קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית אתחיל בדברים כלפיך, חבר הכנסת יריב לוין, על כך שלא הייתי מראשית דבריך. מחילה. זה עניין טכני, אבל הפך למהותי, אז באמת אני מבקשת מחילה.
אני אתייחס לנושא של לימוד ערבית בבתי הספר. אני מוכרחה לפתוח ולומר שהנושא של לימודי ערבית, ובכלל השפה הדבורה, ערבית אצל היהודים ועברית אצל הערבים, כחלק מניסיון לחבר ולגשר ולייצר פה מרקם חיים משותף, זה משהו שהוא מהותי וחשוב. יחד עם זאת – אני מכירה את זה גם מהכנסת העשרים, כשאני בעצמי הגשתי הצעת חוק ללימודי ערבית כבר מכיתה א', כי אני חושבת אפילו שלא צריך להתחיל את זה בתיכון או בחטיבת הביניים, צריך להתחיל את זה עוד הרבה קודם, כדי לייצר תשתית טובה יותר, מיטבית יותר, גם של החיבור והקשר וגם של השפה, ולכן, כמה שנתחיל מוקדם יותר אנחנו נרוויח יותר.
ובכל זאת, לא נהוג במשרד החינוך שתוכניות לימודים מבוססות על חקיקה או מקודמות באמצעות חקיקה. אני בהחלט מזמינה אותך להיות שותף בשיח לקידום השפה הדבורה, כי זה נושא שנמצא על סדר-היום של משרד החינוך – אגב, גם לגבי הערבית, אבל גם לגבי האנגלית כשפה בין-לאומית, שאני חושבת שזה אחד הכלים החשובים והמשמעותיים עבור כולם, וגם השפה העברית בבתי הספר הערביים, ששם אנחנו גם משקיעים תקציבים ושעות כדי לקדם את זה.
אני רוצה לתת, בכל זאת, איזושהי סקירה לגבי לימודי ערבית היום במערכת החינוך. שוב, אנחנו ממש לא במנוחה והנחלה – יש הרבה מה לעשות, אבל גם היום נעשה. יש לימודי ערבית חובה בכיתות ז'–ט' בבתי הספר העבריים בהיקף של שלוש שעות שבועיות לכל כיתה. כ-95% מהתלמידים בחטיבות הביניים לומדים את השפה הערבית. מדובר בכ-125,000 תלמידים. בכיתות י', י"א, י"ב, אנחנו מדברים על שיעורי בחירה במקצוע הערבית או עולם הערבים והאסלאם או לימודי המזרח התיכון. אנחנו מדברים שם על כ-12,000 תלמידים הלומדים את תחומי הדעת האלה.
שוב, זה לא מספיק. צריך לקדם את זה עוד, אבל זה בהחלט קיים. בדרך כלל בחטיבות העליונות אנחנו גם מעניקים – – –
אז אני אתייחס לזה, הערה מצוינת. אני אתייחס לזה, הערה מצוינת.
95% מקרב 12,000 התלמידים שעושים בגרות חמש יחידות או בלימודי הערבית או בלימודי עולם הערבים והאסלאם. פשוט פילחתי את 12,000 התלמידים. 95% מהם זה – – –
לפי דעתי, זה ספקולציה. אני לא אתייחס לזה – – –
רגע, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני אתן את הנתונים. אחר כך אני אתייחס גם במהות למה שאתם מציינים, אבל לפחות שתהיה לנו איזושהי תמונת מצב לגבי מה שקורה היום – ומכאן יש רק לאן לצמוח.
התחלתי לומר שבחטיבות העליונות גם מדי שנה מוענקות שעות סיוע, שעות תגבור, כדי לעודד יותר ויותר תלמידים להשתלב בלימודי הערבית, בלימודי התחומים הללו, והשנה אנחנו נעניק לחטיבות העליונות כ-1,800 שעות לטובת עידוד לימודי הערבית. חשוב לציין שבבתי הספר היסודיים מדובר אומנם במקצוע בחירה, זאת אומרת, בית הספר יכול לבחור אם ללמד או לא, למעט באזור הצפון ובחיפה – במחוז צפון ובחיפה, משום מרקם החיים שם, שם לימודי הערבית הם לימודי חובה.
עכשיו אני רוצה לומר לכם שכל מה שאמרתי הוא יפה, ובאמת נעשים מאמצים מאוד מאוד גדולים לקדם את הנושא של לימודי השפה הערבית, ועדיין אנחנו רואים שילדים, גם כאלה שעושים חמש יחידות ערבית, יוצאים והם לא יודעים לדבר, כי אין דגש על השפה הדבורה. ולכן התחלתי בראשית דבריי – – –
אז חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, אני רוצה לומר לך משהו: שום הצעת חוק – גם בהנחה שאפשר היה לקבע תוכניות לימודים באמצעות הצעת חוק, שום הצעת חוק לא באמת תהפוך את זה למשהו משמעותי אם אנחנו לא נשנה את דרכי הלמידה וההוראה של השפה, כי הדגש צריך להיות בסוף על השפה הדבורה. זה נכון לערבית, זה נכון לעברית שלומדים בבתי הספר הערביים – אולי הם לומדים את הספרות, אולי הם לומדים קצת לכתוב, אבל הם לא באמת יודעים לדבר ולתקשר בסוף ברמה שאנחנו רוצים – וזה נכון גם לשפה האנגלית.
אז אם אסכם את דבריי, חברים, הנושא הוא חשוב. אני כן חושבת שצריך לקדם ולחזק את הנושא של לימודי השפה הערבית במערכת החינוך במדינת ישראל, בדגש על הערבית הדבורה, אבל לא נהוג במשרד החינוך שתוכניות לימודים יהיו מעוגנות בחקיקה, ולכן אני מבקשת מחברי הכנסת להתנגד להצעה הזאת. תודה רבה.
663 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.