קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, להלן השאלה: האוכלוסייה המוסלמית בישראל היא השנייה בגודלה לאחר האוכלוסייה היהודית.
1. איזו היכרות נעשית במערכת החינוך היהודית ביחס לאסלאם, באילו מוסדות ובאילו כיתות?
2. אילו פעולות נוספות בדעתך לשקול להעמקת הידע על האסלאם בקרב התלמידים היהודים?
גברתי השרה, אני לא אומר את זה כדי לפגוע, חס וחלילה, אבל התשובה הייתה מרובת מילים אבל לטעמי דלה בתוכן, ואסביר גם למה. קודם כול, אין שום קשר בין סובלנות, מפגשים וכל מיני דברים כאלה לבין הכרת האסלאם וידע בסיסי בעניין הזה. שני הדברים בכלל לא קשורים אחד בשני. אני אגיד לך עוד יותר מזה: אני לא מאמין שזה שיש איזשהו מפגש של כיתות בשני בתי ספר גורם לזה שמישהו מבין משהו על האסלאם או זוכר משהו או יודע משהו.
שנית, אני חושב שבתוך עמנו אנחנו חיים. יכול להיות שאני לא חי בתוך עמי, אבל אני לא באמת מכיר תיכוניסטים יהודים ישראלים שיש להם ידע עמוק באסלאם ושיש להם ידע בכלל ויודעים אפילו את הפרט הכי בסיסי. זה לא קיים. אז אפשר לספר שיש תוכניות, שיש כל מיני דברים ושבעמ' 212 באיזו חוברת אזרחות כתוב משהו. בואי לא נרמה את עצמנו, בואי נאמר את האמת: הידע שאיתו יוצאים בוגרי י"ב מבתי הספר בנושא הזה הוא אפסי. פשוט לא קיים.
הדבר הבסיסי ביותר, וזה נעדר לחלוטין מהתשובה שלך בעניין הזה, הוא דבר מאוד פשוט: אי-אפשר באמת ללמוד על האסלאם – אגב, בכלל אי-אפשר, לטעמי, ללמוד על תרבות וללמוד על דת – בלי לדעת את השפה. פשוט אי-אפשר. המחשבה הזאת שאפשר מכלי שני ללמוד איכשהו, הדבר הזה לא קיים. שורש הרע הוא שתלמידים בבתי הספר היהודיים לא לומדים ערבית, ולא יודעים ערבית. כאשר אני הבאתי לכאן חוק שמחייב ללמד ערבית, הממשלה התנגדה לחוק והפילה אותו כאן במליאת הכנסת. המקום היחיד שבו לומדים קצת הוא באמת באותם בתי ספר שבהם לומדים ערבית, ויחידי הסגולה האלה אולי גם קוראים קצת בקוראן, ואולי גם לומדים משהו מעבר לזה. את הדבר הזה צריך לתקן, והוא מתחיל בלימוד השפה הערבית.
אני חושב, גברתי השרה, שהגיע הזמן – גם אם לא בדרך חוק – לחייב לימודי ערבית אמיתיים בבתי הספר, וכפועל יוצא מזה גם את הכרת האסלאם ובכלל את התרבות של האזור שאנחנו מתגוררים בו.
כן, זו השאלה. השאלה היא: מה ייעשה בנושא לימודי הערבית? זו השאלה הגדולה.
365 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.