קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני שר התרבות, העיתונאי בן-דרור ימיני פרסם כי הסרט "הברך" מעודד דה-לגיטימציה כלפי ישראל, מוקדש למחבלת המורשעת עהד תמימי ומומן מכספי משרדך באמצעות קרן הקולנוע הישראלי.
2. מבלי לפגוע בחופש הביטוי כשלעצמו, האם על המדינה לממן סרטים המסיתים נגדה ומעוררים הזדהות עם אויביה?
3. אילו אמות מידה תקבע למניעת הישנות הדבר?
אני מגיעה מתחום הלקטורה. אני מכירה את ועדות הלקטורה די טוב בכל מיני תחומים. אני בעד חופש הביטוי, אני חושבת שלא פחות ממך, אולי אפילו יותר. אני חושבת שחופש הביטוי הוא חשוב והכרחי ואין דבר שאי-אפשר לומר. יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש, ואז להוסיף עוד שאלה: אנחנו לא מדברים על חופש ביטוי – אנחנו מדברים על מימון, וכשאני רואה את הסרטים שמקבלים מימון מכספי המיסים של הישראלים – – –
יש שם סטריאוטיפים שמשרישים את התחושה שמדינת ישראל היא מדינה אפרטהייד. זה לא סרט שמציג את ישראל – עזוב בעין טובה – בעין אובייקטיבית.
וזו בדיוק הבעיה שלי. אחרי שעשיתי הפרדה בין חופש ביטוי לבין מימון – ולא נעשית הפרדה כזו מספיק – אני באמת חושבת שאזרחי ישראל היו מעדיפים לממן בכספם, בכספי המיסים שלהם, דברים אחרים. אחרי שעשיתי את ההבחנה הזו, אני חייבת לומר שעולם הלקטורה הוא חד-גוני, לא פלורליסטי, הוא מורכב מאנשי שמאל חילונים ברובם. אני מכירה את הצוותים האלה היטב. באתי מעולם האומנות, באתי מעולם הלקטורה. אני באמת רוצה לדעת איזה צעדים אופרטיביים אתה מתכוון לעשות כדי שהייצוג בלקטורה יהיה יותר פלורליסטי.
וזה עומד לקרות? זה עומד להתבצע?
הם חולשים כרגע באופן אבסולוטי לגמרי על כל הכספים, השמאל החילוני, בלקטורה.
272 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.