.
כן, בסדר גמור. לכן אני שואל את שאלת ההמשך, לאור התשובה שלך. אתה מדבר על הנחה משמעותית, אני מצטט, וגם חברת הכנסת סטרוק בעצם אומרת, ואני מסכים איתה, ואני מניח שבאוצר יסכימו איתנו, לא בטוח, שבין 60% ל-70% זה הנחה דרמטית, אדוני היושב-ראש, על נכסי נדל"ן שמוערכים במיליוני שקלים, לעתים בשתי ספרות של מיליונים, ביפו.
אה, טוב, אתה רוצה לפתוח את אירועי מלחמת העצמאות?
אם אדוני היושב-ראש מתיר לי – – –
אבו שחאדה, חבר הכנסת אבו שחאדה – – –
אני מוכן לקיים דיון על שחרור יפו. זה קורה בכל שנה בחודש אפריל. אתה מוזמן לטקס ברחבת בית האצ"ל הסמוך למתחם שכונת מנשייה לשעבר בתל אביב.
חבר הכנסת אבו שחאדה, אדוני היושב-ראש, מי שפתח במלחמה והובס, שלא יבוא בטענות. זה הכול. עכשיו לגבי הדיור הציבורי שאתה הזכרת.
הפשע, הפשע הוא, הפשע הוא – – –
הפשע הוא מעשה הטבח. הפשע הוא הטרור. הפשע הוא הטרור שהתחיל ב-1920 ללא כל קשר לקיומה של מדינת ישראל, וללא כל קשר לשחרור יהודה, שומרון, רמת הגולן וחבל עזה. אבל נחזור לדיור הציבורי. אם אתה רוצה, אני יכול לעשות סימפוזיון על תולדות הסכסוך הישראלי–ערבי. אתה לא תצא כשידך על העליונה, אז אל תדבר איתי על טבח ועל גירוש ועל שחרור.
קודם כול, אני רוצה לשמוע שזה לא יהיה בין 60% ל-70%, משום שערך הנדל"ן שם, כפי שאמרתי לך, אדוני היושב-ראש, מוערך במיליונים, ובשתי ספרות, אדוני שר הבינוי והשיכון.
ולגבי ההשוואה לדיור הציבורי, בחייך, אדוני השר, אתה נחשב שר רציני – –
– – אין דמיון בין הנכסים. אתה רוצה, אני אגיד שאתה שר לא רציני. מה אתה רוצה?
אה, כן. יכול להיות. אכן. לא, מבחינת זה שאתה נכנס לעומק הדברים של נושא המשרד שלך, התכוונתי.
לעניין הדיור הציבורי, אתה יודע שאין השוואה בין הדיור הציבורי של עמידר ועמיגור בבתי הרכבת שבנתה המדינה בשנות השישים לבין הנכסים הללו ביפו. אין שום דמיון. לכן אני מבקש ממך, אל תנסה לעשות השוואה בין הדברים. תודה.
570 מילים של אופיר אקוניס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.