קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצא כאן היהיר, המתנשא, יועז הנדל, שעומד כאן באורח קבע – – –
כן, אתה השמצת וטינפת על חברת הכנסת גלית דיסטל – – –
שמעתי את ההתנצלות שלו. ההתנצלות לא הייתה שהוא קרא לה: המשוריינת של הליכוד. הוא דיבר על פרס ספיר, אני לא יודע על מה הוא דיבר. אתה מדבר על גלית ואתה אומר לה: את המשוריינת, בהתנשאות, ביוהרה. אתה מדבר על משוריינים? אתה רקדת ודילגת בין ארבע מפלגות. אתה המשוריין הנצחי, ואתה בטח מתכנן את הדרך שלך איך להשתריין במפלגה החמישית אחרי שהממשלה הזאת תיפול. אתה בא ומטיף? אתה – שבעבר, כשהייתם אותו צמד, אתה וצביקה האוזר, ולא רציתם להקים ממשלה עם המשותפת, אפילו לא בהימנעות מבחוץ – אתה היום ישבת כאן והעברתם את חוק החשמל, את החוק שמפקיר את ארץ ישראל, את החוק שנותן את הכול לאחים המוסלמים. ואת ההתיישבות הצעירה, שהם האחים שלך, אותם הפקרת.
כל שבוע אתה עומד כאן עשר דקות, מתנשא על הליכוד, כאילו אתה יותר טוב מהם. אתם חבורה של צבועים, חבורה של מכרתם את הכול. מכרתם את כל הערכים שלכם, היהודיים. כשאני מדבר איתך בפעם האחרונה, ואמרתי לך: מה תעשו עם החרדים? מה עם הילדים של החרדים? אמרת: הם לא מעניינים אותך. באמת הם לא מעניינים אותך. קיצצתם להם 84 מיליון שקל, שעות תמרוץ וטיפוח. אתם מדברים איתם על לימודי ליבה, וקיצצתם להם בבשר החי, גזרות כלכליות קשות. אין לך בושה לעמוד כאן ביום כזה, יום שהוא יום שחור לכנסת ישראל, יום שחור למדינת ישראל, אתה וכל החבורה הזאת שיושבת כאן. אתה מתנשא עלינו? אנחנו לא מכרנו את הערכים שלנו בנזיד עדשים, לא מכרנו את האידיאולוגיה שלנו כדי לשבת על – בשביל השררה. אתה מכרת את הכול.
תלך, אין לך באמת מה לענות. תמשיך להתנשא כל יום רביעי כאן. אבל אזרחי ישראל יודעים את זה. צבוע, מתנשא, יהיר, שבא ומתנשא עלינו כל שבוע, כשהוא מכר את כל הערכים שלו, את כל האידיאולוגיה שלו.
ואתה, רון כץ, עם חיוך על הפנים, יש לך בגנים משהו מהציונות, משהו ממורשת אבותיך מטוניס, איך הגעת לעברי פי פחת? מכרת את הכול. מכרת את המדינה, מכרת את הערכים שלך.
מכרת את הנגב לאחים המוסלמים. הצבעת נגד ההתיישבות הצעירה. אחים שלך, חברים שלך, יושבים בלי חשמל, כלום. לא תהא כוהנת כפונדקית, לא תהא כוהנת כפונדקית. בעלי הבית של הארץ הזאת, שזה אנחנו, מתוך זכותנו ההיסטורית, הלאומית, אנחנו לא נהיה כמו האורחים בארץ הזאת? ככה אתם מנהלים את המדינה? זאת הממשלה שלכם?
אין לך בושה. מה עדיף? אתה יודע, יש כלל שאומר: היעדר הטוב טוב ממציאות הרע. עדיף שלא יהיה טוב מאשר שיהיה רע. התקציב שלכם הוא תקציב פוגעני, הוא תקציב מרושע. אין יום שעובר בלי עוד מיסים, מס על הפריפריה, מס גודש, מס על החד-פעמי, על השתייה המתוקה. אתם חותכים בבשר החי של האוכלוסיות שלא מצביעות לכם. אתם מתנהלים כפוליטיקאים עלובים. וראש הממשלה שלכם, שיושב מעליכם, אתם לא סופרים אותו וראינו היום איך שהוא קורס תחת הנטל, לא מסוגל לעמוד תחת מתקפה של קריאות ביניים. זה אמור להגן על מדינת ישראל מפני איומים ביטחוניים? תראו איך אתם נראים, אתם חבורה של ליצנים. אתם חבורה שלא יודעת לנהל, לא עומדת בפני שום אתגר במדינת ישראל. ואנחנו, בעזרת השם, נביא לסיומה של הממשלה הזאת, לסיומם של הכישלונות של כל מה שאתם עושים כאן ביהירות, בהתנשאות, בהפקרות. אזרחי ישראל רוצים שנשים לזה סוף. תודה.
532 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.