כבוד סגן השר, פרצות בגדר מאפשרות לאלפי פלסטינים להיכנס לשטח ישראל ללא בדיקה, תוך היתכנות לכניסת גורמים עוינים וסיכון ביטחוני של אזרחי ישראל. וכל זה זוכה להתעלמות כמעט מוחלטת של צה"ל, על מנת – כמובן, כמו שכולנו יודעים – למנוע התחממות בגזרה.
ברצוני לשאול: כיצד משרדך מתכוון לטפל בנושא, אם בכלל?
אני, אדוני סגן השר, הקשבתי קשב רב לתשובה שלך, וזה מאוד מתחבר לי לעובדה שאני מדברת עם האנשים האלה, שגרים שם באזור, כבר חודשים רבים. גם היום, לקראת השאילתה הזאת, דיברתי איתם – ואני רוצה להגיד לך, סגן השר, שיש שם אנשים שממש לא ישנים בלילות, חוששים לחייהם, לחיי משפחתם, לחיי ילדיהם הקטנים. באמת, לא מצליחים להשלים לילה מהפחד כי הם רואים בעיניים את הזליגה.
עכשיו נשאלת השאלה, אתה יודע, מכיוון שאני מקשיבה לתשובה שלך, ואני הייתי רוצה להאמין לתשובה של משרד הביטחון שהקראת עכשיו, בסופו של יום אני יודעת שהפרצה הזאת לא נסתמת כי רוצים לתת איזשהו מעבר, כי רוצים שלא תהיה התחממות בגזרה; אבל נשאלת השאלה: האם תמורת השתקה של התחממות הגזרה אנחנו מוכנים לסכן חיי אדם, וזו שאלה שצריכה להישאל. וגם אם זה כן, התשובה צריכה להיות כן, אבל לא יכול להות שתושבי האזור שחיים שם יחיו באי-ידיעה. יואיל בטובו שר הביטחון ויגיד: אני לוקח את הסיכון הזה עליי – שתושבי האזור ידעו, כמו שתושבי שדרות יודעים שהם סוג של עורף למה שקורה פה במדינה עם הרקטות, שתושבי האזור הזה ידעו שלוקחים את חייהם – –
– – לא בצורה בטוחה לחלוטין. השאלה שלי היא אם תמורת השתקה מוכנים לסכן חיי אדם.
246 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.