קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את שר החקלאות עודד פורר מדבר על ההלכה היהודית, על צער בעלי חיים, ומאוד התרגשתי. בכל אופן, ממשלה שדואגת לבעלי חיים. אני כמעט עברתי לדום, עד שעברתי עוד פעם על כל הדברים. אני רוצה להגיד לכם שיש פסוק בישעיה הנביא: "זבחי אדם עגלים ישקון". נכון, שלמה? הסתכלתי – זאת אותה ממשלה שאומרת שתינוקות שצריכים להיות במעון לא יהיו בגלל שאבא שלהם לומד תורה. ילדים שנמצאים בבית הספר ועד היום תוקצבו, הם הפסיקו את התקציב שלהם. מה לעשות? הם לא חתולים – הם ילדים. הם גם לא כלבי הפקר.
אני כבר לא מדבר על הדברים הכלליים. אדוני שר החקלאות, יש גם חקלאים שמצבם הכלכלי קשה, ואתם הולכים עכשיו עם הרפורמה הזאת בחקלאות ומשאירים אותם לחרפת רעב. שלא לדבר על מפעל פרי גליל, שכתוצאה מהרפורמה הזאת הולכים לפטר את העובדים שם. אי-אפשר לעמוד פה – אדוני השר עודד – ולדבר על ההלכה היהודית, כשההלכה היהודית היא קודם כול לדאוג לבני אדם; קודם כול לדאוג לתינוקות; קודם כול לדאוג לתלמידים; קודם כול לדאוג לאנשים חיים.
אתה יכול לענות – אני יודע את המציאות.
בסדר, בסדר, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. יש לך במות רבות. אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני יכול לנהל איתך דיאלוג. אנחנו ניהלנו בעבר, ואנחנו יכולים גם עכשיו. אין החי יכול להכחיש את החי. המציאות של ההחלטות שאתם קיבלתם – ואתה הצבעת בעד – זה לפגוע בילדים חיים, לפגוע במשפחות, לפגוע באנשים. ואתה עומד פה ומדבר איתי על ההלכה היהודית? זה חילול השם להגיד את זה. לך אין זכות לומר שצער בעלי חיים כתוב בתורה.
לך אין זכות לומר שיש עניין לדאוג לכלבי הפקר.
יש את החוק הזה, אבל לפני החוק הזה, נראה שאתם בכלל מתנהגים כמו בני אדם ולא כמו כלבי הפקר.
280 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.