אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, היום אני באה לדבר על הצעת חוק שמאוד קרובה לליבי, הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד, ועליה אני מדברת ועומדת כאן מולכם בתור מי שהוגדרה בצעירותה כנערה בסיכון וחוותה על בשרה מה זה אומר להיות בת לאם חד-הורית שחיה מתחת לקו העוני. והיום, כשאני מסתכלת על אותו נוער בסיכון שפוגש אותי בכל מרכזי הלימוד, במרכזי הנוער, במשרדי הרווחה השונים, אני יודעת כמה המצב החמיר מאז שאני הייתי באותו מקום.
אני רוצה לספר לכם קצת נתונים יבשים על החוק, מכיוון שקודם כול יגידו, רגע, מאי, למה לא העלית את זה בתקופת הליכוד, בתקופה שהייתם בקואליציה. אז למי שכבר אומר את זה, אני אומרת לו: זה עלה, ולצערי איש החסד הגדול ניסנקורן הפיל את זה ובאמת לא הסתכל אפילו על מה שיש בתוך החוק. זו הייתה כותרת לחלוטין. אבל אני רוצה שתבינו שכשמדברים על נוער בסיכון ומדברים על רעב בקרב בני נוער ותלמידים לא באמת מבינים מה המשמעות של העניין. כשהיום תלמיד יושב בבית הספר ובכיתה והוא רעב, הוא לא סתם רעב. הוא רעב, הוא לא מצליח להתרכז בלימודים, הוא עצבני, ברבות הזמן הוא נהפך גם להיות אלים, הוא נושר ומתגלגל למעגלים שחס ושלום, אף אחד מאיתנו לא רוצה שהילדים שלו יגיעו לשם.
זה לא רק עולה היום למדינת ישראל בדור שלנו, זה עולה ויעלה מיליונים ומיליארדים בדור הבא של בני נוער בסיכון, שלא מצליחים להגיע לבגרות, בטח שלא להגיע לתואר, ואפילו נושרים מבתי ספר מקצועיים. זאת, מכיוון שמחסום הבושה, דווקא בעידן הזה של אינסטגרם וטיקטוק ופייסבוק וטוויטר, הוא כל כך גדול, שגם אם ילד רעב, הוא לא יודה בכך, הוא לא יגיד את זה. וגם אם יהיו לו במקרה 50 שקל בכיס, הוא יעדיף לבזבז אותם על איזו נעל, כדי שהחברים יגידו שהוא נועל נעל שהיא יותר ממותגת, ולא רעב.
בסופו של יום אנחנו היום ניצבים מול חוק שקיים. אנחנו יודעים שיש לפחות 80,000 תלמידים רעבים. וכשאנחנו מדברים על החוק הקיים, החוק הקיים מזהה רק בתי ספר יסודיים. מה שבהצעת החוק הזו שלי ביקשתי זה קודם כול להכיר בעוד 40,000 תלמידים, 40,000 תלמידים שנמצאים בתיכונים, בבתי הספר העל-יסודיים, ולא מוגדרים כנוער בסיכון.
עכשיו, באו ואמרו לי, כבוד השרה, שהתקציב צבוע. אז באתי ואמרתי דבר אחר: אין בעיה, הינה אני מראה לכם נתונים, גם של הממ"מ, גם של משרד החינוך, שמהתקציב היום, בכל רשות שמקבלת אותו – חוזרים בין 40 ל-80 מיליון שקל ש"ח בשנה. מכיוון שהרשויות לא יודעות לאתר את אותם תלמידים, לא יודעות עדיין להגיע אליהם, הכסף חוזר לקופת המדינה, ועשרות אלפי תלמידים נשארים רעבים.
עכשיו, הבנתי שכשחוק של חברת הכנסת מאי גולן – וסליחה שאני מדברת בגוף שלישי, אני עושה את זה קצת בכוונה, זה לא מהתנשאות, חס ושלום – אבל כשחוק של חברת הכנסת מאי גולן עולה יש עליו וטו אוטומטי בוועדת השרים לענייני חקיקה. אני מבינה, זה פוליטי, אפילו לא יקראו את הכותרת שלו, גם לא את כותרת המשנה, גם לא מה תוכנו. אבל אני יודעת, אני יודעת שבקואליציה הזו, שמרכיבה את הממשלה הזו, יש עדיין כמה אנשים שיש להם מצפון, יש להם רגש, הם יודעים מה כתוב בתוך החוק הזה. וכשפניתי לשר הרווחה מאיר כהן, שאני יודעת מה יש בליבו, הוא אמר לי: מאי, אני לא אוכל להתנגד לחוק הזה. כשפניתי לעוד שרים הם אמרו לי: אנחנו לא יכולים להגיד בקולנו שלא נתמוך בזה, כי זה לא לעניין. אז כמובן שזה נופל על ועדת השרים ועל השונא הראשי, מה שנקרא, גדעון סער, שבאמת שנאתו אמונתו, לצערי הרב.
אני אגיד לכם יותר מזה. ניגשו אליי חברות כנסת מהקואליציה ואמרו לי, מאי, תנו לנו את החוק כדי שזה יעבור. את שומעת, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס? תני לנו את החוק כדי שזה יעבור.
אין בושה. עכשיו, אני אמרתי, אתן יודעות מה, קחו. באמת, חשובים לי התלמידים, חשובים לי בני הנוער, אני יודעת מה זה להיות בת נוער בסיכון, ובטח ובטח אני לא רוצה שיעשו עליהם פוליטיקה.
בדיוק, הרעב שלהם, הבטן שלהם לא תקרקר שונה אם זה יהיה החוק שלי או של מישהו אחר. חזרה אליי אותה חברת כנסת ואמרה לי – ואני לא אגיד את שמה, אני מכבדת אותה: בגלל שזה במקור שלך הם לא רוצים שאיכשהו איכשהו יצא קרדיט שזה היה קשור אלייך. עכשיו, אני פונה פה, אורלי, בתחינה. בתחינה, בבקשה אמיתית. תדמיינו, חברי הקואליציה, שזה לא החוק של חברת הכנסת מאי גולן. תדמיינו שזה בן או בת נוער שאתם מכירים, של השכנים, של החברים הרחוקים, של אחת משכונות המצוקה שביקרתם בהן. אתם יודעים מה זה נוער בסיכון, אתם ראיתם את זה בעיניים, הרי באתם חברתיים, באתם כדי לעשות שינוי.
מעבר לזה, כשאני אומרת שאין פה תשלום, ישנן יתרות תקציביות – אני באה עם פשרה. אינני מבקשת שתעגנו את זה בחוק; שהחוק לא יהיה רשום על מאי גולן, שהוא יהיה רשום על שמכם בתור משהו שאתם הכנסתם, ובשנה הבאה, אם תהיו עדיין בממשלה, תעבירו את זה כחוק על שמכם. אבל גם זה לא יקרה.
הם כבר פסלו אותה, אורלי, הם כבר הפילו אותה – – –
אני אגיד לך יותר מזה. יושבת-ראש הקואליציה עידית סילמן, שניגשת אלינו גם לצד הזה כדי לדבר איתנו – ראיתי אותה מתראיינת בערוץ הכנסת על מפעל ההזנה שחייבים לתקצב למען בני הנוער. פגשתי אותה יום למוחרת, אמרתי לה: עידית, הינה החוק. היא אמרה לי: זה יעבור, זה יקרה. כמובן, אחרי זה היא אמרה לי: לא יכולתי, ניסיתי. גם בוועדת הכספים אמרו לי: ניסינו, לא הצלחנו. זה עצוב.
אה, נכון, לילדים החרדים צריך מריצות.
עכשיו אני אגיד לך, כבוד השרה, לא מדובר לא בקייטרינג ולא בארוחה חמה ולא בשום דבר שמצריך עוד תוספת. להפך, מה שנותנים היום בתקצוב ל-40,000 התלמידים עולה יותר ומסרבל יותר ממה שאני מבקשת. אני מבקשת כריך בריא לתלמידים. זה מוזיל, זה בריאות וזה נותן מעטפת לכל ה-80,000, ולא רק ל-40,000 ביסודי.
עכשיו, אני רוצה להגיד – וזה נתון שאני אקריא: האבסורד שבעניין כשאומרים שזה בעיה תקציבית: משרד האוצר הקצה תקציב של כ-600 מיליון שקלים למתן מענה לילדים הזקוקים לארוחה. תקציב שאינו ממומש – אינו ממומש – בשל האנדרלמוסיה, חוסר השקיפות והיעדר היכולת.
וזה הפשע שבעניין. זה מותיר מאות אלפי ילדים שהולכים לישון רעבים. על פי נתונים שהתקבלו ממשרד החינוך, התקציב הכולל שהקצה המשרד לתוכניות ההזנה בשנת הלימודים 2019–2020 היה כ-650 מיליון. תקשיבי טוב, אורלי, הביצוע בפועל בשנת 2019 עמד על קצת יותר מחצי: 352,949. שתבינו כמה כסף חוזר, והם לא מוכנים להעביר תקציב קטן ופעוט לעוד 40,000 תלמידים.
עכשיו, אני אסיים בזה – מכיוון שאני רואה שיש לי עוד דקה – שאני אומרת ככה: שוב, תגלו מצפון בליבכם. שימו אינטרסים ופוליטיקה זולה, צרה, קטנה ואינטרסנטית בצד, שימו את זה בצד. הינה אני עומדת פה ומצהירה: החוק הזה הוא לא החוק שלי. אם זה מה שנותן לכם את האמביציה כדי להעביר אותו, אני אומרת: אני מסירה את החוק הזה מהצעות החוק, תגישו אותו בשמכם. תעשו משהו אחד, למען השם, שהוא לא פוליטי. למען תלמידים רעבים, למען בני נוער.
אתם לא הייתם רעבים, אתם לא יודעים מה זה רעב, אף אחד פה לא עבר מה שנוער בסיכון עובר. אני אומרת לכם, בתור ילדה שגדלה עם אם חד-הורית בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב וגדלה עם עשרות תלמידים שהיו נוער בסיכון, זה נס שתלמיד מצליח לעבור את יום הלימודים כשהוא לא אוכל בצוהריים. זה נס. שלא לדבר על זה שהוא פורש, שהוא מגיע למעגל האלימות, שהוא לא מגיע לשום דבר בחיים כי הייתה פה פוליטיקה עלובה שאין כדוגמה. כואב לכם אולי שגם החרדים ייהנו מזה? כואב לכם אולי שגם שומרי המסורת המזרחים ייהנו מזה? תכילו את עצמכם לשתי דקות, תגידו: לא נורא, נעשה משהו שהוא מחוץ לקונספט שלנו, לא נזרוק אותם היום במריצות, ועדיין ניתן אוכל לכלל ילדי ישראל. אל תהיו אטומים, אל תהיו צבועים, אל תהיו רשעים.
כי הממשלה הזאת היא רשע. היא רשע שאין כדוגמתו. ואם לא תתחילו לפתוח את הראש, אתם תשלמו על זה ביוקר במה שיהיה ובמה שייכתב בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל, כממשלת הפשע והזדון שאי פעם הייתה פה.
קודם כול, כבוד השרה, אני אציין שאני לא צועקת, אני מדברת מהלב. אני יודעת שזה שונה מפרצופי הקרח, רוב חבריכם מדברים בשקט, בנימוס, בקור רוח, כי מה לעשות, רגשות ואידיאולוגיה זה כבר לא דבר שאתם מכירים. אני כך מדברת, ואני מדברת בקול העם. תגידו אולי שאני צועקת, תגידו שאני מתלהמת, זה לא מזיז לי, זה לא אכפת לי – – –
הדבר השני שאני אגיד, אני חייבת לציין שאני מעריכה את העובדה שלא שלחת מישהו לקרוא איזו תשובה לקונית, אבל בסוף בסוף, כבוד השרה, מה שיוצא פה זה ששרת החינוך היא נגד תלמידי ישראל, היא נגד נוער בסיכון, היא נגד נוער במצוקה. ואת יודעת את זה כי בעצמך אמרת שהחוק הזה חשוב. אבל צריך לציין שמי שהיה שר החינוך, כפי שחברת הכנסת לוי אבקסיס ציינה פה בצורה מאוד חשובה, זה היה נפתלי בנט. דווקא הוא, האיש החברתי. אז אי-אפשר להאשים פה רק את ממשלת הליכוד. אבל את אומרת לדחות בחצי שנה, ואני רוצה לנמק את הסיבה שבגללה אני בוחרת שלא לדחות את זה בחצי שנה. אני שואלת, האם ילדי ישראל מבינים שעוד חצי שנה הם יכולים להמשיך להיות רעבים ולא להצליח בלימודים, או להיקלע לתגרות אלימות במשפחה ועם החברים, בגלל שלא רוצים שיהיה פה קרדיט או שיש ענייני קואליציה? את, השרה, אמרת שכדי להעביר חוק צריך לעבוד מול המשרדים. אז בואי ניתן עובדה חשובה: לנו, האופוזיציה, אין משרדים לעבוד מולם. אין עם מי לדבר, אין למי לפנות. אין אפילו צורך להעלות איזה חוק בוועדת השרים, כי בואו נאמר שוב את האמת: גדעון סער עומד שם ולא ייתן לאף חוק של הליכוד לעבור. מקסימום איזה חוק פרסונלי, דיקטטורי, איראני, מצפון קוריאה, שלא רק מבטל את ראש הממשלה לשעבר ושלעתיד, בעזרת השם, נתניהו, אלא גם מעל שני מיליון מצביעים במדינת ישראל.
אז חשוב להגיד שאני לא מוכנה לדחות את הצעת החוק הזאת. כמו שאתם אומרים, זה חשוב. אין שום סיבה לעבוד על אזרחי מדינת ישראל ולגרום להם לחשוב שמשהו פה יקרה. אני עומדת כאן מול תלמידי ישראל, מול האימהות החד-הוריות, מול נוער במצוקה. אני מבקשת סליחה. אני מבקשת את סליחתכם על שלא הצלחנו להרכיב ממשלה עם אנשים שפויים, עם אנשים בעלי מצפון, עם אנשים בעלי רגשות. אני מתנצלת שאתם צריכים לעבור את מה שאני הבטחתי לעצמי שכשאני שאהיה חברת כנסת במדינת ישראל, אני לא אתן לעוד ילד לעבור, את מה שאני עברתי. אני מבקשת סליחה, ובסליחה הזאת אני קוראת לכל חבר כנסת שעוד נשאר מצפון בליבו מהקואליציה הזאת להצביע בעד. זה לא פוליטי. זה לא ימין ושמאל. זה ילדים רעבים. ומי שמצביע נגד היום, אני אומרת לכם: תתביישו לכם. אזרחי מדינת ישראל, הילדים, הנוער במצוקה, לא ישכחו לכם את זה.
לא יסלחו לכם על זה, ולעולם, לדיראון העולם, תיזכרו ככתם המכוער – –
– – שראש הממשלה שלכם הוביל אתכם אליו.
1,684 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.