אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה שהצעת החוק הזו מבקשת זה מאוד מאוד פשוט: להגדיל את מלאי הדירות של הדיור הציבורי, כדי לסייע למשפחות הזכאיות לדיור ציבורי, אשר עומדות בקריטריונים – המאוד מחמירים ומאוד אכזריים – של משרד השיכון.
יש מטרה אחת לקריטריונים, לצמצם – אני אשמח מאוד אם יהיה קשב כי הנושא פה הוא נושא, לצערי הרב, של המון שנים. המגמה של תפיסת העולם החברתית, ספינת הדגל החברתית של מדינת ישראל, של הדיור הציבורי, הייתה קורת גג למשפחות מעוטות יכולת; למשפחות עניות, למשפחות מרובות ילדים, שלא יכולות לאפשר לעצמן גם חיים מינימליים בכבוד וגם קורת גג בטוחה מעל הראש של הילדים, של הנכים, של הקשישים.
מדינת ישראל ראתה את הצורך הזה, אבל לצערי הרב עם השנים התור של הזכאים הלך וגדל ומספר הדירות הפנויות הלך וקטן. מהמכירה – שהמטרה שלה הייתה כמובן טובה, חברתית, שתוכלנה אותן משפחות לגור באותו בית ילדותם במחיר שמביא בחשבון גם את השנים ששילמו שכירות ולכן יש הנחות מסוימות – לצערי הרב הכסף שנכנס מכל אותם מבצעי מכר הפך להיות קופה קטנה לכל מיני משרדים: סלילת כביש, שיפוץ מבני ציבור, שמירה, אבל לא למטרה ולרציונל שעמדו בבסיס המבצעים הללו.
במדינת ישראל, על פי הדוח שחיבר אלי אלאלוף בוועדה שבאה וקיבלה את הכותרת הגדולה: הוועדה למלחמה בעוני, נכתב שם שבכל רגע נתון חייבים שיהיו כ-100,000 דירות פניות בדיור הציבורי שבהן ישתכנו המשפחות העניות. עכשיו תבינו, במדינת ישראל יש היום פחות מ-2% דירות של הדיור הציבורי. במדינות אירופה המתקדמות – בין 14% ל-34% של דירות ציבוריות, אדוני היושב-ראש. ולכן, כאשר יש את זה יש לך גם מנעד – אתה יכול לעשות שם גם עזרה לזוגות צעירים, שלא צריכים להיות עניים, כמו שהיה בעבר. במדינת ישראל, בזמן שאבא שלי היה שר השיכון, היה יכול זוג צעיר לקבל דירה מסובסדת לכמה שנים, ובזמן הזה צבר הון עצמי והיה יכול לצאת החוצה – הינה, אדוני היושב-ראש מעיד על עצמו – ולקבל מהמדינה ערבות מדינה למשכנתה של 95%. אני רק אזכיר לכם שהדיור הציבורי היה לא רק לעניים. הוא נתן את מרווח הנשימה למעמד הביניים, לזוגות הצעירים, לאותן אוכלוסיות שנזרקו, לצערי הרב. אבל אז היה איזשהו אידיאל שיישבו את הגבולות הגיאוגרפיים של המדינה. רק מה, שכחו אותם שם, ולעיתים שכחו לתת להם את התנאים המיטיבים. ולצערי הרב, אין שם בנים ממשיכים כמו בקיבוצים ליד, ואין שם הפשרת קרקעות שניתנות לדור הממשיך. וכשאנחנו רואים את העוולה הזאת, כשחשבנו שהתחלנו ליצור פתרון אמיתי – אדוני היושב-ראש, אפשר לומר הרבה דברים אבל הממשלות הקודמות, כן, גם עם בנימין נתניהו, העבירו החלטה שבכל בנייה ממשלתית, בכל פרויקט ממשלתי, יהיה ייעוד של עד 7% לדיור ציבורי. זה לא עולה למדינה כסף, המדינה משקללת את זה בתוך המחיר כי האדמה שלה, הקרקע, המיסים. בסופו של דבר, כשהיא מוציאה את הפרויקטים האלה, היא יכולה לקבוע מה חשוב לה.
וכשאנחנו רואים מה קורה – שר השיכון, בוועדה שדנה בנושא של פינויים אמר באופן חד-משמעי, ואני נותנת את התרגום: בשביל נזיד עדשים מכרתי בכורה. כי פרויקטים ממשלתיים, שמתוכם מיועדים 7%, היו יכולים לפתור בעיות קשות, ארוכות טווח, לתת קורת גג לילדים האלה. לצערי הרב, ויתר השר אלקין על החלטה שכבר הייתה מקוימת והייתה בהחלטות ממשלה, ועליהן הוספתי, בהיותי חברת ממשלה אך לפני שנה, בהתעקשות גדולה – ואני חייבת לומר שבממשלה הקודמת זה עבר פה אחד – שכל תוכנית עתידית לשוק הדירות במדינת ישראל תכלול את הצורך בדיור ציבורי. תהיה תוכנית ארוכת טווח שתמדוד את הביקוש, תמדוד את התורים.
אדוני, מה שמנסה לעשות היום השר אלקין זה לא באמת להביא פתרון, הוא מחק באחת הישגים שוואללה, לא היה קל להביא אותם. גם ה-7% בכל פרויקט אבל גם בכל תוכנית עתידית של שוק הדירות במדינת ישראל להקציב את קורת הגג – בלתי נתפס בעיניי איך אנשים לא מבינים את הצורך. מה קורה עם אותם ילדים שאתם מפנים? לאן אתם מפנים אותם? מישהו יודע אם יש להם קורת גג מעל הראש לאותו לילה, אפילו? תכף החורף מגיע, הגשמים. מה יהיה עם אותם ילדים? ובכלל, מבחינה חינוכית, מישהו מבין מה עובר על ילד, ילד של מזוודות, שלא יודע מתי יזרקו לו את הדברים החוצה, ולא יודע אם יהיה לו איפה לישון, שלא לדבר על לארח חברים, שלא לדבר על הפניות שלו ללימודים; שלא לדבר על אותם נכים שאתם מוציאים החוצה כי אתם לא מביאים פתרונות; שלא לדבר על אנשים שמחפשים כמו קבצנים בפתח מי ילין אותם או את ילדיהם ללילה אחד או שניים.
איפה שירותי הרווחה? איפה שירותי החינוך? אז כשהיה לחץ של התקציב, השר אלקין דחה פינויים. תכף הם יחזרו, אין פתרון אמיתי. אם אתה מעוניין בפתרון אמיתי, תיקח, בבקשה, ואל תהרסו את מה שכבר הושג. כי אם אתה מאמין ש-7% מתוכניות ממשלתיות הם לא הרבה, זאת אומרת שאתה לא מאמין בתוכניות הדיור שלך, ואתה לא מאמין ביכולות שלך כשר שיכון. כי אם אתה אומר לנו בוועדה: גם 7% זה כלום, זאת אומרת שאתה לא מתכוון לבנות, שאתה לא מתכוון להביא פתרונות אמיתיים, בשורות אמיתיות.
אני אספר לכם שכמי שמטפלת לאורך שנים בדיירי הדיור הציבורי, נתקלתי באירועים לא קלים. נתקלתי בפינויים שבהם הייתי צריכה להפעיל את מנכ"ל משרד השיכון חגי רזניק, וייאמר לזכותו שהוא היה מגיע בעצמו, עם הרכב שלו, ועוזר לאנשים ושומע. וכשאתה רואה את המראות האלה בעיניים, אתה לא יכול להישאר אדיש. ולכן, ב-2018 הייתה החלטה חד-משמעית של מי שעמדו בראש משרד השיכון, השר גלנט וסגנו ג'קי לוי. החליטו – סוף למדיניות הפינויים עד שלא תהיה החלטה אמיתית, שתדון לעומק של הקריטריונים. אתה יודע מי עמדה בראש הוועדה הזאת? דרך אגב, המלצתי עליה בעצמי לשר – שרת הכלכלה אורנה ברביבאי. ובהיותה יושבת-ראש הוועדה, היא נפגשה עם השדולה לדיור ציבורי. נתנו לה את כל הנתונים, הסברנו לה, והיא אמרה לי: את יודעת שאני הייתי ילדה פולשת של דיור ציבורי, אני והאחיות שלי ואימא שלי, שהיא אם חד-הורית? לא פינו אותנו, אבל אם לא הייתה לנו קורת גג מעל הראש, לא היינו שורדות, במילים שלה.
דוח אלאלוף למלחמה בעוני אומר: עשו ניסוי, לקחו כמה משפחות ונתנו להן כפתרון קורת גג – משפחות הכי קשות ברווחה, שבכל חודש מוציאים עליהן עשרות אלפי שקלים. נתנו להן קורת גג מעל הראש. אתה יודע מה קרה? 40% באופן מיידי הפסיקו לצרוך שירותי רווחה. כמה זה חסך לממשלה? כמה זה חסך למדינה? כשאנחנו מסתכלים על אימהות חד-הוריות עם מספר לא מבוטל של ילדים – ניקח לדוגמה של ריקי בן לולו, שהייתה אישה מוכה ונאלצה לברוח למקלט לנשים מוכות, וכשהיא יצאה מהמקלט היא גילתה שהבית נתפס על ידי המתעלל. אתה רוצה לשמוע את האבסורד, אדוני היושב-ראש? בית המשפט לקח לה את הילדים בסיוע הרווחה. אתה יודע למה? כי אמרו לה: את לא יכולה לקבוע קורת גג אמיתית לאורך זמן מעל הראש. כמה המדינה שילמה בעבור כל ילד בסידור חוץ-ביתי? למעלה מ-10,000 שקלים בחודש. זה לא בגלל שהיא הייתה אימא מזניחה, חלילה וחס, היא הייתה אימא טובה. כל חטאה היה שהיא נישאה לבחור אלים שהתעלל בה. ועד שהיא אזרה אומץ וברחה עם הילדים, לא היה לה לאן לחזור. כמה המדינה הייתה חוסכת על חמישה ילדים כאלה?
השר ליצמן, השר לשעבר, תבין מה זה לנתק את הילדים, לזרוק אותם למסגרת לא בגלל שיש להם בית מתעלל ושאימא שלהם לא בסדר אלא בגלל שלא הייתה לה היכולת להחזיק. והיא הייתה זכאית לדיור ציבורי, אבל כשהמדינה לא יכולה לתת, היא משלמת בכיס האחורי פי אלף, כי שכר דירה או השתתפות בשכר דירה – הרבה פחות מ-50,000 בחודש. אפשר לטפל במשפחות האלה, אפשר להסתכל לילד הזה בעיניים ולהגיד לו: יכול להיות לך עתיד טוב יותר.
אפשר להבין את המשפחות האלה. חברת הכנסת מאי גולן, כשאנחנו רואים את הילדים האלה שנזרקים החוצה, אנחנו יכולים לדעת לאן אנחנו מסלילים אותם, איזה עתיד אנחנו מייעדים להם.
אני מבקשת מכם, חברי הכנסת, מהאופוזיציה ומהקואליציה, בואו נשים רגע את הפוליטיקה בצד. עכשיו אין תקציב, אין סכנה לממשלה, אין סכנה שהממשלה תיפול. אתם קוראים לעצמכם ממשלת השינוי, אז אל תשנו לרעה. בואו נחזיר את זה למה שהיה לפני שנכנסתם. ההקצאה של עד 7% לפרויקטים ממשלתיים לדיור ציבורי – בואו נחזיר את ההחלטה שקיבלנו אך לפני שנה, והיית חבר בממשלה הזו, השר אלקין – שאומרת שלא ייתכן שבכל תוכנית לא תהיה התייחסות לדיור הציבורי, לצרכים של הדיירים האלה. כי מה אנחנו אומרים? מה אנחנו בעצם אומרים? החיים שלהם לא שווים, הם לא נספרים, והמדינה מעדיפה להוציא הרבה יותר כסף דרך המשרדים האחרים ובלבד שלא לתת את הפתרון הנכון.
אני מסיימת במשפט אחרון – אדוני היושב-ראש מיקי לוי, אתה זוכר את התקופות שאבא היה שר שיכון. אני פגשתי את מר יוסי הירש, הוא היה סגן מבקר המדינה לעניינים של דיור בכלל. והוא בעיניים דומעות אמר לי – הוא כבר פנסיונר – הוא אמר לי, אורלי, אני מתבייש. ואמרתי לו, למה? הוא אומר, כי כשאבא שלך היה שר השיכון אני הוצאתי דוח על המתנה של משפחה שלושה חודשים עד שקיבלה את הדירה הראויה, הוצאנו דוח על משפחה שהמתינה שלושה חודשים. הלוואי שנחזור למקום הזה, כי הילדים האלו, הפוטנציאל שלהם – הם העתיד של המדינה שלנו, אסור לנו לוותר על זה. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, תראה, אני רוצה לומר לכם משהו לגבי מכירת דירות של דיור ציבורי לשוק החופשי. כשאתם נותנים את זה לאנשים שהם לא זכאים – תראה את האבסורד, וזה קרה גם בדימונה – מוכרים דירות לאנשים שמבחינתם זה אקזיט: קונים אותן בזול, ובדלת מסתובבת הבן-אדם שקנה את הדירות של הדיור הציבורי, איפה שכביכול אין זכאים כי הם לא עומדים בקריטריונים, משכיר אותן אחר כך, אפילו בלי שיפוץ מינימלי, לזכאים להשתתפות בשכר דירה.
עכשיו, אדוני יודע כמה המדינה מוציאה השתתפות בשכר דירה? 2.2 מיליארד שקלים בשנה. בעשור זה 20 מיליארד שקלים – זה פותר לך את בעיית הדיור הציבורי. ביד אחת היא מוכרת לאדם שמבחינתו זה העסק הכי משתלם שיכול להיות, ומהצד האחר היא מממנת לו את הקנייה בזה שהיא שולחת לו זכאים להשתתפות בשכר דירה. ה-2.2 מיליארד שקל השתתפות בשכר דירה בכל שנה לכל אותם אנשים שאתם אומרים שהם יוצאים מהרשימה; שהילד שלהם הגיע לגיל שהוא כבר לא מזכה כי הוא חייל; שהגיעו למצב שבו לא כל שלושת הילדים קטינים – אותה אם חד-הורית, מה קורה? לא רק שהיא מתרסקת וההשתתפות בשכר דירה היא לא ריאלית, היא משלמת לאותו משקיע, שראה בדירה של הדיור הציבורי בוננזה.
מי משלם את אותה הלוואה שהוא לקח כדי לקנות את הדירות האלה? הממשלה, אתם. ואתה בא אליי ואומר לי: לא קיימו את ההוראה של הממשלה לגבי המחיר למשתכן והפרויקטים. במקום לנזוף בהם – ברמ"י ובמשרד האוצר ובכל מי שאפשר לדבר הזה לקרות – אתה נותן להם פרס. רמ"י מפשירים קרקעות בקיבוצים ברמה של 28 מיליארד שקל. לא אני אמרתי, דה-מרקר אמרו. מתנה. בוננזה, לחברי קיבוצים. הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה. לאוכלוסייה הזו אתם דואגים. תתביישו לכם. 28 מיליארד לפי דה-מרקר. פה אנחנו מדברים על העניים ביותר במדינה. ילדים שאתה קובע להם את העתיד שלהם. אתה מוציא בכל שנה 2.2 מיליארד שקל השתתפות בשכר דירה. אתה ישן טוב בלילה כשההורים האלו לא ישנים? אני מתפלאת עליכם. כשאתם הולכים להרדים את הילד שלכם היום בלילה, כשאתם מכסים אותו, תדעו שבהצבעה הזו היום חרצתם את גורלם של אלפי ילדים לישון ללא קורת גג, ללא שקט נפשי. יש לכם את ההזדמנות; זה בידיים שלכם. תוכלו לישון בשקט. גם אצלי היו אירועים מסוימים שנלחמתי – הרי לשם מה הגענו לכנסת אם לא לשנות? למעלה מעשור.
הם סתם אומרים. הוא ויתר על פרויקטים נהדרים שיכלו להכניס למלאי. זה כואב לי.
13 שנה אני רואה את הילדים האלו יום-יום, שעה-שעה. אני מטפלת בפניות הציבור שלהם, ואתם? אתם רק מדברים. יש פה הזדמנות להביא משהו אמיתי. חשבתי שהתקדמנו, כשהבאתי את ההחלטה לישיבת הממשלה, והיא התקבלה פה אחד. שמחתי. לא האמנתי שבתוך שנה יבוא שר שהיה חלק מהממשלה הזו, ויבטל את זה. תתביישו לכם.
1,832 מילים של אורלי לוי אבקסיס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.