תודה, אדוני היושב-ראש. כבר כמה ימים אני חושבת איך הכי נכון יהיה להציג את החוק הזה, איך אוכל להעביר לכם את השינוי שהחוק הזה יחולל בעולם של נפגעות ונפגעי העבירה, שכן המילים ששמעתי לאורך השנים היו: אם תורחב זכות העמידה של נפגעי העבירה, זה יהיה חוק משנה מציאות, חוק היסטורי ממש, הישג בלתי רגיל. אבל איך מסבירים מה זה אומר הרחבת זכות העמידה לנפגעי העבירה? אני חושבת שהדרך הכי נכונה לעשות זאת היא להביא את הקול שלהן, קולן של נפגעות העבירה, שלא נשמע בבית המשפט, וברשותכם, אביא את קולן של שתי נשים – האחת נפגעה על ידי הגינקולוג בני שכטר, והשנייה נפגעה על ידי הפסיכולוג יובל כרמי.
אדוני היושב-ראש, האמת שנורא קשה לי לדבר ככה, עם כל הרעש הזה.
תודה, אדוני היושב-ראש, אני באמת בקושי שומעת את עצמי. יכול להיות – – –
תודה, חברים. תודה, אדוני היושב-ראש. אמרתי שהכי נכון יהיה להביא את קולן של נפגעות העבירה, וכך כתבה לי נעמי, שנפגעה על ידי הגינקולוג בני שכטר: כשהוא אנס אותי, הוא לקח ממני את השליטה על הגוף, הוא לקח ממני את התמימות ואת האמונה באדם. הדבר היחיד שהוא לא הצליח לקחת ממני זה את הקול שלי. אין לו שליטה על ההחלטה שלי לספר את הסיפור שלי. זו גם הייתה המוטיבציה שלי להיכנס להליך הפלילי, המתיש והדורסני שנמשך כבר למעלה משש שנים: להשמיע את קולי. התבדיתי לגלות שעבור בית המשפט אני רק עוד עדה; זו שמותר לקחת ממנה את הפרטיות, את זמנה, את שפיותה. אחרי האונס, החקירה הנגדית וההשפלה הקשה שבהמתנה, ראוי היה שבית המשפט יעניק לי במה בטיעונים לעונש. ראוי היה שבית המשפט יגרום לי להרגיש שלקול שלי יש יכולת השפעה. זו הייתה יכולה להיות נקודת אור של העצמה; נקודת אור של סגירת מעגל שכל כך הייתי זקוקה לה. אין ספק שההליך הפלילי טעון שיפורים אבל מנקודת המבט שלנו, הנפגעות, הדבר המרכזי שצריך להנחות את התהליך בכללותו הוא, בין היתר, העצמת הנפגעת. ביכולתכם לשנות את המציאות שאנו חוות כאשר אנחנו אוזרות אומץ. הגיע הזמן – כך היא כותבת – שגם אתם, חברות וחברי הכנסת, תהיו אמיצים ואמיצות כמונו.
הנפגעת השנייה שכתבה לי היא קים אריאל ארד, שנפגעה על ידי הפסיכולוג בני שכטר. וכך היא כתבה לי: אני בת 22. לפני שנה, במסגרת טיפול פסיכולוגי שהתמקד בפגיעה מינית שעברתי בילדות, נפגעתי פגיעה מינית קשה ונוספת, מידיו של הפסיכולוג שטיפל בי במשך ארבע שנים. סליחה, בני שכטר זה הגניקולוג שפגע, יובל כרמי הוא הפסיכולוג. אי-אפשר לתאר במילים עד כמה המעשים שלו טלטלו אותי והחריבו את החיים שלי. בדיוק היום – – –
אם לא לי, לפחות – – –
אם לא לי, לפחות לנפגעות.
אז בוא אתה תתחיל את השינוי, חבר הכנסת כץ. אתה יודע, נקרתה בדרכך הזדמנות או שאולי נפגעות העבירה לא מעניינות אותך.
תודה, חברתי חברת הכנסת שטרית, על ההקשבה. אני מעריכה את זה. תודה רבה.
וכך כותבת קים: בדיוק היום לפני שנה, למרות הקושי ומתוך רצון להפסיק את הטלת ההרס והחורבן של יובל כרמי בי ובנפגעות אחרות, בחרתי להגיש תלונה במשטרת ישראל, כי האמנתי שהמדינה תוכל להגן עליי ועל נשים אחרות מפניו. קיוויתי שמערכת המשפט תראה ותבין את מה שעברתי, ותקל עליי בכל דרך אפשרית את ההתמודדות עם הפגיעה ועם ההשלכות שלה. למרות שיובל כרמי, עבריין המין, כבר הודה והורשע בכמה עבירות חמורות, הדיון בעניין העונש שלו נקבע רק לעוד תשעה חודשים. תשעה חודשים ארוכים של המתנה, שבהם ההליך יישאר תלוי ועומד. ואני, קים, נאלצת להיאבק גם כדי שמערכת המשפט תכיר בזה שאלו תשעה חודשים של עינוי. עינוי, סבל והימשכות של הפגיעה של יובל כרמי בי. כמו שהסבירו לי, אני, קים, לא צד בהליך הפלילי. אז אני מקווה ומבקשת שהמערכת ובית המשפט יתאימו, יכירו וייתנו מקום ראוי לסבל שלי ושל נפגעות ונפגעי עבירה, ויאפשרו לנו להשמיע את קולנו בצורה לגיטימית, מעוגנת בחוק, ומקלה על הנפש ככל שניתן.
חוק זכויות נפגעי עבירה חוקק בשנת 2001, בימים שלא הכרנו את קורבנות העבירה. הם והן היו אז עמוק בתוך ארון הבושה, וגם אם רצו לחשוף את סיפורם, הרי שאז החוק לא אפשר זאת. מאז חלפו 21 שנים. רוח התקופה השתנתה, הנפגעות אינן מוכנות לשתוק. הבושה עברה צד. תפקידו של מחוקק הוא להקשיב לרחש הציבור, לחוש את השטח, לחוקק חוקים שיתקנו מציאות אך לא יהיו מנותקים ממנה. היה זה כבוד השופט מישאל חשין ז"ל שאמר: "הנפגע – לא הפוגע – הוא העומד במרכז הזירה, הזרקורים מופנים אל הנפגע, בו ידובר ואותו נבקש". הצעת החוק שלי בעניין הרחבת זכות העמידה לנפגעי ונפגעות עבירה מרחיבה ומבססת באופן משמעותי את מקומם בהליך המשפטי הפלילי ומאפשרת להם להשמיע קול. כך, במסגרת הצעת החוק יעודכנו נפגעי העבירה מבעוד מועד על כוונה לחתום על הסדר טיעון או הסדר לסגירת התיק. הנפגעים יוכלו להביע את עמדתם, כולל את התנגדותם; להתייחס ולהציג את עמדתם באופן ברור ובהיר זמן מספק עוד בטרם התקדמות ההליכים. עוד עולה מהצעת החוק כי נפגעי העבירה יוכלו להשמיע את קולם בפני בית המשפט גם בשלב הטיעונים לעונש. זהו שלב משמעותי ביותר בהליך הפלילי. צוין כי כיום לנפגעי העבירה יש אפשרות להביע את עמדתם במקרה של ועדת שחרורים או במקרה של חנינה, אבל היעדר האפשרות לטעון במסגרת הטיעונים לעונש זועק ודורש תיקון מיידי. הדרישה להרחבת זכות העמידה של נפגעי העבירה אינה זרה למערכת המשפטית, שהיום יותר מתמיד בשלה לכך. די לראות את הנחיית פרקליט המדינה, שהופצה בשבוע שעבר, כדי להבין שהמציאות הולכת ומשתנה לנגד עינינו.
לסיכום, הצעת החוק מתקנת מצב לקוי שבו מקומם של נפגעי ונפגעות העבירה לא מובטח ולא מוגן בשלבים קריטיים של ההליך הפלילי כנגד הפוגע. תקוותי היא שנתינת המקום להשמעת הקול לא רק שתביא למשפט צודק ולעונש הראוי, אלא גם תביא מזור, כלשהו, לנפגעים עצמם.
ובנימה אישית, רגע לפני סיום: זהו החוק הראשון שלי, ובשביל רגעים כאלה אני הגעתי לכאן – לתקן מציאות במקום שבו מחוקקים חוקים. אחרי שנים שבהן אני מלווה נפגעי ונפגעות עבירה; שנים שבהן אני שומעת: איך ייתכן שהקול שלנו לא נשמע כשמגיעים להסדרי טיעון, לטיעונים לעונש, איך ייתכן שהמשפט מתנהל מעל הראש שלנו? אני אומרת להם דווקא ביום הזה, ביום אנו מציינים את יום הזיכרון לקורבנות האלימות כלפי נשים, אני אומרת להם מכאן, מעל במת הכנסת, אני אומרת בקול רם וברור: קולן של נפגעי ונפגעות העבירה, קולן של משפחות נפגעי העבירה, חייב להישמע. חוק הרחבת זכות העמידה לנפגעי ונפגעות עבירה יאפשר שזה אכן יקרה. תודה רבה.
986 מילים של שרון רופא אופיר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.