קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר יישר כוח לחבר הכנסת אופיר כץ, שהעלה את הנושא החשוב הזה. אני גם בטוח שיש מה לעשות לקידום הנושא הזה, כולל בתוך מערכת החינוך. אני גם מוכן לסייע בנושא הזה.
אני לא אחזור על התיאור של אותן פרעות בשנת 1941 – פירטת ודיברת על זה בצורה מאוד יפה – וגם לא על תוכני הצעת החוק. הדבר הוא מאוד פשוט. עולות מדי שבוע הצעות חוק לימי זיכרון לנושא או ימי זיכרון לאישים – אגב, גם של חברים בקואליציה. עלו לברל כצנלסון ולרב קוק, לבריאות הנפש, לפעמים לנושא. מה שסוכם הוא שאנחנו נקים צוות שיבחן קריטריונים – הרי כל יום יכול להימנות – אז לבחון קריטריונים גם בסוגיית האישיים וגם בסוגיית הנושאים. ככה לא שוללים כעיקרון את ההצעה שהעלית, אבל צריך לבחון את זה בהקשר רחב, את כל הנושא של ימי זיכרון. כרגע גם הצעות החוק של חברים בקואליציה שהנושא שלהם הוא ימי זיכרון הן באיזושהי הקפאה, עד שיגובשו אותם קריטריונים.
אני הייתי שמח מאוד שההצעה לא תעלה להצבעה היום. אנחנו נדחה אותה עד לסיום אותה בחינה, כי בסך הכול אין חילוקי דעות סביב הנושא הזה. אני חושב שזה נושא חשוב, אבל העמדה שוועדת השרים קבעה היא לדחות את הנושא הזה בחצי שנה. אני גם מוכן לקבוע לוח זמנים יותר קצר, אבל אני חושב – – –
ארבעה חודשים, שלושה חודשים, לא יודע, פרק זמן סביר. זו לא סוגיית הפרהוד, זו סוגיה של ימי זיכרון: מהם הקריטריונים שאנחנו קובעים ליום זיכרון בחקיקה, אם זה לגבי נושא ואם זה לגבי אישיות.
248 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.