חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני – – –
לא, הוא נותן לי את הגב, אז אני – אל תדאג, אני ישבתי – – –
לא לא לא, אני מכיר את הכללים, רק לא רציתי שייתן לי את הגב, לא מקובל. אדוני היושב-ראש, זה כבוד גדול שתהיה יושב-ראש ותנהל את המליאה. חבר הכנסת גפני – –
– – ועדת השרים ישבה והחליטה לדחות את זה בארבעה חודשים. אני פונה אליך כאן, לפני שאני אתחיל לענות את – – –
חבר הכנסת גפני, עמדת ועדת השרים – לדחות את זה בארבעה חודשים. אתה מכיר את הכללים ואת התקנון ואת כל מה שקורה.
החליטה ועדת השרים לדחות את זה בארבעה חודשים. אני פונה אליך – – –
אני פונה אליך, אם אתה מעוניין לדחות את זה בארבעה חודשים, כי אתה מכיר את הכללים. אם אתה מתנגד לדחייה בארבעה חודשים, הקואליציה תהיה מחויבת להצביע נגד, ואני לא רוצה להצביע נגד עכשיו. אני רוצה שנדחה את זה בארבעה חודשים, בארבעה חודשים אני – – –
אני אומר לך: בוא נשב – נדחה את זה בארבעה חודשים, בוא נשב, נשמע, נראה ונתקדם. כי אם אתה מחליט להביא את זה להצבעה, הקואליציה תהיה מחויבת להצביע נגד, ואני לא רוצה שנצביע נגד. אני רוצה שנשב – – –
ארבעה חודשים. נשב – – –
עמדה ברורה של ועדת השרים – לדחות את זה בארבעה חודשים, לא להתנגד להצעה. ואם היינו רוצים להתנגד להצעה, היינו מצביעים.
אם היינו רוצים בוועדת השרים להתנגד להצעה, היינו מצביעים נגד ההצעה ומתנגדים להצעה. ואז היינו – – –
ארבעה חודשים לדחות. אם לא, אני אצטרך לקרוא את הנאום: קביעה כי אוכלוסייה מסוימת זוכה להעדפה או אפליה ביחס לשאר האוכלוסיות מגבילה את יכולת הניהול של המנהל במגזר הציבורי.
נרגעת? נרגעת?
הוצאת קיטור? הוצאת קיטור?
נרגעת?
תשמע, אני זוכר אותך כאן משיב כל שבוע וצועק, וחוזר על אותם דברים, ובסוף יכולתי בלילה לחלום על הדברים שאמרת מרוב שחזרת עליהם כאן. כל שבוע דיברת אותם דברים.
לפחות אני מוסיף דברים חדשים ואומר דברים חדשים. אני זוכר את הנאומים שלך בעל פה, מה שדיברת כאן, מרוב שחזרת על זה.
תשבי. תשבי. תשבי, תירגעי. תשבי, תירגעי.
תשבי, תירגעי. תירגעי.
תשמעי, אני עונה על הצעת חוק מאוד חשובה, שנוגעת לציבור החרדי במדינת ישראל – –
– – כי אני מאמין שצריך לשלב אותו בתוך החברה. אני מאמין – – –
היא חברה שלי, אני רוצה שהיא תנוח.
אני לא אומר לה את זה בכוונה רעה. אם אתם, יש לכם כוונות רעות – לא אמרתי לה שתשב מתוך כוונה רעה.
שתשב, תירגע. זו הכוונה.
קביעה כי אוכלוסייה מסוימת זוכה להעדפה או אפליה ביחס לשאר האוכלוסיות מגבילה את יכולת הניהול של המנהל במגזר הציבורי, ובכך עלולה להוביל לפגיעה בשירות לציבור ואף להשפעה על נתוניהן הכלכליים של החברות, דבר שעלול להוביל לעלות תקציבית. ההצעה מצמצמת את יכולות ההעסקה ושיקול הדעת הניהולי, ובכך עלולה להוביל לירידה באיכות.
בהתאם למצב המשפטי שחל כעת, קיימת בחוק החברות הממשלתיות, ואני מכיר את החוק הזה, הוראת ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית לגבי כהונה כדירקטורים, אתה הזכרת את זה גם בנאום שלך. זה נמצא בתוך החוק, ומאפשר לכל דירקטור בחברות הממשלתיות שיהיה ייצוג הולם לציבור החרדי בחברות הממשלתיות, וניתן ביטוי הולם לייצוגם בחברות. מתן העדפה משמעותית דווקא לאוכלוסיית החרדים באופן המוצע בהצעת החוק שבנדון אינו עולה בקנה אחד עם חובתן של החברות הממשלתיות לפעול לפי שיקולים עסקיים – אדוני היושב-ראש, אני בקושי שומע את עצמי.
רשות החברות הממשלתיות רואה חשיבות רבה בשילוב מגזרים שונים כעובדים בחברות הממשלתיות, ונכונה לשקול את ההרחבה של ההסדר הקיים על ידי הוספת בני האוכלוסייה החרדית, כמו גם הוספה של קבוצות האוכלוסייה האחרות שלגביהן חלה חובת ייצוג הולם. אין זה נכון לקבוע הסדר ביחס לאוכלוסייה החרדית השונה מההסדר שהוחל ביחס לאוכלוסיות אחרות המופיעות בחוק. האיזון הקבוע היום בחקיקה לגבי שילובן של אוכלוסיות מיוחדות, קרי קביעת חובה לפעול לייצוג הולם מבלי לקבוע מכסה מסוימת, הוא הנכון, בפרט על רקע השונות בין החברות הממשלתיות השונות, המחייבת גמישות בהפעלת חובת הייצוג ההולם, וחובתן לפעול באופן עסקי.
אני אומר לך כבן העדה הדרוזית: הייתי רוצה לראות חוקים, בשביל לאפשר לקלוט – –
– – בשביל לאפשר לקלוט אוכלוסיות ייחודיות במדינת ישראל. הייתי רוצה לראות את כולם נקלטים לעבודה לא על רקע מגדרי, לא על רקע היותו דרוזי, היותו הערבי, היותו יהודי. הייתי רוצה לראות את כולם נקלטים בחברות ממשלתיות ועובדים בחברות ממשלתיות. חייב להיות ייצוג לכולם בתוך החברות הממשלתיות, וזה עדיף על חקיקת חוקים ספציפיים לאוכלוסיות מיוחדות, כמו האוכלוסייה החרדית במדינת ישראל, האוכלוסייה הדרוזית, האתיופית, הצ'רקסית. אני חושב שאנחנו מדינה מתוקנת, לא היינו צריכים להגיע למצב כזה. אני לא יודע איך הגענו למצב כזה שאנחנו צריכים לדאוג בחקיקה לייצוג הולם בחברות ממשלתיות או במשרדי ממשלה.
אני השתתפתי בהרבה דיונים על הנושא הזה. אני מכיר את הנושא הזה. הנושא הזה קרוב אליי. אני רוצה שכל אזרח במדינת ישראל שרוצה לעבוד בחברה ממשלתית, והוא מוכשר ויכול לעבוד, יוכל להיקלט בחברות ממשלתיות ולעבוד בחברות ממשלתיות, כמו כל אזרח שרוצה לעבוד במשרד ממשלתי ויש לו את היכולת והוא יכול להתמודד שם. לא לקלוט אותו על רקע מגדרי, רקע דתי, לאיזה דת הוא שייך, לאיזה אוכלוסייה הוא שייך, לכולם צריכה להיות הזכות.
אני פונה אליך עוד פעם, חבר הכנסת גפני. אני מבקש ממך: בוא נדחה את זה בארבעה חודשים, ולא נגיע להצבעה ונפיל את הצעת החוק הזאת. תודה רבה.
838 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.