קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גדי, תעשה לי טובה. להקדיש את נאום הדקה למשפט הזה, כבוד היושב-ראש? לא. האמת, יש לי נושא יותר חשוב לדבר עליו. אתמול ראש הממשלה וחלק גדול מהשרים שמכהנים במשרדים מאוד חשובים ביקרו בדרום, וביקרו בדרום תחת הכותרת של מלחמה או מאבק בפשיעה. אבל את האמת, אתמול התראיינתי ואמרתי: לצערי הרב, ראש ממשלה, כאשר הוא הולך ורוצה באמת להיאבק בפשיעה ולהבטיח ביטחון לאזרחים בדרום, הוא חייב – במקום לתצפת על רהט, בדיוק כמו סצנה מאיזושהי מלחמה שמישהו עומד על הר כזה ומתצפת על אזור המלחמה ומדבר עליו מרחוק, שילך לתושבים עצמם, שילך לאזרחים עצמם, ידבר איתם באופן ישיר, ישמע על הכאב שלהם מהפשיעה.
דבר שני, זה לא מתקבל על הדעת ואסור לעבור על זה לסדר-היום שמנסים, מראש הממשלה ומטה, להשחיל לתוך הלקסיקון של השיח הפוליטי את המונח "פשיעה ערבית". כדי שתבינו למה אני מתקוממת, תתארו לעצמכם שמישהו מדבר על ה"פשיעה היהודית". אז היו אומרים שזה אנטישמיות, ואז היו אומרים שזה הכתמה של ציבור שלם. אנחנו אלה שמתחננים: תצילו את 97% מהאוכלוסייה הערבית מארגוני הפשע, שמהווים 3%. אל תתחילו לחזור על זה. אני מאוד מאוד – אני לא יכולה להגיד "מאוכזבת", כי לא היו לי ציפיות – מתקוממת על זה שראש ממשלה משתמש במושג כזה בהודעה לעיתונות, "פשיעה ערבית".
197 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.