כבוד היושב-ראש, חבריי הנכבדים, מעבר לעובדה שהשם של החוק לא כל כך מתאים לתוכן – כי השם עצמו הוא "איסור פרסומת והגבלת שיווק", ואז כתוב, הגבלת השיווק: "לא ייצר אדם, ולא ישווק ולא יאחסן לצורך שיווק סיגריה המכילה" וכו' וכו'. כלומר, יש כאן גם שאסור לייצר ולא לשווק ולא לאחסן – למה אני מתנגדת? אני חושבת שסיגריות זה דבר רע, אבל אני חשה פה סוג של צביעות, ויסלחו לי חבריי שלפני יום או יומיים או שבוע או שבועיים, חודש, דיברו פה על קנביס, על כמה זה – והתעלמו מהנזקים שקנביס עושה. יש כל כך הרבה מחקרים שמצביעים על סכנות בשימוש בקנביס. נכון, אני לא מדברת על קנביס לצרכים רפואיים, שגם שם יש סכנות, אבל שם אולי התועלת עולה על הנזק. לאפשר לכולם להשתמש בקנביס – הנזק עולה על התועלת. שם אנחנו רק מאפשרים – ממש הצעת חוק שעלתה לא מזמן והקואליציה הצביעה בעדה – מאפשרים לגדל ומאפשרים להשתמש ומאפשרים הכול, ושוכחים שיש לנו נוער שנפגע מהקנביס הרבה יותר מאשר הסיגריות. יסלח לי מוסי, שטוען הפוך, יש לי מחקרים שמראים שהקנביס מסוכן פי כמה וכמה, ולא רק כלפי הילד עצמו אלא כלפי כל סביבתו, על ידי כך שהוא מאבד ריכוז ומאבד יכולת ואי-אפשר מייד לראות את זה. זה הרבה יותר גרוע מאלכוהול והרבה יותר גרוע מטבק ומעישון סיגריות. ולכן יש פה איזה סוג של צביעות: אוסרים עכשיו לפרסם דברים, אבל אני פותחת את הטלוויזיה ופותחת את הרדיו וכל היום אני שומעת רק עד כמה הקנביס מצוין וכמה קנביס זה טוב. אז יש פה סוג של מסר הפוך ולא ברור.
ולכן, צר לי, מוסי, אבל אני חושבת שצריך להתנגד לחוק הזה. הוא לא נכון, הוא לא מדויק, הוא רק איזה סוג של עננה כדי להראות סוג של הגנה על הציבור, שמצד אחד מגינים עליו ומצד שני, בחוקים אחרים, רק פותחים את הבעיה ואת הסכנה לנוער שלנו הרבה הרבה יותר. תודה.
298 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.