כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, לחינוך לשוויון מגדרי יש השפעה על עיצוב החברה כולה. וזה לא רק בניסיון למנוע אלימות אלא בניסיון לבנות חברה שוויונית, שמכירה בכך שיש הבדלים בין גברים לנשים אבל ההבדלים האלה לא עושים אותם פחות שווים, אלא להפך – להכיר ביכולות של הבנות מאז שהן נולדות, בדיוק כמו של הגברים. לצערי הרב, במדינות רבות כבר הכירו בעובדה שחינוך לשוויון מגדרי גרם לשיפור במצב החברה באופן כללי, גרם לחברה ליהנות מהיכולות של הנשים כאשר קודמו לעמדות מפתח באותן מדינות.
כמו כן, החינוך לשוויון מגדרי בנוי על עקרונות הכוללים טיפוח של כל אחת ואחת, על דאגה ואכפתיות לכל התלמידות והתלמידים. כולנו יודעים מה המחקרים אומרים על היחס של המורים בבתי הספר שלנו ושל המורות כלפי בנות ובנים. כמה הזדמנות נותנים לבנות כדי להתפתח; כמה שאלות מכוונות לבנות ומעודדות אותן להצלחה, וכמה לבנים – כמובן שלבנים הרבה יותר. אף שמשרד החינוך – ואני מכירה את זה מקרוב – מעודד חינוך לשוויון מגדרי וישנן התוכניות הקיימות בתוך כל הסל הזה שנקרא "כישורי חיים", לצערי הרב אני יודעת שכל הנושא של שוויון מגדרי עדיין אינו חובה ולא built in ומובנה במערכת החינוכית במדינת ישראל. אני חושבת שהגיע הזמן לתת לכלל התלמידים והתלמידות במדינה ליהנות מעקרונות השוויון המגדרי מיום כניסתם למערכת החינוך, שהשנה היא מערכת חינוך שמתחילה בגיל הרבה יותר מוקדם מקודמותיה, כי צירפנו את מעונות היום לאחריות של משרד החינוך.
אני רוצה לשתף אתכם במשהו שסיפרתי לשרה לפני כמה שעות. יש לי שני נכדים תאומים, בת ובן מקסימים. הם לא ידעו להבדיל ולהגיד: אני בן ואני בת, ואני יכול כך ואת לא יכולה כך, עד שהגיעו לגן. עד שהגיעו לגן הם חשבו, כמו שאנחנו גידלנו אותם בבית, שהם שווים ושאין הבדל ושכל אחד מהם יכול להתאמץ. הגיעו לגן, וכבר בשבוע השני הנכד מגיע הביתה עם אחותו התאומה ואומר: סבתא, אני בן והיא בת, ואני יכול לעשות כך והיא יכולה לעשות כך. אני לא רוצה שמערכת החינוך תיטע את הערכים האי-שוויוניים מגיל שלוש שנים. אני רוצה שיגידו לבנות ויגידו לבנים: השמיים הם הגבול, וככל שתעשו יותר ותנסו יותר, אתם תצליחו יותר, והוא לא יותר טוב ממך, והיא לא יותר טובה ממך.
וכמובן, אני מצטרפת למה שאמרה חברתי חברת הכנסת קרן ברק. זה הבסיס לטפל גם כן במגפת האלימות נגד נשים. כולנו יודעים שהסיבות הן אי-שוויון – –
– – הסימפטום הוא אלימות.
אני מאוד מאוד מקווה שנזכה לאוזן קשבת.
376 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.