הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – ארוחת כריך יומית בבית ספר על-יסודי), התשפ"א–2021

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – – –

אין ספק שמדובר בהצעת חוק שעוסקת בנושא חשוב, שמדבר על הבטחת ביטחונם התזונתי של נוער בסיכון. הצעת החוק שבנדון נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 17 באוקטובר 2021, והחלטת ועדת השרים הייתה לדחות את המשך הדיון בהצעה בחצי שנה. אז לא צריך להסיר את ההצעה, אפשר פשוט לקבל את ההחלטה של ועדת השרים כדי שיהיה אפשר להיערך.

כיוון שכך, ולפי תקנון הממשלה, הצעת החוק שתובא לדיון בכנסת בטרם קבעה לגביה ועדת השרים עמדה כנדרש – תהיה עמדת הממשלה להתנגד לה, לצערנו.

צריך לומר שההצעה שמונחת לפנינו, חברים, מעלה קשיים בכמה מישורים, ולכן ביקשה ועדת השרים לענייני חקיקה לדחות את ההצעה בחצי שנה, כדי שיהיה אפשר להיערך לה.

עיקר הדברים הוא הבחנה בין תלמידים לתלמידים בתוך בית הספר. חברים, צריך להבין גם מה כתוב בתוכן ההצעה מעבר לרציונל המאוד-חשוב שבה.

70% מבני הנוער שלומדים במסגרות פורמליות שמיועדות לנוער בסיכון, לומדים בכיתות ייעודיות בבתי ספר רגילים: כיתות מב"ר ואתגר בחטיבה העליונה וכיתות תל"ם בחטיבת הביניים. במצב הדברים הזה, הפעלת התוכנית בכיתות אלה ולא בכיתות אחרות עשויה להיות אפליה בין התלמידים הלומדים יחד.

מספר התלמידים בכיתות אלה עומד היום על כ-70,000 מתוך כ-100,000 בני נוער הלומדים במסגרות פורמליות לנוער בסיכון.

קושי נוסף הוא פגיעה בגמישות. קביעת האופן שבו יסופק מזון לנוער נושר ובסיכון בחוק יגביל את הגמישות התפעולית של משרד החינוך ויגביל את שיקול דעתו ככל שיתבקש ליישם תוכניות אחרות או להרחיב כאלה שכבר קיימות.

צריך לציין, וחשוב לציין, חברים, שהמשרד מכיר בחשיבות ובהשפעה שיש להזנה בבתי הספר. בדיוק בשל כך, ובוודאי לנוכח תקופת הקורונה המתמשכת, התחלנו במשרד החינוך בהפעלה של שני מיזמים: האחד הוא מיזם משותף, יחד עם חברת נבט, לאספקת כריכים או חומרי גלם להכנת כריכים למרכזי היל"ה. אנחנו מדברים על כ-1,600 תלמידים במרכזי היל"ה שזוכים כיום לכריך במסגרת המיזם הזה. המיזם השני הוא הפעלת תוכנית הזנה ב-50 מח"טים – מח"טים זה מרכזי חינוך טכנולוגיים – מתוכם 25 מח"טים במגזר הערבי שייכנסו כבר השנה. במסגרת זו יקבלו ארוחה חמה כ-8,000 תלמידים.

נכון, חברת הכנסת מאי גולן, אומנם התוכניות הללו לא ייתנו מענה לכלל התלמידים שאנחנו מכוונים אליהם, אך זו רק התחלה של עשייה שאנו נמשיך ונקדם. הנושא חשוב, והוא בהחלט נמצא על סדר-היום של משרד החינוך.

לגבי הצעת החוק שהנחת בפנינו – הרעיון העומד בבסיסה הוא ראוי, כפי שציינתי, אך היא איננה מספקת את המענה הנכון והנדרש לנושא במערכת. משכך, אני חוזרת ומציעה לך – – –

חברת הכנסת מאי גולן, אני חוזרת ומציעה לך לקבל את ההצעה של ועדת השרים לדחות את ההצעה בחצי שנה כדי שנוכל לדון בה, או לחלופין, אם את בוחרת שנצביע עליה, אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע נגד ההצעה.

אני מוכרחה לומר משהו מעבר להצעה החשובה הזו. עצוב היה לראות את כנסת ישראל היום, ואני מקווה שהדברים שלי יתקבלו כפשוטם ולא באופן אחר. אמירות מבישות, מבזות, סגנון – באמת, אני חושבת על אותם ילדים שמסתכלים עלינו, אנחנו אמורים לשמש עבורם דוגמה אישית. הקריאות, הקריאות שנשמעות כאן, הרעש שנעשה כאן, אני לא עומדת אפילו לומר כמו מה זה נשמע כי זה בוטה לכשעצמו.

ביטויים שאני חושבת שאנחנו, כנבחרי ציבור, צריכים לחשוב באמת לפני שאנחנו אומרים אותם. בסוף – – –

בסוף מסתכלים עלינו תלמידי ישראל, מסתכל עלינו הציבור, רואה – – – במיוחד בימים האלה.

ואני רוצה לומר לחברת הכנסת קטי שטרית, מה קרה כאן בעצם, שאתם כל כך מלינים עליו? מה קרה כאן? היו בחירות דמוקרטיות, היו בחירות דמוקרטיות, הוקמה ממשלה בהתאם לכללים הדמוקרטיים – – –

חברת הכנסת קטי שטרית, על מה אתם מלינים?

תקראי את הצעת החוק, חברת הכנסת קטי שטרית, אם את רוצה – – –

למרות שזה נחמד. בינתיים יגיעו החברים, נוכל להצביע.

אני חושבת שהדברים כאן חשובים, במיוחד בסוגיה מי מצביע, איך ומה הם דפוסי ההצבעה. כי אני לא זוכרת שהאופוזיציה בממשלה הנוכחית או בכנסת הנוכחית מצביעה באופן ענייני, כולל על דברים וחוקים שהם בעצמם הביאו לשולחן הכנסת, ובסופו של דבר אפילו כנגד האידיאולוגיה שלהם הצביעו נגד.

אז עם כל הכבוד לך – – –

הקואליציה הצביעה נגד חוקים של האופוזיציה כי הם לא מוכנים, הם לא בשלים בכלל למעבר. אין הבנה של ההיבטים התקציביים. להביא חוק רק כי זה נשמע טוב זה לא מספיק. כולנו יודעים שבשביל להביא חוק ולהעביר חוק צריך לעבוד מול המשרדים הרלוונטיים, צריך לגייס את הסעיף התקציבי, צריך לעשות עבודה של ממש.

לעלות כאן ולצעוק בקולי קולות זה לא מספיק בשביל להעביר חוק, וזה גם לא מספיק בשביל לדאוג לילדים של מדינת ישראל. בשביל לדאוג לילדים של מדינת ישראל – אני יודעת מה זה. הייתי בוועדה לזכויות הילד. שנתיים וחצי לקח לי להעביר את החוק להתקנת מצלמות במעונות היום.

שנתיים וחצי. ולמה, אדוני היושב-ראש? כי היה צריך לעבוד מול המשרדים השונים, לגייס את התקציב הראוי, לשבת ולדון בוועדות על כל ההשלכות של הדבר זה. זה לא רק לעלות לדוכן ולצעוק ולחשוב שהדברים יהיו כבקסם. אותו הדבר לגבי חוק הפיקוח על מעונות היום. ארבע שנים, ארבע שנים לקח לנו להעביר אותו. אבל עשינו עבודה כמו שצריך. בניגוד לאחרים, אגב, שהיו בכנסות שלפני כן, שהסתפקו רק בלעמוד ולצעוק געוואלד, וכמה צריך וחשוב ונכון, אבל בסוף, כשהגיעו למאני טיים, לא הצליחו להעביר את חוק הפיקוח. אגב, משנת 2012 הוא התגלגל כאן בכנסת וזה לא עבר.

אני מציעה לכל מי שבאמת רוצה לעבוד למען הציבור ולמען הילדים שלא יסתפק רק בלעלות ולצעוק – שיעשה עבודה פרלמנטרית של ממש כדי שיהיה אפשר להעביר את הדברים ולדאוג לתזונה של הילדים.

עידית – אז אני יכולה להמשיך. בואו נדבר קצת על – – –

עשר דקות? בואו ניהנה מהשקט, אני לא זוכרת מתי היה שקט ככה בדקות האחרונות.

חברת הכנסת מאי גולן, את רוצה לדחות את זה בחצי שנה? לא. אז ככל שחברת הכנסת מאי גולן בוחרת בכל זאת להביא את החוק להצבעה – ואני שוב אומרת, חוק ראוי, על נושא ראוי, משרד החינוך כבר מקיים תוכניות ומקדם את הנושא בצורה שקולה, אחראית, כדי שזה יהיה גם בר-ביצוע. אני מבקשת מכם להצביע נגד ההצעה.