קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
על 2, 3 ו-4 אני לא אענה. זו שאלה שצריך להפנות אותה יותר למשרד הפנים. אני יכול להגיד לך את דעתי האישית, אבל אני אגיד את זה אחר כך.
לגבי הנתונים שביקשת – אני לא יכול לתת לך אחוזים, אבל אתן לך מספרים מדויקים: לגבי 2016 – 1,545 תיקים; לגבי 2017 – 1,530; 2018 – 1,583; 2019 – 1,488; 2020 – 1,321; 2021, השנה הזו – נפתחו 1,207 תיקים נכון ל-4 בנובמבר.
לא. השאלה שאתה שואל עכשיו לא נשאלה בשאילתה.
עו"ד חבר הכנסת איתמר בן גביר, אתה יודע כמוני שמשאירים אנשים במעצר לפי טיב העבירה, לפי המסוכנות.
מי שצריך להשאיר במעצר לפי המסוכנות שלו, לפי חומרת העבירה, הוא במעצר או במאסר. לא כל מי שמבצע עבירה פלילית צריך להיות במאסר או במעצר לפי החוק במדינת ישראל. ולכן, המספרים שנתתי לך הם לא מספרים של האנשים שצריכים להיעצר עד תום הליכים. השאלה הייתה על מספר התיקים, ועל זה נתתי לך תשובה. שאלת המדיניות של מעצר אנשים עד תום ההליכים וכליאתם היא אכן שאלה על עבודת האכיפה, אבל זה לא מה ששאלת. אתה שאלת בסעיף 2, 3 ו-4 מדוע אין הנחיה לבקש להשאיר את העבריינים במעצר עד שיחליטו לגרשם לארצם.
זה לא החלטה מן החוק הפלילי, זו החלטה של מדיניות – מה עושים עם כאלה שיש שיקראו להם "מבקשי מקלט", אחר יקרא להם "מסתננים"; כל אחד יקרא להם בשם אחר. אני מתעסק כרגע עם אנשים שעוברים עבירות פליליות, עם מה עושים איתם. זה מה שהמשטרה עושה – מתעסקת עם עבירות פליליות.
חבר הכנסת בן גביר, אני אגיד לך רק דבר אחד, בחיוך – –
למרות שלא התכוננתי, אני אתן לך את התשובה. אין מדיניות כזאת. כל בן אדם, על פי ביצוע העבירה שלו, על פי חומרתה – זה הטיפול המשטרתי, ללא הבדלי דת, גזע ומין, כמו שאמרתי בשאלה הקודמת.
294 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.