אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שלישי האחרון, אדוני היושב-ראש, היה משחק כדורגל של קבוצה שקרובה לליבי, איחוד בני סח'נין, נגד בית"ר ירושלים. את התוצאה כולם יודעים – 0:2 לטובת בני סח'נין. על כר הדשא, אדוני היושב-ראש, היה ציון 10 לצוות המקצועי, הניהולי, הקהל, וכמובן לשחקנים. דקה לאחר סיום המשחק, הופתעתי מכך שהמשטרה התנהגה בצורה בלתי אחראית – כדורי גומי, גז מדמיע, על ילדים, נשים. שאלתי את עצמי: למה זה קורה? הרי בבני סח'נין יש ילדים, נערים ונוער, והם תורמים לא מעט למיגור תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית. ב-18 במאי 2004 הקבוצה הזאת זכתה בגביע המדינה, והיא ייצגה את המדינה ואת החברה הערבית בכבוד. השאלה: מה שקרה בסח'נין, היה קורה בנתניה ובחיפה ובבאר שבע? כשאנחנו מדברים על מיגור תופעת האלימות בחברה הערבית, סגירת המגרש בסח'נין זה שיא האלימות. תודה, אדוני היושב-ראש.
130 מילים של מאזן גנאים. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.