הוויכוח הוא לא על השבוע הבא או השבוע. הוויכוח הוא על אגו, ולי אין אגו. זה הוויכוח האמיתי, ואני אמרתי את זה מראש, שאני מוכן לעשות הכול. ביקשתי. אתה יודע מה, אני גם אמרתי שאם יהיה שינוי בסדר-היום, תכניס גם אותו. גם לזה לא הסכמת.
תודה רבה.
תודה גם לך. אני מאוד מעריך אותך כיושב-ראש, וחבל לי שזה היה צריך להגיע למקומות כאלה, אבל מה נעשה, לפעמים המציאות זועקת.
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יעקב מרגי, איזה רוגע אתה מנחיל לנו פה. איזה כיף.
תן עוד אחד כזה. גבירותיי השרות.
כן, כן, זה דיון חדש. אתם יכולים להיכנס.
אגב, זה גם נושא חדש.
אדוני היושב-ראש, מונחת לפנינו הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חידוש אוטומטי של הנחה בארנונה), התשפ"א–2021. אני אתחיל דווקא בתודה רבה לשרה מירב כהן. כידוע, היא שמה את האזרחים הוותיקים בראש מעייניה, עוד לפני שהיא הגיעה לכנסת. כולנו ראינו, גם בהיותה חברת כנסת וגם בהיותה השרה לשוויון חברתי, שהיא לוקחת את זה כמה צעדים קדימה ומסייעת לאותם אזרחים ותיקים. אני חייב להגיד לך שגם ברחוב יודעים ומפרגנים. אני חייב להגיד תודה רבה גם על עצם ההסכמה להעלות. לא כל שר מסכים שיעלו הצעה – שאני מבין שלך יש הצעה כזאת, שהיא הצעת חוק ממשלתית. תודה רבה לך.
כיום, רובם המכריע של האזרחים הוותיקים נדרשים בהגשת הנחה בארנונה בכל שנה מחדש. אתם צריכים לראות אותם כל שנה. תלכו לאגף הגבייה בעיריות ותראו אנשים, אזרחים ותיקים, מבוגרים, מי עם מקלו ומי בכיסא גלגלים. כל אחד, ניצולי שואה, כולם הולכים ומגישים את הבקשה להנחה בארנונה. אני חייב להגיד לכם, יש לי סבתא, אזרחית ותיקה, שתחיה, אימא של מור אבי ז"ל, סבתא פרלה, גרה ברכסים. רק לחשוב על זה שכל שנה היא צריכה ללכת, לגשת, לראות אותה במקום הזה, שהיא צריכה לחכות. אני אומר: איפה "והדרת פני זקן" שלנו? "והדרת פני זקן", שנצטווינו עליו בתורה, זה להסתכל על הדרת הפנים של אותו זקן, אותו אדם. לפני שיודעים בכלל אם הוא תלמיד חכם, לא תלמיד חכם – הוא אדם מבוגר, הוא אדם זקן. החובה שלנו, כמצווה בתורה, "והדרת פני זקן". מצווה הגיונית, להסתכל על הדרת הפנים שלו, על כל שנה ושנה מחייו, על חוכמת החיים שלו. ועם זה אנחנו צריכים ללכת ולהסתכל – זאת המראה של החיים שלנו, אותם אנשים.
לצערי, יש אנשים שלא זוכים ולא יכולים להגיע. לפעמים גם הביורוקרטיה בסופו של דבר הורגת אותם. אותם אזרחים ותיקים, רק 4% מתוכם משתנה המצב שלהם לטובה. רוב האזרחים נשארים אותו הדבר. רוב האזרחים לא קמים בוקר אחד ונעשים יותר צעירים, אלא הולכים ומזדקנים. לכן, כאשר אנחנו אומרים לאותו אזרח ותיק: אנחנו מבקשים ממך ללכת להגיש בקשה להנחה בארנונה, אם יש לו ילד שיכבד אותו ויעשה את זה – מה טוב; אם לא, הוא יכול לשלם אלפי שקלים. לא פעם טיפלתי במקרים של הנחות בארנונה בעיר אשדוד. ללשכה שלי מגיעים מקרים של אנשים מבוגרים, שלא יודעים. במיוחד כשטבלת ההנחות משתנה, הם לא יודעים על מה מדובר בכלל. היו מקרים שהגיעו לחוב שהצטבר להם לאלפי שקלים, וזה גרם להם לבעיות עם ההוצאה לפועל. מפה הדרך קצרה לעיקולים. אותם קשישים, שבקושי נשאר להם משהו, גם את זה הם צריכים להוציא עד שיקבלו אותם ויעשו להם הנחה?
אנחנו כחברה חייבים קודם כול בהכרת הטוב לאותם אנשים, לאותם סבא וסבתא שלנו. גם אנחנו, בעזרת השם, נגיע לשם בשיבה טובה. אבל לא יכול להיות שלא נדאג להם בדבר שאפילו לא עולה לנו כסף. זה לא עולה לנו כסף, מכיוון שזאת הנחה שמגיעה להם. יכול להיות שיש כאלה שיגידו: בסופו של דבר, זה עולה לעיריות. במה זה עולה לעיריות? שאותו אחד שלא הגיש יצטרך לשלם מלא. אבל את זה אנחנו רוצים למנוע, שהוא לא יגיע למצב שהוא לא מגיש; שהוא לא יגיע למצב שבו הוא נזקק לשירותי העירייה בשביל שאולי ירחמו עליו אחרי שהוא כבר צובר את החוב.
אני רוצה לספר לכם סיפור על הרב אריה לוין, שבערב סוכות הגיע למאה שערים ונכנס לאחת החנויות, שעשתה באותו זמן הסבה ממכירת ספרים למכירת ארבעת המינים. הוא נכנס, ביקש אתרוג, בחר אתרוג, שם אותו בכיס ומייד רץ. אדם שהכיר את רב אריה לוין הגדול, אומר לו: תגיד לי, איפה "והדרת" שלך? אתה, רב אריה לוין הגדול לוקח את האתרוג והולך איתו? אמר לו: תראה, כתוב בתורה פעמיים "והדרת": "והדרת פני זקן", וכתוב "פרי עץ הדר". אומר: פרי עץ הדר, אני לוקח את פרי עץ הדר, את ההידור של האתרוג, עם זה אפשר להסתדר. "פרי עץ הדר", אתה יודע, מוציאים על זה הרבה כסף. תיקח, תלך, הכול בסדר. "הדרת פני זקן" – אני רץ לבית החולים למצורעים. שם אני מהדר את ההידור האמיתי של "והדרת פני זקן". שם אני עושה את זה באמת באמונה. זה היה הרב אריה לוין, שהוא רץ לאותו מקום. רץ למקום הזה, של איפה אפשר לעשות עוד איזו מצווה. וכשאני מסתכל, אני אומר: גברתי השרה, את מקיימת "והדרת פני זקן" במעשייך. עצם זה, אנחנו עוד זוכרים את התמונה של כל המכשירים שעשקו אותם הביטוחים, הבאת אותם לוועדה, זה רק מראה עד כמה את חיה בתוכם. המצווה של "והדרת פני זקן" היא מצווה נגישה, אבל את מנגישה את זה יותר, את עושה את זה יותר, ועל כך מגיע יישר כוח.
לכן, ההצעה הזאת נולדה באמת לאור פניות רבות – אני גם רוצה להודות ליועץ שלי גיל גולן. הפניות האלה הביאו את ההצעה הזאת. זו הצעה שהיא טובה, הצעה שהיא מדהימה. ודבר אחרון: היום חל יום השנה של הרב שמעון כהן, זה מור חמי, זכרונו לברכה. הלילה יחול יום השנה. אדם שברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו דאג לאנשים, ותמיד בראש ובראשונה הייתם רואים סביבו אנשים זקנים, והוא שולח פעם מעטפה, פעם לוקח מהם דברים בשביל לעזור ולסייע להם. כשאני מסתכל מהמקום הזה שאני בא – אם זה מצד אחד מור אבי, זיכרונו לברכה, שלימד אותי מה זה "והדרת פני זקן", ומצד שני מור חמי, שהיום זו האזכרה שלו, אני אומר: זה המסלול. מעט הדוגמה – אולי זה גם יהיה לעילוי נשמתם – ואני חייב להמשיך בדרך הזאת.
גברתי השרה, תודה רבה. ואגב, תודה רבה גם לצביקה – אני קורא לו צביקה שלנו. אדם מדהים. צביקה אינבינדר, שעבדנו ביחד. תודה רבה לך.
תודה רבה אדוני היושב-ראש, כבוד השרים. איימן עודה, אני מנצל את הבמה הזאת בשביל לשכנע אותך שלא תערבב את שני הדברים. זאת הזכות שלי לעלות לשכנע עוד פעם, שאולי תצביע בעד. זאת הצעת חוק שנוגעת לכל המגזרים, אז אני מבקש – קודם כול, אתה צודק. אנחנו מסכימים. אנחנו מסכימים על חלק מהדברים, אבל זה דבר שאתה לא יכול לעשות, תשמע.
אני רק רוצה, אדוני היושב-ראש, אני – אתה יודע, כשפוגעים בחברים שלי זה קשה לי. אתה, היושב-ראש, אתה לא רצית להכניס את משה ארבל ושלמה קרעי. אני רק רוצה לקרוא לך את הסעיף של קריאה לסדר והוצאה מישיבה. אז ככה – – –
אני רק מקריא, תגיד מה שאתה רוצה: "הוצא חבר הכנסת מישיבה כאמור בסעיף קטן זה, רשאי הוא להיכנס לאותה ישיבה, אם הרשה זאת יושב-ראש הישיבה ולצורך הצבעה בלבד". אני מבקש לא לפגוע בחברי משה ארבל. גם שלמה קרעי חבר שלי, נכון? לא לפגוע בהם. כי אנחנו כאופוזיציה נלחמים באמת בשביל להיות ביחד. אני רוצה – אתה יודע מה, אבל תהיה ממלכתי ותמשיך להיות ממלכתי, זה חשוב מאוד.
איימן, שכנעתי אותך, איימן?
1,133 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.