הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – בחינת ההתמחות בעידן הקורונה), התשפ"א–2021

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בין הדברים שאמרתי בוועדת החוקה בכנסת הקודמת לבין הצעת החוק שמוגשת להצבעה ברגע זה אין דבר וחצי דבר. אני אומר כבר בתחילת הדברים: אסור שקבלת רישיון עריכת דין תהיה כתוצאה מלחץ פוליטי, בדיוק באותה מידה שאסור שקבלת רישיון רפואה תהיה כתוצאה מלחץ פוליטי. זה בדיוק מה שמנסים לעשות פה. זאת לא הצעה חברתית. זאת הצעה שתפגע בחברה. זאת הצעה שתפגע באזרחים.

אדוני היושב-ראש, יואיל להגן עליי מפני הצעקות. אני אשיב בזמן. אחרת, זה זמן – – –

זאת הצעה שתפגע באזרחים, כי עורך דין מגן על אדם היום במעצר או בהעברה של רכושו בטאבו או בדברים הכי גורליים לחייו. אם תתקבל ההצעה הזאת, שלפיה – אני אצטט מתוך ההצעה, כי זה לא נאמר בצורה ברורה: בדיעבד כל מי שנבחן באוגוסט 2020, אם הוא קיבל 50 – 60 זה ציון המעבר – הוא עבר. אם הוא קיבל 45, הוא ייבחן במתכונת מועד מיוחד, שגם היא נקבעת בתוך הצעת החוק. מה יהיה המועד המיוחד? זה שיגעון מוחלט. זה שיגעון מוחלט, כי זה פשוט אומר שאדם, באמצעות הפעלת לחץ פוליטי על המחוקק, יכול לקבל רישיון לעריכת דין כשהוא לא עמד בסטנדרטים המקצועיים.

יש דבר, יש דבר, יש – – –

נכון. זה דבר מאוד מסוכן.

ושלא תחשבו שזה ייעצר בעורכי דין, כי זה ילך לעוד מקצועות. זה יהיה גם ברופאים. זה יהיה גם – – –

אני אמרתי, אני אמרתי ופניתי לוועדה הבוחנת.

פניתי לוועדה הבוחנת.

לא.

אני הצעתי שהוועדה תפעיל שיקול דעת בנקודה אחת לגבי בחינה אחת.

בדיוק מה שאמרתי בוועדת החוקה, שבאותה בחינה שבה היו תנאים אחרים – זאת אומרת היה סגר, ילדים היו בבית, ויש לומדים מבוגרים – יישקל לתת פקטור.

אדוני, אתה לא נותן את הפקטור. אני כיבדתי את הכרעת הוועדה הבוחנת, היא נימקה את החלטתה. אני יכול לציין את הנימוקים שלה. זה בדיוק ההבדל בין העברת הסמכות לגורם פוליטי, שהוא רוצה קולות – ואני מכיר את הלחץ הזה, גם מתחת הבית שלי הפגינו יותר מפעם אחת. הרבה יותר נוח לבוא ולהגיד: קחו, קחו רישיון עריכת דין, ולקבל מחיאות כפיים, לקבל קולות. אבל האם זה הדבר הנכון לעשות? האם אנחנו לא קובעים פה תקדים מסוכן?

אני רוצה להגיד מה היו אחוזי המעבר באותן הבחינות. במועד דצמבר 2019 נתוני המעבר היו 56.7%, ואלה שנבחנו בפעם הראשונה – 71.35%. זה לא אחוז מעבר נמוך, זה אחוז מעבר משמעותי. באוגוסט 2020 – באותה בחינה שאני פניתי לוועדה הבוחנת בגינה – בזמנו שיעור המעבר היה 33%, אבל אחרי הגשת עררים, אחרי פסילת שאלות, הוא עומד על 57% ו-71% מהנבחנים שעומדים בפעם הראשונה.

דווקא הנתון שאתה נתת, חבר הכנסת בוסו, שיש אפשרות לפנות לבתי המשפט, והם יכולים להתערב בשאלה כזו או אחרת, וכתוצאה מזה זה גם ישנה – גם העררים וגם העתירות – את הדבר הזה, בסופו של דבר זה עומד על אחוז מעבר מאוד יפה.

ואני רוצה להגיד יותר מזה, אם אנחנו ניקח בחינות אחרות, בחינות רישוי למקצועות שעשו בהם בחינות במועד הקורונה, לא ניתן בהן פקטור: נוטריונים, רואי חשבון, שמאי מקרקעין, חוקרים פרטיים, רופאים וטרינריים, רופאים, רופאי שיניים, אחים, טכנאי שיניים, קלינאי תקשורת, רוקחים – באף אחד מהם לא ניתן פקטור.

אז אפשר לחשוב מה שאני חשבתי, ואמרתי להם: תשקלו נתון אחד, ובאו והציגו לי גם את אחוזי המעבר, ובאו והציגו לי גם את זה שנתנו יותר זמן להשיב תשובות, ונבחנו ללא מסכות – זה לא קשור לתנאי הלמידה, זה קשור לתנאי הבחינה – והוועדה פעלה בתוקף סמכותה. הייתי שמח אם הוועדה הייתה נעתרת לפנייתי, הייתי שמח, אבל זה אומר שעכשיו אני בחקיקה אלך ואגיד שכל מי שקיבל 50 עבר את הבחינה? האנשים האלה, מחר הם מייצגים את האזרחים, האזרח לא יודע באיזה נסיבות אדם קיבל רישיון.

הוא לא יודע שהכנסת חוקקה חוק מתן רישיון ב"חוואה".

חוק מתן רישיון ב"חאווה", זה מה שאתם מביאים לפה. אני מתפלא – – –

אני מתפלא, באמת, יש הבדל.

אני אמרתי דבר אחד וביצעתי בדיוק את מה שאמרתי. אגב, אתה ציטטת באופן סלקטיבי, כי דיברתי באותה ועדת החוקה גם על החובה לשמור על הסטנדרטים המקצועיים.

נכון. וזה שבירה טוטלית של הסטנדרטים המקצועיים של מקצוע עריכת הדין, גם ככה המקצוע הזה נפגע מאוד מאוד. אבל אם בכל אחת מהבחינות הרלוונטיות יש שיעור עוברים של מעל 70% שנבחנים פעם ראשונה, אף אחד לא יכול לטעון שזה איזה רף סופר-גבוה. תראו מה רף המעבר בפרופסיות אחרות באותה תקופה.

אני אומר: מחר שר הבריאות יידרש לתת פקטורים לרופאים שלא עברו את הבחינה, והם אמורים לנתח.

השאלה מי הגורם הנותן. השאלה אם חקיקה של הכנסת היא הגורם המתאים לתת פקטור לבחינות מקצועיות. לפי דעתי זו פגיעה בכל הרישוי של מקצועות, וזו חשיפה ללחץ פוליטי, שהוא מביא תמיד את המחליט לקבל החלטה מול ציבור מסוים כשהוא צריך לעמוד על אינטרס אמורפי.

ואני מודיע מראש: כל שר רוצה סמכויות; את הסמכות הזאת שניתנת פה בהצעת החוק, אני ממש לא רוצה.

חבר הכנסת אוחנה, אתה היית שר המשפטים ואתה יודע שוועדת הבוחנים ממונה על ידי השר, היא לא ממונה על ידי לשכת עורכי הדין.

בסדר, אבל אתה מינית, לא לשכת עורכי הדין מינתה. זה לא עניין של לשכת עורכי הדין. יש ועדת בוחנים, שהיא קובעת את הבחינות. אפשר להגיד ממחר: עזבו בוחנים, הכנסת תקבע את הבחינות, חברי הכנסת. תהיה ועדה פרלמנטרית, היא תעבור על התשובות, היא תקבע מה עבר, אם לא עברו מספיק, ניתן פקטור.

זו ממש שיטה נהדרת, שכל אזרחי ישראל יוכלו להיות רגועים כשהם מקבלים ייצוג משפטי כזה.

אני אומר לכם: המצוקה של המתמחים לא זרה לי. בגלל זה פניתי – לא פעם אחת, פניתי פעמיים לוועדת הבוחנים. כל אדם שיש לו מצוקה אנושית, אני מקשיב, ואם אני יכול להיעתר לו, אני נעתר. אבל פה אנחנו נעשה עוול לציבור. אני מפציר בכם, זה לעשות עוול לציבור להגיד שנבחן שקיבל 45 – זאת אומרת שהוא לא ידע להשיב נכון על למעלה ממחצית מהתשובות – יהיה זכאי, בחקיקה, לבחינה מיוחדת, שכבר פה מופיע התוכן שלה.

יותר פשוט לכתוב בהצעת חוק: כל מי שיש לו תעודת לידה יקבל רישיון עריכת דין. זה יהיה יותר פשוט.

כל אדם שיש לו תעודת לידה יבוא עם תעודת הלידה, ישר יקבל גם רישיון עריכת דין.

אני לא נוגע בהיבטים העקרוניים. העלה חבר הכנסת בוסו גם נקודות עקרוניות, ואני מסכים איתו, ואני מקווה לפעול בכיוון הזה, שרצוי שבחינה תתבצע אחרי הלימודים האקדמיים ולא אחרי ההתמחות. זו רוויזיה שאנחנו נשקול. זה ימנע מאדם לעשות התמחות שלמה. הוא ייבחן קודם לכן.

יש יתרונות בהיבחנות אחרי ההתמחות, כי האדם עוסק בהיבטים המעשיים של המקצוע, אבל אפשר גם לשקול את הקדמת מועד בחינת ההתמחות. כל אלה רפורמות ורוויזיות שצריך לשקול בנפש חפצה, ואני אעשה את זה, אבל הצעת החוק הזאת היא לא נכונה, והיא לא נכונה לכלל הציבור, ואני קורא לכנסת לדחות אותה.

אני חושב שהנקודה הזאת היא גם נקודה שראוי לבחון. היא באחריות המועצה להשכלה גבוהה והמוסדות האקדמיים, והיא בהחלט ראויה לבחינה. אומר זאת כך: אינני משוכנע שהמקצוע הדרוש ביותר היום במדינת ישראל הוא עוד עורכי דין.