כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה, בעזרת השם, להציג את אותה בקשה, ואני פונה אליכם לתמוך כאיש אחד בלב אחד – בסך הכול בקשה: בביצוע מעצר וחקירת אדם בעל מוגבלות שכלית או נפשית – שהצטרפו אליה חברי כנסת מכל סיעות הבית, מהרבה סיעות בבית, שתמכו בנושא הזה – מוצע לחייב את משטרת ישראל להכשיר חלק מעובדיה, מהשוטרים, להתנהלות עם אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית ולדאוג לכך שבכל משמרת עבודה יהיו שוטרים שיש להם הכשרה להתנהלות עם אוכלוסייה כזאת, בעלת מוגבלות. כמו כן, מוצע ליצור מאגר שיכלול את פרטיהם של אותם אנשים עם מוגבלות נפשית או שכלית שאינה מאפשרת תקשורת סדירה ולחייב את המשטרה להפנות שוטרים מוכשרים בלבד לביצוע פעולות חקירה או מעצר מול אדם הנכלל במאגר.
אני רוצה לציין, חברים יקרים: אנחנו לא סתם הגשנו את הצעת החוק הזאת, וזה קרה דווקא בגלל שקרו מקרים מאוד מזעזעים שפורסמו גם בתקשורת, על בעלי מוגבלות שהשוטרים התנהגו אליהם באגרסיביות, בצורה מאוד מאוד קשה, ורק לאחר שהם התנהגו אליהם כך והיכו אותם או פנו אליהם בצורה מאוד מאוד קשה, לאחר מכן רק גילו שמדובר באדם עם בעיה שכלית או בעיה של מוגבלות כזאת או אחרת. אז הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא למנוע מעצמנו מבוכות מהסוג הזה, שיכולות גם להגיע לפגיעה בחיי אדם.
אני מבקש מהחברים גם בקואליציה וגם באופוזיציה, ללא יוצא מן הכלל, להצטרף להצעת החוק הזאת. למדינה זה לא עולה כסף. זאת הכשרה די פשוטה, לעשות את זה לשוטרים, שיהיו מיומנים בנושא הזה, כך שעניין של עלות – דחייה עד בחינה תקציבית לא קשורה לנושא הזה. בסך הכול צריך להיות פה רצון טוב של היושבים בבית הזה, לבוא ולחבר את עצמם לאותם ילדים בעלי מוגבלות. לאחר מכן, כאשר אנחנו מגלים שאין להם את היכולת, וכשראינו שהם בעלי מוגבלות, אז מתחילים כל התירוצים של משטרת ישראל ושל רשויות החוק שאומרות: לא ידענו, אילו ידענו. אז בואו נגרום לאותם שוטרים לדעת מראש מיהו אותו ילד מוגבל, מיהו אותו מבוגר מוגבל, ולא להגיע לטעויות.
אני מצפה ומקווה מאוד שהממשלה תכיר בנושא הזה ותדאג לחופש הצבעה ולתמיכה בחוק החשוב הזה, לתועלת הציבור שנמצא גם ככה בקשיים עם עצמו, ציבור של חינוך מיוחד, של בעלי מוגבלויות. תודה רבה.
גם לפני כמה שבועות היה חוק שביקשו להעביר אותו, לגבי נושא של ילדים שנשכחים ברכב, ובאמת, לא רציתם להעביר את החוק הזה בגלל שזה קידם את מירי רגב, שביקשה את זה. לאחר מכן, כשלא העברנו את זה ועברו עוד כמה חודשים, בינתיים קרה אסון עם ילד שנשכח ברכב.
יואב, לא ניתן לשחק עם חיי אדם. זה יכול להגיע לילד מפגר, לא עלינו, או חינוך מיוחד או מוגבל שיקרה לו משהו, ואני לא יכול להמתין עם זה שלושה חודשים. אני מציע, אם אדוני באמת רוצה לקדם את הנושא – אדרבה, תתמכו בזה ותביאו את זה לוועדה. נשב בוועדה, נדסקס, נשמע מה הרעיונות שלכם. תעשו את זה. זה חינוך מיוחד, דחילק. גם בדברים כאלה מהסוג הזה שלא עולים כסף, סך הכול הבנה – גם את זה לא?
אז אוקיי, אני רק רוצה לומר לך, אם זה הכיוון שלכם – לא לתמוך בנושא הזה – אז אני רוצה לומר לך, כתבתי משהו קטן – מי שיש לו ומי שאין לו: כסף למפלגת רע"מ, 53 מיליארד – יש ויש; פנסיות לאנשי גנץ ולגנרלים – יש ויש. כמו בשיר – איווט עשתה עוגה: נתנה לנושאים הערביים; נתנה לגנרלים; נתנה לרפורמים. למי לא נשאר? לחיילים לא נשאר; לעצמאים לא נשאר; לחרדים לא נשאר; לעוטף עזה לא נשאר; ליישובים תחת איום לא נשאר; לזכויות מגורים לנשים מוכות לא נשאר; הגדלת הבטחת הכנסה לקשישים – דוחים את זה בינתיים, כי לא נשאר; וגם להדרכת שוטרים על חינוך מיוחד, שזה לא עולה כסף – גם לזה לא נשאר. רק לערביי ישראל, לרפורמים, לגנרלים, לכל נושאי השמאל, נשאר ונשאר. איך מסיים השיר? הלך, בכה, הלך, בכה, הלך, בכה – איבכי עליכום, ממשלה אכזרית.
606 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.