הצעת חוק, הצעת חוק צודקת וחברתית, שאתם אפילו לא טרחתם להעיף עליה מבט, אבל לא נורא. ברגיל, סילמן, ברגיל.
אותי? אצלך אוהבים אותי? כי אני יודעת שכשהשם שלי מופיע על איזה חוק – זה וטו מיידי.
וואו, וואו, תראו מה קורה פה. דודי, אתה רואה את זה?
אז למה יש וטו על החוקים שלי, עידית? למה אוטומטית, אפילו לא מציעים להמשיך להתדיין, יש התנגדות אוטומטית? אתה יודע מה, רם בן ברק, אם היית רואה את החוק הזה, אני אומרת לך שלא היית מתנגד לו. גם אתה לא, טופורובסקי, וגם לא את, סילמן. אתה בכלל לא, רם.
אני חתומה על החוקים שלך, אבל מה זה עוזר לי? אף אחד לא חתום על החוקים שלי. אתם יודעים, בדיוק רציתי לפתוח בזה, וכבר יורד לי הזמן, אבל לא נורא.
עידית, אני יודעת שהממשלה הזאת, בעיני – עידית, תקשיבי לי שנייה, אני אגיד לך משפט. אני יודעת שבממשלה הזאת, בעיני מי שמנהל אותה, מחולקת כביכול למה שטוב ומה שרע, מה שצודק, ומה שלא צודק. אני כביכול בצד של הלא-צודקיםno matter what , זאת אומרת, לא משנה, גם אם אני אגיד: בוא נוריד גשם מהשמיים וזה ייהפך לאוכל, מן, ושליו ושקלים לילדים עניים, זה גם יהיה וטו, כי זה אני, זה השם שלי. ואני אומרת, אולי – באמת, ותכננתי, השם עדי שתכננתי לעלות היום לדוכן הזה, באמת, לא לתקוף ולא לומר שום דבר רע בגנותכם אלא רק לפנות לצו מצפונכם. ואני אעז ואומר שלפני שהחוק הזה עלה לוועדת שרים לענייני חקיקה פניתי איתו – כי הוא כל כך לא פוליטי, את תשמעי עכשיו, הוא כל כך לא פוליטי – אבל לא היה עם מי לדבר. לא היה עם מי לדבר, וחבל.
סך הכול זה חוק שבא לעזור לאנשים שפשטו רגל ועולמם חרב עליהם. הם לא מסוגלים בשום צורה להמשיך את חייהם, ובגלל שיש להם גם חובות למדינה וגם חובות לנושים פרטיים – אמרנו, המדינה לא חשובה יותר מהאדם. אם המדינה באה ומוותרת להם על חובות לנושים פרטיים, למה לא לוותר על חובות לעירייה, למיסים, אתם יודעים, לכל מיני דברים שקשורים לדוחות מלפני 20 ו-30 שנה למשטרה, או אתם יודעים, מה שלא יהיה? מה אמרנו? הרי זה חוק שלא עולה שקל, לא לממשלה הזאת, לא לקופת האוצר, לא לשום דבר. אני הפצתי את תזכיר החוק הזה לכלל הקואליציה. אמרתי מעבר – אמרתי למי שצריך להגיד: קחו את החוק הזה ממני, כמו שאני אומרת בכל חוק – יוראי עד – קחו את החוק הזה ממני, אל תזכירו את שמי, רק תעזרו לאנשים.
אני יודעת, כי אני מקבלת בשנתיים האלה שאני חברת כנסת מאות פניות מאנשים שנקלעו למצבים שפשוט הרסו את חייהם, את משפחתם, את בריאותם, את ילדיהם. למה לא להעביר את החוק הזה? למה לא לדון בו? למה לא להקשיב לו? תסבירי לי, עידית. הינה, יש לי פה עשרה עמודים לקרוא, אני כבר מבזבזת שלוש דקות. באמת, למה לא לדון בחוק שכל-כולו הוא לעזור לחלש?
את יודעת מה, אני אתן קצת נתונים. קודם כול, אני אציג את החוק ואני אומר: הצעת החוק הכללת חוב עונשי בהפטר, חוק חברתי כולו, שלא עולה שקל לקופת המדינה ובא אך ורק לעזור ולסייע לחלשים שבחלשים באוכלוסייה הישראלית. בשנת 2020 היו 22,246 בקשות לפשיטת רגל – רק בשנת 2020. בשנת 2021, עוד לפני סוף השנה, הנתון העדכני היה 17,274. אדוני היושב-ראש, כ-1,000 בקשות לפירוקי חברות עוד לפני סוף השנה, לפני סוף השנה הזאת. הרי אנחנו יודעים שמעבר לכך שמשבר הקורונה העצים את התופעה – ראינו אלפי בעלי העסקים ויחידים שנכנסו למעגל חדלי הפירעון ופשיטת רגל, וזה למרות שיש לציין שלאחרונה היו ירידה קלה ושיפור בנתונים. אנחנו יודעים שמצב הקורונה שפקד את העולם ואת ישראל העצים את התופעה הקשה הזאת.
פקודת פשיטת הרגל וחוק חדלות פירעון נועדו לתת מענה לחייבים שבתום לב, והמדינה כנראה שכחה את זה, בתום לב הם הגיעו לחדלות פירעון או לפשיטת רגל. הם לא עשו את זה בזדון. אנחנו כנראה שכחנו שאנשים שהגיעו למצבים כאלה הם אנשים שאנחנו צריכים לסייע להם ולא להפיל עליהם עוד ביורוקרטיה ועוד מעמסה ועוד קושי.
חברים, החוק שאני מגישה היום לפניכם במתכונתו הנוכחית מאפשר לחייבים לקבל הפטר מכלל חובותיהם, למעט כמובן מקרים חריגים ובהם חובות עונשין. ומה זה אומר בעצם? וזה מה שהסברתי בהתחלה: מדינת ישראל היום מודיעה לנושים שהם לא יוכלו לקבל את כספם מפושט הרגל מכיוון שאותו אדם או בעל עסק בעצם מקבל הפטר מכל חובותיו. אבל, וזה אבל גדול – חובות למדינה, למשטרה, לבתי המשפט, לדוחות חניה, כל חוב כזה, כל חוב עונשי נשאר על כנו. כל אדם שמנסה לחזור לחברה, לחיים נורמליים, למעגל התקין של החברה הישראלית, זה מונע ממנו להציל את כבודו, את נפשו, את משפחתו, את עתיד ילדיו. ויש בכוחנו לעזור, המדינה יכולה לספוג את זה, העיריות יכולות לספוג את זה, בתי המשפט יכולים לספוג את זה, המשטרה יכולה לספוג את זה, כדי שלנו תהיה חברה יותר בריאה ויותר תקינה.
הרי למה המדינה יותר חשובה מהאדם? את זה שאלתי בתחילת דבריי. למה ספק או בנק או אפילו אדם פרטי יכולים לספוג את אותו הפטר על פי הוראת החוק, ולהגיע לפעמים בעצמם לפשיטת רגל או לקשיים, אבל המדינה לא יכולה לפטור את פושט הרגל מחובותיו? אני רוצה שניקח דוגמה, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שאתה מכיר את זה: אם יש, למשל, חקלאי, חקלאי פשוט שעובד עבודת כפיים, הוא סיפק לסופרמרקט סחורה, סיפק לו סחורה; ומחר אותו סופרמרקט פושט רגל – החקלאי הזה גם יפשוט רגל. זאת אומרת, אנחנו מגלגלים את התוצאה הזאת.
ואני רוצה להגיד לכם עוד דבר. האנשים האלה, שמתקשרים למס הכנסה ומתקשרים למרכז לאגרות וקנסות, שאני מכירה, נתקלים בחומה בצורה של ביורוקרטיה חונקת, חונקת. אין להם מענה. הם מספרים בטבלת אקסל, ושוכחים שמאחורי המספרים האלה יש שמות וילדים, וחיים של שבעה מדורי גיהינום. אני דיברתי עם אנשים שהגיעו לפשיטות רגל. ואנשים לא מבינים, זה מערער את היסוד הנפשי שלהם, הכלכלי שלהם, הביטחוני שלהם. זה משליך על הבריאות שלהם. ואנשים שוכחים שיש בכוחנו להיות המדינה שעבורה ייסדנו את המדינה הזאת, מדינת רווחה.
אני אמרתי שבשנתיים האחרונות מגיעים אליי מאות מקרים כאלו. וחברים, זה לא הליך קצר, זה הליך ממושך. ואתם לא יודעים שמהאנשים האלה נלקח רישיון הנהיגה בינתיים. הם לא יכולים לצאת מהארץ, הם לא יכולים לקבל אשראי, הם לא יכולים להוציא דרכון, הם אפילו לא יכולים להזמין כבלים, לוויין, הם לא יכולים הולכים להזמין טלפון, כי לכל הדברים האלה צריך כרטיס אשראי. ברגע שאתה נכנס לאותו תהליך, לא נותנים לך את הזכויות הבסיסיות האלה, והם נתקלים באין-ספור מכשולים וקשיים.
מה שעושים להם זה לסרוק אותם במסרקות ברזל. תאמינו לי שלפושעים שבאמת צריכים לסרוק אותם כך, לא עושים את אותם דברים. ואני אומרת שהמדינה הזו שולחת אנשים בעל כורחם לחיות מתחת לרדאר החברתי השפוי, שמגיע לכל אדם; לא משנה אם הוא איבד את ממונו, עשה טעות או לא עשה טעות, מגיע לו לחיות בכבוד. לא מגיע לו לצאת לרחוב, לנסות לעבוד בשחור, לבקש הלוואות מהשוק השחור, לנסות לעשות קומבינות כאלו ואחרות. אנחנו שולחים אותם לשם. אנחנו מוציאים אותם מהמעגל החברתי השפוי. מה עוד שמדובר לפעמים על מאות אלפי שקלים, שגם אם תוך זמן קצר הם מוחזרים, עדיין העיקולים של אותם חשבונות בנק לא עוברים מן העולם – ועל דוחות מלפני 20 ו-30 שנה, לפעמים. זאת אומרת, מעקלים לאדם חשבון בנק של לפעמים 5,000 עד 7,000 משכורת, שזה האוכל של הילדים שלו, בגלל דוח מלפני 20 שנה. אין אפילו איזשהו שיקול דעת או היגיון להפעיל בנושא.
אני אסיים. הפטר מחובות, חברים, הוא צעד חשוב ביותר, גם לשיקום כלכלי וגם כדי להעניק לכל אדם אפשרות לחזור למעגל האנשים העובדים והמפרנסים. מה עוד שתזכרו שכשהם חוזרים למעגל החברה הישראלית, המדינה מרוויחה, האוצר מרוויח והכלכלה הישראלית מרוויחה. אין שום סיבה לא להכליל חוב עונשי בפקודת פשיטת הרגל ובחוק חדלות פירעון.
אני רוצה גם לציין על החוק הזה – עידית, החוק הזה הוא מרוכך, הוא לא קשה, ולכן הוא לא עולה לקופת המדינה שקל אחד. להפך, הוא מעשיר את קופת המדינה. אני יודעת שאתם הולכים להצביע נגד, ואני יודעת שאתם כן מאשרים חוקים לאופוזיציה כשיש לכם קומבינות כאלו ואחרות ביניכם, כשיש חברויות אישיות, כשיש דילים פוליטיים. וזה לא צודק. זה לא צודק. לא על חשבון החלשים. אני אולי לא מקומבנת אצלכם בקואליציה, אבל אני כן מכירה את תושבי השכונות, כן מכירה את החלשים ביותר בחברה הישראלית. המינימום שיכולתם לתת בחוק הזה זה חופש הצבעה, המינימום, כמו שאצלנו עושים, בסיעות הדמוקרטיות שלנו. לנו נותנים חופש הצבעה בחוקים שלכם שקשה לנו איתם, מעלים את זה לדיון, טופורובסקי, ואנחנו מחליטים אם להצביע בעד או נגד. אצלכם זה וטו, זה וטו כללי, וזה לא צודק. אתם שמים וטו על חברת הכנסת מאי גולן; אתם לא יכולים לשים וטו על מאות אלפי אנשים שחיים מתחת לקו העוני ולא מצליחים לחזור לחיים. זה לא וטו צודק.
אתם הבאתם שינוי, הבאתם בשורה. אתם ההומניים בינינו, נכון? אני נותנת לכם את הקרדיט. למה לשים וטו על חוקים שהם ערכיים וכל כך מוסריים? אגב, אני רואה שאביר קארה לא פה. מעניין איך הוא, האיש שבא לייצג את העצמאים, את העסקים, איך הוא היה מצביע על החוק הזה – הוא בוודאי מקוזז, או בכלל נגד – בזמן שאלפי עסקים פשטו את הרגל? על זה הוא לא היה מצביע בעד. אני יודעת שאתה תתנגד לחוק.
אני קוראת גם לשר המשפטים גדעון סער, ואני יודעת, בוודאי, שהוא אינו מאזין, וגם שלח את השר אבידר לענות במקומו. אני אומרת לך ואני קוראת לך, לא רק על החוק הזה, גם על החוקים הבאים: תפסיק להיות כל כך פוליטי ואישי. תפסיק. תפסיק לשים וטו מייד כשאתה רואה שם של חבר כנסת מהליכוד. תסתכל על התוכן, על המהות, על המוסר. יש בך מצפון. יש לך לב. תנסה לפעמים לראות מעבר לפוליטיקה הצרה והקטנה. זה לא רק דווקא לליכוד ולאנשי נתניהו. תצביעו על פי צו מצפונכם, כי רבבות של אנשים שעולמם קרס, שהגיעו לחדלות פירעון, מביטים בכם היום בתפילה לעזרה. תצביעו בשבילם, בשביל המשפחות שלהם, בשביל הילדים שלהם, שכמהים לאבא ואימא – –
– – שיהיו כמו כולם ויזכו לחירות כלכלית ולשיקום אמיתי. אני מבקשת מכם לא להיות אטומים, ולהצביע בעד החוק. תודה רבה.
אני רק רוצה לענות, מכיוון ששר המשפטים גדעון סער לא נמצא פה, והוא שלח את השר אבידר – שאני יודעת שזאת לא דעתו – להקריא תשובה לקונית. ידעתי שזאת התשובה שתענה. לכל מה שיאמרו, אני כבר אומרת מראש: אני מוכנה להחריג מקרי פשע ואלימות מההפטר של חובות העונשים. אמרתי את זה גם בהצעת החוק, למרות שידעתי שזה מה ששר המשפטים יגיד. זה לא תירוץ. אני כן מוכנה לא להכליל אותם בהצעת החוק, כי המטרה האמיתית של החוק היא שיקום כלכלי וחירות כלכלית לאנשים לאחר הפטר. אין סיבה שדוח חניה או דוח עירייה לא יהיה בהפטר. אין שום סיבה.
אני חוזרת שוב, אני מוכנה להחריג מקרי אלימות. מדובר על חיים של אנשים, שהמדינה הכירה בחשיבות שאנחנו צריכים לעזור להם ולשקם אותם. צריך לעזור להם לצאת מהמעגל הקשה הזה בעת קבלת ההפטר, כדי שלא יהיו להם חובות. לכן, שר המשפטים גדעון סער, אני חוזרת על אותו משפט שאמרתי קודם: התשובה שלך לא אמיתית, היא לא מקובלת. אתה יודע שאני מוכנה להחריג את כל האלימות, אתה יודע שאני מוכנה להחריג דמי מזונות. אתה יודע שאני רוצה רק לעזור לאנשים שנפלו, נפלו באמת ולא מצליחים לצאת מהמעגל הקשה הזה.
אני גם אומרת כאן, מעל הדוכן, אדוני היושב–ראש, שיהיה רשום בפרוטוקול: אני מוכנה למשוך את החוק, אני מוכנה לשנות את החוק, אני מוכנה שהשם שלי לא יהיה על החוק, אם קשה לשר המשפטים שאיזשהו חוק שהוא לא בקומבינה עם חברים שלכם מהאופוזיציה יעבור פה. ואני מוכנה שתהיה הסכמה עם הקואליציה, ובלבד שיינתן פתרון אמיתי לפושטי הרגל לאחר ההפטר.
אני קוראת לשר המשפטים ולכל ועדת השרים לענייני החקיקה לדון בנושא בשנית, לפני שאתם פוסלים את החוק. עם ישראל מסתכל עליכם. הבטחתם בשורה, הבטחתם שינוי, הבטחתם לשים אינטרסים פוליטיים צרים, קטנים ועלובים בצד. יש לכם פה הזדמנות. אני אומרת את זה בכל חוק שאני מגישה. אני מוכנה להסיר את שמי מהחוק. תעזרו לכל אחד שנכנס למעגל החובות הזה ולא מצליח לצאת משם. אל תיתן תשובה לקונית, אבסורדית, שהיא לא אמיתית, ותפסיק בכל פעם שאני מעלה חוק לשלוח שר כזה או אחר עם איזה דף וורד שאתה מדפיס. תסתכל לאנשים האלה בעיניים. אתם לא יודעים מה זה להיות בחובות, אתם לא יודעים מה זה לצאת מהמעגל הזה. אתם לא יודעים מה זה להסתכל לילדים שלכם בעיניים, ולהגיד "אין". אתם לא יודעים ואתם לא תדעו. ולכן, אתם ממשלת המנותקים. תתביישו לכם.
1,945 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.