דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־24 · ישיבה 78 · 24 בנובמבר 2021

הצעת חוק ביטול המינהל האזרחי, התשפ"א–2021

בצלאל סמוטריץ' · הציונות הדתית

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ביהודה ושומרון חיים מאות אלפי אזרחי מדינת ישראל שווי חובות אבל לא שווי זכויות, מאות אלפי אזרחי ישראל שמתייצבים פעם אחר פעם בקלפי, בוחרים כנסת, בוחרים ממשלה, ולא היא שמנהלת את חייהם, קובעת את עתידם, ומקבלת עבורם החלטות אלא הם חיים תחת ממשל צבאי כמו ברפובליקת בננות. יש בזה, קודם כול, גירעון דמוקרטי מאוד בעייתי. אין שום סיבה בעולם שאם אנשים מצביעים, אז לא הכנסת תנהל את חייהם. וכשהכנסת מנהלת את חיי או כשהממשלה מנהלת את חיי אז יש לי גם יכולת להשפיע על זה. יש שר והוא צריך להיבחר ולתת דין וחשבון. אבל יותר גרוע מזה, אדוני סגן השר שוסטר, ותכף תבוא ותענה, הבעיה היא שהשירות האזרחי שהם מקבלים הוא שירות דפוק. ואני, איך אומרים, בורר את מילותיי כי אני עומד על דוכן הכנסת ומכבד את המקום ואת המעמד.

אף אחד לא צריך להיות פושע בשביל זה, אבל באופן טבעי צבא לא יודע ולא אמור לדעת לנהל מערכת אזרחית. אין סיבה בעולם שכדי לעשות העברת בעלות על בית פרטי צריך להיכנס לבסיס צבאי בבית אל, לנבור בקלסרים שמעלים אבק, כמו בימי אנו-באנו, כשבכל מקום נורמלי במדינת ישראל נכנסים לאינטרנט, משלמים 13 שקלים, נדמה לי, ומוציאים נסח טאבו. תראו, אין קמ"ט חינוך במינהל האזרחי. משרד החינוך מנהל את החינוך ביהודה ושומרון כמו שהוא מנהל את זה ביישובי עוטף עזה, איפה שאתה גר, כמו שהוא מנהל את זה בכל מקום אחר בישראל הקטנה. הוא משלם שכר למורים, הוא בונה בתי ספר. איזה סיבה בעולם יש שיהיה קמ"ט תחבורה וקמ"ט תשתיות וקמ"ט איכות סביבה וקמ"ט חשמל? למה שמשרדי הממשלה לא ינהלו את החיים של המתיישבים ביהודה ושומרון? בשבועות האחרונים נחשפו גם באמת שערוריות ומחדלים בהתנהלות המינהל האזרחי, כמו אותו המחדל שבו חומרים על עסקאות מקרקעין הועברו לרשות הפלסטינית, שעובדת קשה לסכל אותן ממניעים גזעניים, חוטפת, מענה, רוצחת כל מי שמעורב בסכסוכי קרקעות. עובדים מתוך המינהל האזרחי, עובדים ערבים, העבירו מידע, ונחטפו, נעצרו, יחד עם מסמכים על עסקאות מקרקעין.

בואו נאמר את האמת, המגזר הציבורי במדינת ישראל לא הכי מצטיין במתן שירות. בדרך כלל המגזר הפרטי יותר יעיל ויותר טוב – נכון. ועדיין, המגזר הפרטי – נניח שהוא ברמה x, המגזר הציבורי קצת פחות, אבל המינהל האזרחי הרבה פחות. ושוב, לא מרוע. אין זיכרון ארגוני, אין טכנולוגיה, אין כמעט מכשור. אנשים הרי מתחלפים יחסית מאוד מהר.

גבי לסקי (מרצ): – – –

אגב, יש אנשים טובים, שיהיה ברור. נניח, קמ"ט תחבורה, ישראל אפריאט, זכיתי לעבוד לצידו כתף אל כתף כשהייתי שר התחבורה – נפלא, איש מקצוע. הוא צריך להיות מנהל מחוז יהודה ושומרון במשרד התחבורה. מה פתאום הוא קמ"ט תחבורה? מה פתאום אזרחים שרוצים לקבל שירות מינימלי צריכים להתחנן ולעלות לרגל אל אנשי צבא? איפה מצאתם את זה במדינה דמוקרטית מתוקנת?

הצעת החוק הזו לא משנה בכהוא זה את המעמד המשפטי של השטח. אין לה שום השלכה מדינית. אמרתי, גם אין קמ"ט חינוך, וזה לא אירוע מדיני. קחו לדוגמה שוטר במשטרת ישראל. כשהוא פועל בתחומי ישראל הקטנה הוא פועל מכוח פקודת המשטרה – זו ההסמכה שלו. פקודת המשטרה לא חלה ביהודה ושומרון. כשאותו שוטר פועל ביהודה ושומרון, הוא פועל מכוח הסמכה של המפקד הצבאי, שעל פי המצב המשפטי המקובל – אנחנו, כידוע, כופרים, זה לא שטחים בתפיסה לוחמתית, לא חשוב עכשיו, אבל זו הנורמה המקובלת – המפקד הצבאי הוא הריבון בשטח, הוא מקור הסמכות. הוא מסמיך את השוטר הזה. והמפקד הצבאי יסמיך את משרד החינוך והוא יסמיך את משרד הפנים, הוא יסמיך את משרד התחבורה והוא יסמיך את משרד האנרגיה והתשתיות והוא יסמיך את יתר משרדי הממשלה, והם ייתנו שירותים וייקחו אחריות.

שוב, אני רוצה מאוד להחיל ריבונות ולשנות את הסטטוס המשפטי והמדיני של השטח – זה לא החוק הזה. זה חוק מינימליסטי, שמטפל בשוויון, מטפל בשירות לאזרח, ומבקש – אדוני סגן השר, אני רוצה לתת לך נתון שאתה אולי לא מכיר. אתה הרי לכאורה אומר: מה, אתה רוצה עכשיו לשנות סדרי בראשית? התשובה היא לא, מכיוון שבהחלטת הממשלה משנת 1981, החלטת הממשלה מס' 106, מיום 4 באוקטובר 1981, שהקימה את המינהל האזרחי, נכתב במפורש שהמינהל האזרחי מטפל באוכלוסייה הערבית, וכתוב במפורש בסעיף 6(ב): טיפול בנושאים הקשורים להתיישבות היהודית ייעשה באמצעות משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. אף אחד, כשהוקם המינהל האזרחי, לא תכנן שהוא ינהל תחת ממשל צבאי אזרחי ישראל, אוכלוסייה יהודית שגרה בשטח. אלא מה? מה שקרה אחרי הסכמי אוסלו זה שהאחריות לעניינים האזרחיים באזורי A ו-B הועברה לרשות הפלסטינית, בשטחי C כמעט לא היו ערבים, ועכשיו יש. ידוע, נכון? חוק טבע במדעי המדינה, כוח האינרציה, יש גוף וצריך לתת לו מה לעשות, אז הוא לאט-לאט מתחיל לטפל ולקחת אחריות על התיישבות הישראלית, בניגוד להחלטת הממשלה, שקבעה שהוא לא אמור לעסוק בזה, ובניגוד לשכל הישר, ובניגוד לזכויות אדם ואזרח, ובניגוד לשוויון, ובניגוד לכל היגיון בריא.

הדבר הנכון – במינהל האזרחי צריכה להישאר יחידת תיאום וקישור קטנה שתטפל בעניינים האזרחיים, או שנושקים בין האזורים או שאחראים לערבים בשטחי C, והאחריות לטיפול באוכלוסייה הישראלית ביהודה ושומרון תחזור לידיים של משרדי הממשלה. זה נכון דמוקרטית, זה נכון אזרחית. אתה יודע מה, זה נכון ברמת היעילות. בשביל מה להחזיק מערכת יקרה כל כך? בשביל מה להחזיק כל כך הרבה תקנים? ואז יש מלחמות עם ועדי עובדים ותנאי שכר ושביתות. יש משרדי ממשלה, הם יודעים לעבוד, יש להם זיכרון ארגוני, יש להם ידע, יש להם מערכות מחשוב, יש להם מדיניות רוחבית שחלה בכל מרחבי מדינת ישראל. מי שמצביע נגד החוק הזה מנציח את האפליה שמתייחסת למתיישבי יהודה ושומרון כאל אזרחים סוג ד', תחת שלטון של ממשל צבאי של רפובליקת בננות – לא דמוקרטי, לא חוקתי, לא אזרחי, לא שירותי, לא יעיל, לא אנושי, חד-משמעית.

שוב, זו הצעת חוק שאין לה השלכות מדיניות משפטיות ובין-לאומיות – מאה אחוז החלטה של איך אנחנו מנהלים את החיים שלנו בתוך האזור תחת המשטר המשפטי המקובל, שקיבלנו אותו על עצמנו – אגב, צריך לומר, וולונטרית – אחרי מלחמת ששת הימים כששחררנו את חבלי המולדת האלה. זה מתבקש, זה הכרחי. אני לא מצליח להבין למה לא, לא מצליח להבין למה לא, חוץ מאיזה או התעקשות של שר הביטחון – זה נחמד להיות איזה שריף כזה ששולט באזרחים דרך אלוף פיקוד; אני יכול לנהל חיים, יש לי נתינים מתחתיי – זה אולי, לא יודע. אולי, שוב, אותו כוח האינרציה של עובדים שרוצים להמשיך לעבוד. אגב, אני לא טוען שהם יפוטרו. הם ייקלטו במשרדי האם כאזרחים, כמו כל עובדי משרדי הממשלה השונים, יעברו את ההשתלמויות, יישרו קו עם המדיניות וינהלו את השטח בצורה טובה ויעילה.

אנשי ימינה ותקווה חדשה תמכו בחוק הזה כשהוא הונח על שולחן הכנסת בכנסות קודמות על ידיי. אגב, לא הייתה להם הזדמנות להצביע כי לא הצלחתי להצביע. הכנסת העשרים התפזרה קצת אחרי שהבאנו את החוק הזה והנחנו אותו על השולחן. אגב, הנחנו אותו על השולחן אחרי שבאמת נחשפה שרשרת של כשלים ושל ליקויים ושל שירות גרוע, אחרי דוח מאוד ארוך שהזמינה המועצה האזורית מטה בנימין. היא נעזרה בחברות מקצועיות שניתחו את פעילות המינהל, את יעילותו מול משרדי הממשלה השונים. עשו עבודה מאוד מאוד יסודית, גם של איזה הכנות צריכים משרדי הממשלה לבצע אצלם כדי לקלוט את הפעילות של המינהל האזרחי. החוק שלי הוא גם מדורג. הוא קובע תאריך יעד שבו המינהל האזרחי חדל מלתפקד בהקשר של ההתיישבות הישראלית. עד אז יש עבודת מטה, שמובלת על ידי הממשלה בקרב כלל המשרדים, כדי אכן להיערך לקליטה הזו. אין לזה השלכות תקציביות. אמרתי, זה רק יחסוך כסף וימנע כפילויות.

ושוב, ביהודה ושומרון חיים מאות אלפי אזרחים שווי חובות. הם משרתים בצבא, עושים מילואים, משרתים, משלמים מיסים – מלח הארץ. הם לא שווי זכויות, הם מופלים לרעה. הם חיים תחת ממשל צבאי, שוב, על ההיבט הלא-דמוקרטי והלא-חוקתי שיש בזה, מקבלים שירות גרוע, גרוע. את הדבר הזה צריך לתקן. מי שירים את האצבע עכשיו נגד החוק הזה – שוב, הוא לא חוק מדיני והוא לא חוק פוליטי. אתה יודע מה, הוא חוק פוליטי כיוון שהוא רוצה לשפר את איכות החיים של המתיישבים ושל ההתיישבות. אז מי שהוא שמאלן ורוצה לדפוק את ההתיישבות והמתיישבים, ובכלל רוצה לגרש אותם ולהקים שם מדינת טרור בלב-ליבה של ארץ ישראל, אני מבין אותו. אבל מי שמגדיר את עצמו איש ימין, שאוהב את ההתיישבות ותומך בה, לא יכול להצביע נגד החוק הזה. ההתיישבות כולה תומכת בו. כלל המועצות, ראשי המועצות, המתיישבים, ועדי התושבים, רוצים לנרמל את החיים ביהודה ושומרון. מי שבעד לנרמל את החיים של מתיישבי יהודה ושומרון כאזרחים שווי חובות וזכויות יצביע בעד. מי שרוצה להנציח את הקיפוח, האפליה והיחס לתושבי יהודה ושומרון כאל אזרחים סוג ד', שחיים תחת רפובליקת בננות של מפקד צבאי, שיצביע נגד. תודה.

אדוני סגן השר, מאחר שאני – –

היו"ר מנסור עבאס: שלוש דקות, אדוני.

– – מכיר אותך איזה יום וחצי, אני מרשה לעצמי להעריך שאתה לא מאמין – אני משתדל להיות עדין – בשטויות שהקראת כאן מהדף. הרי אתה טוען שאתה לא יודע אם יש יכולת לתת מענה לחיים האזרחיים בלי המינהל האזרחי. אתה באמת חושב שממשלת ישראל, משרדי הממשלה, יודעים לתת מענה בתל אביב, בגדרה, בקריית שמונה, באלעד, ביישובי עוטף עזה, אבל הם לא יכולים לתת מענה באריאל, מעלה אדומים, קדומים, אלון מורה, קריית ארבע ויתיר בדרום הר חברון? זה הרי לא רציני. ברור שמשרדי הממשלה יוכלו לתת שירות למתיישבים ביהודה ושומרון. הם יקלטו את הפעילות, יקלטו את העובדים, ייתנו שירות הרבה יותר טוב, הרבה יותר יעיל, הרבה יותר מהיר, הרבה יותר זול ובעיקר אחיד, כמו לכל אזרח אחר במדינת ישראל.

עכשיו, זה נורא נחמד לייצר איזה דמון, להמציא דמון, ואז להפחיד את עצמך ממנו. אין לזה השלכות מדיניות. הרי שאלתי אותך קודם. אין קמ"ט חינוך במינהל האזרחי – משרד החינוך עובד שם. סמנכ"ל בינוי במשרד החינוך, יחד עם הוועדות והקריטריונים שלו, מאשר בינוי בתל אביב, בירושלים, בגדרה, בעוטף עזה וביהודה ושומרון, שרת החינוך מתקצבת את יהודה ושומרון, והמורים ביהודה ושומרון מקבלים משכורת ממשרד החינוך באופק חדש, אני יודע מה, כמו כל אחד אחר. אין גם קמ"ט פנים ביהודה ושומרון. משרד הפנים מנהל את הרשויות המקומיות, הוא יכול למנות ועדה ממונה, ועדה קרואה, הוא קובע את תאריך הבחירות, הוא חותם על התוצאות, הוא ממנה חשב מלווה, אם צריך, הוא נותן מענקי איזון. לא צריך אישור של קמ"ט פנים. אותו דבר יכול להיות בתחום החשמל, המים, התחבורה. אל תמציאו סיפורים שאתם לא מאמינים בהם רק כדי להגיד: אנחנו לא רוצים. אם יש נושא אחד שאני עוד יכול לומר שיש לו איזושהי השלכה מדינית, סוגיות של תכנון ובנייה – ואללה, תשאירו את מת"ע, את מועצת התכנון. הרי ממילא גם אם התוכניות יקודמו במת"ע, גם אם התוכניות יקודמו בירושלים, הרי מערכת הדינים החלה עליהם תהיה מערכת הדינים החלה על יהודה ושומרון, והאישורים המדיניים שנדרשים מכוח החלטות הממשלה שהתקבלו בתקופת אולמרט יהיו אותם אישורים מדיניים שנדרשים.

אין לדבר הזה שום משמעות מדינית. כשאתה ממנה ראש מינהל אזרחי אחד או מחליף אותו וממנה אחר זה לא עם השלכה מדינית. וכשאתה פותח אגף במינהל האזרחי או סוגר אגף ומייצר איזה רה-ארגון, כמו שנעשה רק בחודש האחרון במינהל האזרחי, אין לזה השלכה מדינית. וכשאתה מחליט עכשיו שהמינהל האזרחי נשאר כיחידה קטנה שמטפלת בערבים, ואת האחריות על ההתיישבות הישראלית עושים משרדי הממשלה, כמו שחלק עושים ממילא גם היום, אין לזה שום השלכה מדינית. אתם פשוט לא רוצים לפתח את ההתיישבות, ואין אף אחד בממשלה הזאת שמספיק עקשן. הרי רע"מ ידעה להצביע נגד איזה שני חוקים, ומרצ ידעה להצביע נגד, יש באגף השמאלי של הממשלה מי שיודעים להתעקש על מה שחשוב להם ולשבור משמעת קואליציונית. אין אצל חסרי החוליות מהימין בממשלה שלכם אף אחד שאכפת לו מהערכים שלו ומהבוחרים שלו ומההבטחות שלו. ולכן אתם יכולים להמשיך ולזלזל ולפגוע ולהפלות את המתיישבים. ואין אף אחד שישים לכם קו אדום וידרוש למנוע את זה. תודה.

1,815 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.