אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, הסיגריות הן אחד האויבים המשמעותיים ביותר של האנושות. מדי שנה מתים בישראל אלפי אנשים מעישון, יש האומרים בין 8,000 ל-9,000 – נתונים רשמיים. מתוכם, ואני אומר את זה כבר מראש, מאות – יש אומרים עד 1,500 – בכלל לא מעשנים, מתים מעישון פסיבי. בעולם מתים מיליונים בשנה מסיגריות. מדובר, כנראה, על כחמישה מיליון – נתונים של ארגון הבריאות העולמי.
ישראל חתמה כבר בשנת 2003 על אמנה של האו"ם למלחמה בעישון. היא הייתה מהאחרונות שחתמו. אחרינו היו גם גרמניה וארצות הברית, ולמעשה, כל המדינות חתומות על האמנה.
אלא שלא כל המדינות מבצעות את סעיפי האמנה, וגם אנחנו לא מבצעים את כל סעיפי האמנה. לא רק שאנחנו לא מבצעים את כל סעיפי האמנה, יש סעיפים שמקובלים במקומות רבים בעולם, שלא כלולים באמנה, וגם אותם אנחנו לא מבצעים. אחד מהם אני מביא כאן כתיקון חקיקה היום, בהסכמת הממשלה, וזה הגבלת הניקוטין, העטרן והפחמן הדו-חמצני שיש בכל סיגריה, לתקן שמקובל באירופה. מה שטוב לאירופים, טוב גם לנו. יש בזה גם בעיה, אני מבין: אסור לנו להגיד שהסיגריות לגיטימיות, גם לא אחרי שנקטין את התקן, ואולי במקום 8,000, ימותו 7,000 ישראלים; אנחנו צריכים להמשיך במלחמה, אבל זה צעד הכרחי במאבק. בשבועות הבאים אני אביא גם איסור פרסום ומאבק אחר שצריך לעשות, ואנחנו מחויבים לו גם כדי להגן על בריאות הציבור וגם מכוח אמנות בין-לאומיות.
אני רוצה להעיר להערה של חברת הכנסת וולדיגר. אם תהיה לגליזציה – ואני בעד לגליזציה – אני בעד להגביל – – –
אין שום סתירה בין הדברים. אני לא מציע לאסור בחוק עישון סיגריות – –
– – שמזיקות יותר, אגב, מקנביס. סיגריות זה סם הרבה יותר חמור והרבה יותר הורג, שלא לומר רוצח.
הסיגריה היא למעשה הרוצחת הכי גדולה בהיסטוריה, ובה אנחנו צריכים להיאבק.
כשאני מדבר על רצח, אני לא יכול שלא להזכיר שבעוד יומיים, אדוני היושב-ראש, נציין בכפר קאסם 65 שנה לטבח שהיה שם, הטבח הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל; המעשה הנורא ביותר בתולדות מדינת ישראל. אני שמח שנשיא מדינת ישראל, הנשיא הרצוג, ייצג אותנו שם. אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב. הוא ממשיך מסורת של נשיאים קודמים, ריבלין ושמעון פרס. בעצם מדינת ישראל, גם אם לא קיבלה זאת כחוק, מכירה רשמית בטבח הנורא הזה. היא מלמדת בבה"ד 1 את החיילים שכשיש פקודה בלתי חוקית בעליל, מתנוסס מעליה דגל שחור שאומר: אסור, אסור, אסור – לא רק מותר, אפילו חובה לסרב.
שמעתי את דבריה של שרת החינוך, שמלמדים בבתי הספר על הדברים האלה. אני קורא מכאן לכל המורות והמורים בישראל להקדיש ביום שישי הקרוב שעה לטבח בכפר קאסם, ולעשות את זה בכל 29 באוקטובר. גם אם בשנה הבאה זה יצא בשבת, לעשות את זה יום קודם או יומיים קודם, כי הדבר הזה הוא בנפשנו. זה חשוב ביותר.
אני קורא למדינה להקציב כסף לעמותה להנצחת הטבח, ואני קורא למדינה לשחרר את כל המסמכים שנוגעים לטבח, כולל על הממשל הצבאי. כל מה שקשור. אני חושב שחשוב שנשלח מכאן, כולנו, כל חברי הכנסת, כל הבית, חיבוק לתושבי כפר קאסם, לניצולי הטבח, לצאצאיהם ולכל הערבים הפלסטינים אזרחינו, אחינו, אזרחי מדינת ישראל. אנחנו לא נוכל לשתוק אל מול הדבר שהיה שם. תודה, אדוני היושב-ראש.
497 מילים של מוסי רז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.