הצעת חוק חינוך לשוויון מגדרי, התשפ"א–2021

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחברותיי חברת הכנסת קרן ברק וחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על העלאת הנושא החשוב הזה. אני אשמח גם לתת איזושהי הקדמה, כי עלו כאן הרבה מאוד דברים: גם התייחסות באמת לכל הסוגיה של מיניות בריאה, של אלימות מינית, של אלימות בכלל, של החפצה, אבל גם בנושא המהותי, הליבה של הדבר הזה, שנעוץ בעצם בעניין של שוויון מגדרי והתייחסות שווה לשני המינים. ואני מוכרחה לומר לכם שבתוך העניין של שוויון הזדמנויות, אני אומר את זה כך, או שוויון מגדרי – כי אמרה עאידה תומא סלימאן שכאב לה שהנכד בא ואמר: אני בן והיא בת. זה בסדר שהוא בן והיא בת – – –

נכון. זה בסדר שהוא בן והיא בת, כי לכל אחד יש את הזהות שלו. וזה גם בסדר שהנשים ישמרו על הייחודיות שלהן והגברים על הייחודיות שלהם, אבל שוויון ההזדמנויות חייב להיות כאן, והוא חייב להיות באופן רוחבי, בין שזה במערכת החינוך בשלל המקצועות ובין שזה בחברה, כשאנחנו פוגשים את זה בעניינים של שכר במקומות התעסוקה וכו'.

נכון, חברתי חברת הכנסת קרן ברק, ועדת השרים לענייני חקיקה לא אישרה את החוק הזה, ואני אסביר גם למה. אנחנו לא מכניסים – ואני אומרת את זה פעם אחר פעם – תוכניות לימודים באמצעות חקיקה, כי זה גם לא מאפשר לנו את הגמישות. ונתתי לכם דוגמה עם התוכנית לאלימות שהבאנו במערכת החינוך. אם הייתי מוגבלת באמצעות חקיקה לגבי כל תוכניות הלימוד לא הייתי יכולה להחיל אותה עכשיו, מהרגע להרגע, בתוך – – –

כן, לא משנה. אני רק מסבירה, כדי שיבינו את המהות, כי אני כל שבוע עומדת כאן על תוכניות כזו ותוכנית אחרת, וחשוב שאתם תבינו שאנחנו צריכים את מידת הגמישות כדי לתת מענים לצו השעה, ולפעמים זה גם העניין של השוויון המגדרי או האלימות שאנחנו פוגשים עכשיו, ובעיקר ההתנהגות המינית הלא-מותאמת שאנחנו רואים בכל מערכת החינוך. ואת צודקת, זו תוצאה של הרבה מאוד תכנים שהם נחשפים אליהם ברשת – שנה וחצי שהם היו בבית והם לא יודעים מה נורמה, מה לא נורמה. הכול היטשטש, וצריך לאסוף אותם מחדש.

אבל אני מוכרחה לומר לכם שבתוך מערכת החינוך, מעבר לתוכניות שהציגה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, עכשיו, מתחילת השנה, הכנסנו באחת מאבני הדרך את הנושא של שוויון מגדרי. בסעיף השלישי במסמך שירד לכל מנהלי המחוזות ומנהלי בתי הספר יש את היעד הזה, והוא לא נשאר רק כיעד כתוב. אנחנו התחלנו בפיילוט בגנים, מגיל הגן – ואת צודקת שזה צריך להתחיל מלמטה – מגיל הגן. אנחנו עושים פיילוט: 22 גנים בכמה יישובים, שבהם אנחנו מתייחסים לנושא של שוויון מגדרי, לא רק בשפה של הילדים אלא גם במרחבים שאנחנו מאפשרים להם בתוך הגן. הפינות הקלאסיות שאנחנו רגילים אליהן, פינת בובות לבנות, וכל המכוניות לבנים – אנחנו יודעים שיש גם בנות שאוהבות לשחק במכוניות ובנים שאין להם שום בעיה לשחק בבובות, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתאימים את המרחבים השונים כך שיהיו כאלה שפתוחים לכולם ולא מתייגים בנים או בנות. יש לנו את העניין של הבגרות – ואגב, אני כן רואה פה תנועת מלקחיים, שזה גם הגיל הרך, אבל גם השכבות הבוגרות יותר. אז אני יכולה לומר לכם שבבחינות הבגרות כבר לא תהיה לשון זכר כמו שאנחנו מכירים, שלמטה כתוב: זה גם לזכר וגם לנקבה. זה לא יהיה יותר. זה יהיה בלשון רבים, כי אנחנו גילינו במחקרים שכשפונים בלשון רבים, אז הבנות מרגישות שזה מופנה גם אליהן, וזה יותר מעודד להצלחה. אני מסכימה איתכן – – –

אני מייד אתייחס לזה. לאורך כל השדרה – ואני מסכימה איתכן – צריך להתייחס גם לעניין של המסלול, של ההסללה, יותר נכון, של בנות או בנים לתחומי לימוד שונים. וגם לזה אנחנו צריכים להתייחס.

אני רוצה להקריא לכם חלק מחוזר מנכ"ל חדש ומחייב, מחייב, שיוצא לשטח ומורה לכלל מוסדות החינוך בארץ להטמיע חשיבה מגדרית וליישם הוראה רגישת מגדר במרחבי הפעולה השונים של המוסדות, בתי ספר וגני ילדים, גם בתוכניות הלימוד וגם בסביבות הלמידה, וכמובן בשפה ותחומי החברה והקהילה. עכשיו, למה יש את הפירוט של כל זה? כי בסוף זה לא רק ההסללה למקצועות מסוימים, וזה לא רק השפה שבה אנחנו מדברים אל הילדים – אלא ההזדמנויות שאנחנו נותנים להם בתוך המרחב הקהילתי, ואיך אנחנו בונים קהילה שהיא באמת מדברת את הנושא השוויוני.

אני רוצה להציע לכן ככה, חברותיי: משום שאנחנו באמת רוצים להעמיק בנושא הזה, אני מזמינה אתכן להיות שותפות. ואם יש תוכנית, תחום, רעיון, נושא מסוים, שאתן תרצינה להביא אלינו למשרד, אני מוכנה לקדם אותו יחד איתכן. לא צריך חקיקה בשביל זה. המערכת תשמח ותברך על כל יוזמה בנושא, ואני באופן אישי מתחייבת לעזור לכן לקדם את זה. תרצו שנשב ביחד ונחשוב ביחד, תרצו לשבת עם הצוותים המקצועיים בתוך משרד החינוך, אנחנו נתאם את זה ונעשה את זה. אבל אני חושבת שיש לנו הזדמנות – כי זו באמת שעת כושר, שהמערכת שמה את זה על סדר-היום – לעשות דברים ביחד, ותוכנית שתביאו תהיה לגמרי שלכן. אז לשיקולכן אם אתן רוצות למשוך את ההצעה או לחכות שלושה חודשים, חצי שנה, מה שתרצו, ולראות איך אנחנו מתקדמים, ומשם תחליטו מה הלאה. מקובל עליכן?

בחודשיים האלה נעשה תהליך.

מצוין. אז אנחנו מקבלים את ההצעה, ואני רק אענה לחבר הכנסת יוראי להב. הנושא של קהילת הלהט"ב, על כל גווניה, גם כן נמצא על סדר-היום במשרד החינוך, גם בהקשר של האלימות, כי אנחנו מזהים אלימות שהיא ממוקדת בקהילה. כשאנחנו מדברים על שוויון מגדרי, או בכלל בתוך בתי הספר, אנחנו כמובן כוללים את כל הגוונים וכל המינים, ואת העושר שיש לנו בתוך החברה בכלל, ובמערכת החינוך בפרט, וזה בהחלט חלק מהדבר הזה. תודה רבה.