קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת, ותודה לך, כבוד השר. אני רוצה, בהמשך לשאילתה של חברת הכנסת נעמה לזימי, לשאול כך: מאז שחוקק חוק הזנות אני מקבלת מהשטח, בעיקר דרום תל אביב אבל לא רק, קולות שבאמת זועקים הצילו, מכיוון שטרנסיות רבות וגם טרנסים שעבדו שם במשך שנים, בדיוק מהסיבות שנעמה ציינה – שרידות ומחיה – לא מפסיקים את העבודה.
אתה יודע, החוק הזה לא כל כך תואם את טבע האדם ואת הטבע האנושי. יתרה מכך, אלה שחוקקו אותו טענו שיהיה דור מדבר, שזה הדור של האנשים שכנראה יירצחו יותר, כנראה יחטפו יותר מכות, עד שהמערכת, ובעיקר מערכת הרווחה, תספק איזשהו מענה אמיתי; שלוקח זמן להעמיד אותו, אני מבינה את זה.
בעקבות פניות של עשרות טרנסיות אני רוצה לשאול: בעיקר אחרי שהחוק הזה חוקק, והאנשים האלה, או הטרנסיות האלה ממשיכות לעבוד, רק הרבה פחות מוגנות, כשאין להן אפילו את חברת הזולת שהייתה פעם – בעקבות החוק הן עושות את הכול במחתרת, ונרצחות יותר וחוטפות יותר, והחיים שלהן הם באמת גיהינום – איזה צעדים אד הוק מערכת הרווחה עשתה עכשיו כדי לעזור להן במעבר בין ההפללה לבין איזושהי נורמליזציה של חיים תקינים?
190 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.