קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, ממשלות רבות בעולם מעודדות מעבר לרכבים חשמליים כדי לצמצם את זיהום האוויר והרעש הנגרמים משימוש במכוניות המונעות בדלק. ישראל אינה מעודדת מעבר זה, ולאחרונה פורסם שהממשלה מתכוונת להטיל מס נסיעה על רכב חשמלי.
1. מה עושה משרדך לעידוד המעבר?
2. כיצד בדעתך למנוע הטלת מיסים על רכבים חשמליים?
תודה, גברתי השרה. ראשית, אני בהחלט רוצה לברך על העמדה החד-משמעית שהבעת כאן בעניין הזה. אני חושב שבהרבה מובנים נפלה בחלקך זכות ענקית. זו באמת מהפכה אדירה, אדירה, עוצמתית, ששוטפת את העולם בגל גדול, ואת, כמי שבעת הזאת מופקדת על המשרד להגנת הסביבה, בעיניי יכולה להוביל אותה ולשאת את הדגל שלה בתוך הממשלה. זה נכון שהנושא הוא מורכב, כי הוא באמת בסמכויות של כל מיני משרדים, בכל מיני היבטים. אני בהחלט גם מתרשם שלפחות בתחום התחבורה הציבורית אנחנו כבר נמצאים באיזשהו תהליך מואץ של כניסה לעניין הזה, ועל זה אני בוודאי מברך, וזה לא מובן מאליו.
אני מיקדתי יותר את השאלה שלי בנושא הרכב הפרטי, כי שם אנחנו עדיין רחוקים מאוד בהרבה מאוד מובנים. קודם כול הנתונים המספריים הם אחוזים בודדים ממכירות הרכב השנה הנוכחית: 300,000 כלי הרכב שעלו על הכביש, כמעט כולם, למעט אלפים בודדים, הם רכבים שאינם רכבים חשמליים. אם נוסיף אפילו את הרכבים ההיברידיים וכו', עדיין אנחנו נמצאים רחוק רחוק מהנתונים שיש בהרבה מאוד מדינות מתקדמות אחרות בעולם. גם התשתיות שלנו – אני אתן לגברתי רק דוגמה: אם היה יעד שנקבע על ידי משרד האנרגיה, יעד להצבת עמדות טעינה עד סוף 2021, אנחנו נכנסים ל-2022 כאשר בקושי 35% מהיעד הזה של הצבת עמדות טעינה ציבוריות מומשו הלכה למעשה. נדמה לי שזה אומר המון על הקצב שבו הדברים נעשים.
בעיקר בעיקר אני חושב שצריך כבר עכשיו לשבת ולתת מענה לסוגיה אחת: אם באמת רוצים לדחוף אנשים למעבר לרכב החשמלי, קודם כול – ולא יעזור שום דבר – זה צריך להיות משתלם; זה צריך להיות משתלם גם בהיבט עלויות השימוש השוטף וגם בהיבטי הקנייה, כאשר קונים. זה טוב, למשל, שאגרת הרישוי יותר נמוכה – זו גם פעולה שבהחלט נעשתה, והיא חשובה. בעניין הזה אני חושב שהעמידה האיתנה שלך אל מול הניסיונות להטיל מס נסיעה ולמצוא כל מיני פטנטים כדי שבסוף – אם מותר לי אולי להרחיב בעוד משפט: הרי מה שאנחנו רואים עכשיו ברכבים ההיברידיים, אנחנו רואים עכשיו שמה שקורה הוא שכל עוד מספר הרכבים הוא מאוד מאוד קטן, אז נותנים הטבות, כי אומרים: בסדר, ניראה יפים ואיך אומרים, תומכים בסביבה ירוקה, אבל בסוף זה לא עולה כסף אמיתי לממשלה. ברגע שזה רק קצת מתרחב, מייד כבר באים ואומרים: בוא נצמצם את ההטבות ונקטין, והפעם היה פטנט חדש: בואו נקטין את ההטבה להיברידי ונגדיל לחשמלי, רק שכחו להגיד שהיברידי יש המון וחשמלי כמעט אין.
לכן בסוף צריך לתת מענה לסוגיה אחת – שכלי הרכב המזהמים הם פרה חולבת של כסף לאוצר המדינה. זה כסף שבסוף איכשהו צריך אותו, וצריך לחשוב ולמצוא פתרונות נכונים כדי ליצור מצב שכדי לשמר את הדבר הזה לא תיבלם המהפכה הכל-כך גדולה והירוקה והסביבתית הזו כאן, וברור שצריך לטובת הדבר הזה למצוא מקורות הכנסה אחרים. אבל כדי שזה יקרה, צריך קודם כול לעמוד איתן ולומר: רבותיי, אנחנו מפנים משאבים לעניין הזה, אנחנו מעודדים את זה בכל ההיבטים, ואנחנו רוצים לייצר מצב של מעבר ולא מצב שברגע שהמעבר חוצה כמה אחוזים בודדים, אנחנו מייד מריעים את התנאים ומחזירים את כל העניין אחורה.
531 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.