הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (פסילת ראיה), התשפ"א–2021

עוד לא התחלתי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רק רוצה לומר משהו לכל החבר'ה, לכבוד הרב הרפורמי ולחברו. ראיתי בתקציב של הייחודיים שיש להם תקציב ליוצאים בשאלה. לא ראיתי תקציב לחוזרים בתשובה. מר אורבך, זה לא מעניין אותך. רק החוזרים בשאלה – תתבייש לך.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס להצעת החוק. ברשותכם, רבותיי, זה מפריע לי. אדוני היושב-ראש, תעשה לי סדר בעניין, ותחזיר לי את הזמן.

הינה, בבקשה. כל אלה. בבקשה, תוציא את הרב הרפורמי.

לפני שאני איכנס לתחולת החוק, אני רוצה לדייק את שר המשפטים. קודם הוא עלה לכאן, וכהרגלו בקודש – הוא הרי מחוקק-על, מבין לבד במשפטים. מדבר לאט, נוגע במשקפיים, כדי שנחשוב שהוא אינטליגנט גדול. הוא אומר לי שאני לא מבין – אני אלמד אותו. אז אדוני שר המשפטים, אני רוצה לצטט לך. חוק שירות ביטחון, סעיף 13, התייצבות לשירות סדיר – זה הנושא – אומר: "פוקד רשאי", פסיק, "בצו", פסיק, "לקרוא – 1. ליוצא צבא, גבר, שנמצא כשיר לשירות, והוא באחד מהגילאים שמ-18 עד 29 – – – "; סעיף 2 מתייחס לנשים, אותו דבר, רק אומרים: "18 עד 26". ועוד אני אחדש לך: יש סעיף פטורים, שנקרא סעיף 13, ובסעיף הזה אין שום פטור לשום ערבי. אז ככה, כשאתה עולה אני מצפה ממך, גם כעורך דין וגם כשר המשפטים, להיות קצת בקי במה שאתה עולה ומדבר פה בכנסת, ואל תתנשא לנו כאילו אתה מבין את הכול.

עכשיו אני רוצה לעבור להצעת החוק הזו. תראו, רבותיי, הצעת החוק הזו היא ההצעה של גדעון סער. מה קרה בבחירות הקודמות, בכנסת הקודמת? אנחנו הגשנו אותה. אני הייתי השר המקשר והייתי השר הפריטטי בוועדת שרים. ניסנקורן לא הסכים להגיש את הצעת החוק הזאת, להעלות אותה. שאלתי למה. הוא אמר שמשרד המשפטים מתנגד. אמרתי לכבוד השר גדעון סער, אז הוא היה חבר כנסת: לך, דבר איתו. דיברו, לא הסכימו. באתי לשר המשפטים דאז, ואמרתי לו: תקשיב, מר שר המשפטים ניסנקורן, עוד שבועיים יש לך להביא את ההסכמה, ולא – אף חוק לא עולה. באנו לסיעה, עצרתי את כל החקיקה. שלושה חודשים לא הייתה חקיקה. למה? בגלל גדעון סער. באו החברים ואמרו: אבל יש לנו חוקים. אמרתי: חבר'ה, החוק הראשון שנכנס הוא הראשון שיוצא. וזה היה הסיפור של גדעון סער. חשבתי לתומי – והסכמתי עם החוק בכל מילה ומילה.

מה עושה עכשיו גדעון סער הצדיק? לוקח את החוק שלו, שהגשתי אותו – מילה במילה, לא שיניתי כלום – ומוריד אותו בוועדת שרים לענייני חקיקה ביום ראשון. ומה הוא מגיש? תקשיבו. מר סער, אני בדרך כלל עושה עבודה; גם כשהגשת – דרך אגב, פסילת ראיה זה הדבר הכי חשוב. זאת אומרת, החוק הזה אומר בגדול שאם המשטרה, הפרקליטות, הגישו – לא משנה, קיבלו – איזושהי ראיה לא באופן חוקי, קרי, נגיד עינו את הבן אדם, הרביצו לו, נגיד שמו לו קצת פשפשים באוזניים, שמו אותו בבית המעצר והעמידו אותו על הראש, דברים שאנחנו מכירים שקורים – – –

בוודאי, זה "פירותיו הבאושים". אז בוודאי, בכל מקום נורמלי – ודרך אגב, זה קורה כמעט בכל העולם – בוודאי לא מקבלים את הראיה הזאת, זאת לא שאלה. אני בכלל התפלאתי למה בכלל צריך חוק כזה. הרי זה ברור לחלוטין. אבל במדינת ישראל, זה לא שאתה זכאי עד אחרי שמרשיעים אותך. להפך, אתה, מתעללים בך על השוטף. ואם אתה רוצה שלא יתעללו בסוג הזה של התעללות, אז אתה מביא איזה הצעת חוק.

לכן, אני רוצה לומר לך – אני שאלתי אותו: למה כתוב "רשאי"? תרשום "חייב". הוא אומר: אי-אפשר, דודי, בוא נתחיל ב"רשאי". אמרתי: טוב. אתה יודע מה, נתחיל ב-70%–80%, ונתקן את זה בהמשך. עכשיו, מה הוא הביא? הוא הביא את הצעת חוק, תקשיבו, רבותיי, של איך ממלאים את הבריכה ואחרי זה פותחים את הפקק שכל המים ייזלו החוצה. והוא בא ומתגאה כאן. הוא כותב: בית המשפט רשאי לא לקבל ראיה, וכו' וכו', אם השתכנע שהראיה התקבלה באופן לא מקובל, תוך התייחסות לאינטרס הציבורי בעניין קבלתה.

הרי כל הפעולה של הפרקליטות לכאורה זה האינטרס הציבורי. אז מה הבלוף שלך? בוא תספר לנו. בוא תספר לנו, למה אין לך אומץ לבוא ולקחת את אותה הצעה ולקדם אותה? ממי אתה מפחד שם? מה יש להם שם עליך? בוא תספר לנו את האמת. למה פחדת לקחת את אותה הצעה שלך כשהיית לכאורה חבר כנסת? היא הייתה נקייה, היא הייתה אמיתית לכאורה. ומה קרה פתאום? מה, עברת איזה מטמורפוזה, איזה שינוי? מה קרה לך פתאום, שר, כשהגעת לצלאח א-דין? מה קרה פתאום לכל ההיגיון ולכל המלחמה שלך בזכויות האזרח, כשזאת בעצם החלטה בסיסית ביותר?

אני גם שמעתי שאתה רוצה להגיש – מה שנקרא לקדם את החוק שראש הממשלה נתניהו לא יוכל להתמודד בבחירות הבאות, על תיקים שתפרו לו. אתה יודע את האמת. אגב, צאו לשוק, תבחרו באופן אקראי עשרה אנשים, תראו אם שמונה אנשים מהם לא יגידו לכם שתופרים תיקים, שהפילו פה ראש ממשלה מכהן. אבל מה אתה מדבר? עכשיו אתה לכאורה הצדיק הגדול. אני שומע אותך בכל מיני קונגרסים, בכל מיני ועדות של השמאל. היום, תפתחו את העיתונים, כל שבוע יש ועידת הארץ, ועידת הארץ לענייני דמוקרטיה, ועידת עיתון מעריב לענייני שקרים וכו' וכו'. שימו לב, אגב, אני מסתכל – מזמינים רק את אנשי השמאל. עכשיו הייתה ועידת עורכי הדין, אני לא יודע מה, המשפט, בחיפה.

כנס. אני שומע גם את נשיאת בית המשפט העליון לשעבר בייניש אומרת שיש קונסנזוס בזה שנתניהו פגע בשלטון החוק. לא הבנתי קונסנזוס בין מי למי. לדעתי זה קונסנזוס בין כל השמאלנים שישבו שם; ביניכם לבין עצמכם, זה הקונסנזוס.

בדיוק, אבל אני רוצה לשאול אותך, שר המשפטים. אתה קיבלת 16 מיליון שקל ערבויות, אתה, במפלגה שלך. היה אחד שנתן לך 4 מיליון. 4 מיליון, מר קולבר. אתה קידמת את חוק הקנביס. היות שלמר קולבר יש את חברת פנאקסיה, שעוסקת בקנביס, אני חשבתי שלא יהיה לך האומץ אפילו להשתין מהמקפצה. אתה לוקח מאדם 4 מיליון שקל ערבות, מכניס – –

– – בסעיף קואליציוני, סעיף 30, את הנושא של חוק הקנביס – –

– – ואחרי זה מנסה להעלות אותו פה. תקשיב טוב, אם אני מנדלבליט, והגון, יש פה תיק תפור. זו הכוונה – כשבפקולטות למשפטים רוצים להסביר מה זה השוחד הכי גדול, אז מסבירים את הדוגמה הזאת.

לכן, זאת לא השאלה. אתה צריך לבוא לכאן ולספר לעם ישראל – ואני מצפה גם מהיועץ המשפטי. זה דבר מזעזע, הדבר הכי חמור שראיתי שקרה בכנסת. אתם חוקרים ראש ממשלה על סיגר ועל בקבוק יין שהוא קיבל מחבר? אתה קיבלת 4 מיליון שקל ערבות. דרך אגב, אם לא היית עובר, שבועיים היינו מחכים, והכסף היה מתאדה. אני קורא בעיתון גם את התגובה שלכם, של תקווה ישנה, שאתם לא יודעים מה הוא עושה. אתה יודע מה? לא חשבתי על זה. אני חושב שאם מישהו היה נותן לי 100 שקל, סביר להניח שהייתי יודע במה הוא עוסק.

מר סגלוביץ', הרי אתה מומחה בחקירות. אם היה מספר לך מישהו שהוא קיבל 4 מיליון שקל ממאן דהוא שעבר ברחוב, ואומר לך, יודע מה אני לא כל כך יודע במה הוא עוסק – אני מניח שבאותו רגע היית סוגר כבר את החקירה ואומר: עזוב, אנחנו מבינים לאן הדברים הולכים. לנו אתם קוראים מושחתים? הרי כולכם מושחתים ברמות שלא ראיתי בחיים שלי. אני לא מאמין, כל יום אני צובט את עצמי להאמין שזה אמיתי מה שאתם עושים.

יושב לי פה שר המשפטים, מגיש הצעת חוק – שבעצם הצעת חוק בהירה, ונמצאת בצפון קוריאה, בגלל שהוא לא רוצה שהציבור יכריע. מבחינתו אין דמוקרטיה במדינת ישראל: אנחנו קובעים. אנחנו קובעים מי זה המועמדים, אנחנו קובעים מי ייבחר. איך אמר הגשש, אנחנו קובעים את התוצאה ואת מזג האוויר. ואתה באצטלה של איזה צדיק, אומר לנו, אני, יש לי ערכים. ראש הממשלה במדינת ישראל צריך להיות איש עם ערכים. אני מבין, עם הערכים שלך, עם הערכים שלך היינו מגיעים לפי תהום, אדוני שר המשפטים. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להשיב לך, שר המשפטים. אתה אכן צודק. אנחנו לא הצלחנו לקדם את החקיקה הזאת. אחרת, דרך אגב, היינו מקדמים אותה. למה? בגלל שהשמאל ישב איתנו. ניסנקורן, הוא הקים את ועדת ארבל, לא אתה. לכן ניסינו, אבל ברגע שזה לא הצליח, מה שעשינו הוא שעצרנו את החקיקה. אבל אתה כידוע – אתה יודע, מודה במקצת חייב שבועה – הפשרה היא הדבר הכי גרוע; אתה לא פה ולא פה. אתה מילאת את הבריכה, פתחת את הפקק ועשית את עצמך כאילו דואג לכל מה שנקרא זכויות היסוד של האנשים.

אתה אומר שאתה נקי. אתה תענה, גם פה בכנסת, על כל הערבויות שאתה קיבלת במערכת הבחירות – ומה שאמרנו קודם, מה שהצגתי קודם – – –

מה שקיבלנו קודם בגלל שאתה קיבלת שוחד – – –

אתה קיבלת שוחד פר אקסלנס. הרי אם היינו מחכים שבועיים, האנשים האלה היו מסתובבים ומחפשים אותך כדי שאתה תיתן להם בחזרה את ה-16 מיליון שקל. ומאיפה תביא אותם, מאיפה? מי ייתן לך אותם? הרי אתה ואלקין מומחים בלא לשלם ערבויות מתי שאין לכם את הכסף. לכן, אתה הגשת בתמורה חוק. ומר מנדלבלוף, אתה לא רואה, לא שומע, לא מוציא את הראש מהמקרר, כלום. אתה מסתכל רק לכאן, האם ליצמן הלך ועזר לאיזה מישהו כדי שלא יתעללו באיזו מסעדה שם. זה הסיפור שלך במדינת ישראל, כן? אתה מתעלל בראש הממשלה נתניהו על איזה בקבוק או סיגר – פה פשעים עצומים בפנים.

הבן אדם הזה נוסע לחוץ לארץ כבר שנים על חשבון מימון המפלגות.

שוכר מטוסים שונים במיליוני שקלים, כאילו זה הכסף של אבא שלו.

אבל, שר המשפטים, אני רוצה להגיד לך לקינוח: שמעתי שאתה כנראה מכיר את גב' גאולה אבן. במקרה, אני שומע אותה בטלוויזיה. מנחה בטלוויזיה, בערוץ הראשון. מקבלת 45,000–50,000 שקל על חשבון אזרחי מדינת ישראל.

מר – איך קוראים למנכ"ל שם?

אתה מינית גם את שר התקשורת שם. ומה היא אומרת – אני שומע אותה. אחת הכתבות שם אומרת לה שבנט לא מקיים את החוק, כי הוא לא מזמין את נתניהו להתייעצות. מה היא אומרת לה? חוק שמוק, אל תבלבלי לנו את המוח, מה שהיה פעם – יענו פעם, לפני מאה שנה בערך. אתה לא מתבייש? לא אתה. אתה סוחט את כל המערכת הציבורית לטובתך. אתה איש של אינטרסים. אתה איש רק של עצמך. מדינת ישראל לא עניינה אותך אף פעם – –

– – אבל תמיד תעלה ותדבר לאט, תעשה ככה במשקפיים ותגידו לנו "הסכת ושמע".