הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה)

לא, הוא אמר שהוא בעד לתמוך בחוקים לאומיים.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין דרך אחרת להציג את זה ואין טעם לייפות את המצב. האמת, כששמעתי אותך, השר אמסלם – ודי התביישתי לשמוע איך שאתה מכנה פה חברי כנסת ואיך שאתה קובע מי יהודי ומי לא יהודי. אני שואל אותך: מי שמך לקבוע מי יהודי ומי לא יהודי?

מי שמך לקבוע אם אנחנו אוהבים את היהדות או לא אוהבים את היהדות?

הייתי מציע בהקשר הזה קצת צניעות. אף אחד פה לא פחות יהודי ממך. אף אחד פה לא אוהב את המדינה פחות ממך. הייתי מציע בהקשר הזה מעט צניעות.

כל מטרתה של הצעת החוק הזאת, שהגיש אותה חבר הכנסת זוהר, היא למנוע מבית המשפט העליון את האפשרות לדון בעתירות שמוגשות על ידי עותרים ציבוריים. כלומר, חבר הכנסת זוהר – וכנראה שהוא גם לא היחיד – רוצה לצמצם את סמכות בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ כך שלא יוכל לדון בעתירות שמוגשות כנגד רשויות שלטוניות. לכן, עמדת משרד המשפטים היא כמובן להתנגד.

אני מציע שנפרק לרגע את הצעת החוק ונבין מה באמת עומד מאחוריה. דבר ראשון, חשוב לזכור שהיכולת להעביר ביקורת שיפוטית על פעולות מינהליות, פעולות שהממשלה – – –

היכולת להעביר ביקורת שיפוטית על פעולות של מינהל ציבורי ושל ממשלה היא אחת מאבני היסוד החשובים במשטר הדמוקרטי. הביקורת השיפוטית היא ערובה הכרחית שרשויות השלטון וכל אדם שממלא תפקיד ציבורי יפעלו בהתאם לחוק ולא ינצלו את כוחם לרעה, כי זה מה שנמסר להם – נמסר להם החוק והכוח בנאמנות מהציבור. הגישה החופשית של האזרחים והתושבים בישראל לבית המשפט הגבוה לצדק היא אינטרס משותף של כולנו, השר אמסלם וחבר הכנסת זוהר. הגישה הזאת מבטיחה שבמקרה שבו נפל פגם בפעולה שלטונית או באי-עשייה שלטונית – יבואו וייתנו מזור. בלי בית משפט, הרבה דברים שאנחנו היום חווים אותם לא היו קורים. בין השאר, אני לא הייתי יכול להיות אבא, אדוני. אני לא הייתי יכול להביא ילדים בישראל, כי הממשלה עוד לא הבינה שיש פה אזרחים שחיים קצת אחרת – זה רק בזכות בית המשפט העליון.

הוועדה רוצה למנוע – אתם רוצים למנוע, שאף אחד לא יוכל לגשת, רק עם בעיה פרטנית. יש פה גם סוגיות ציבורית, וכאשר הממשלה מקבלת החלטות בגלל שיקולים זרים, משתמשת לרעה בכוח שלה, בכוח שניתן לה או פועלת בניגוד לדין, צריך שיהיה פה סעד, צריך שהפגם הזה יתוקן. התפקיד של בית המשפט העליון – אנחנו לא צריכים רק להפריד בין רשויות, צריך גם לאזן ולבלום רשויות אחרות, וזה אינטרס משותף של כולנו, של כל באי הבית הזה וכל אזרחי ישראל. כולם רוצים שהרשויות הציבוריות – וחבר הכנסת זוהר, גם כן, גם הרשות המחוקקת והמבצעת על כל השלוחות שלה, יפעלו בהתאם לכל שלטון החוק, כמצוות החוק ועל פי יסודות הדמוקרטיה.

אדוני היושב-ראש, לקראת סיום אני רוצה לחדד שתי נקודות חשובות. הנקודה הראשונה היא שזה לא משנה אם מי שהצביע על פגם שלטוני ועתר לבג"ץ הוא מי שנפגע ישירות מהעוולה או שהוא עותר ציבורי. עוולה היא עוולה, ואם גילינו עוולה, צריך להציב תמרור ולפנות למי שיכול לתקן אותה. מה שכן חשוב הוא שכל פגם ייבחן תמיד בידי רשות שיפוטית עצמאית, ואם צריך – שהיא גם תתוקן. הצעת החוק הזאת עלולה לפגוע ללא צורך בכוח של הביקורת השיפוטית כלפי רשויות השלטון.

הנקודה השנייה, אדוני, היא שחשוב שנזכור כולנו שבית המשפט לא יוזם הליכים משפטיים ושיפוטיים. הוא לא ממציא תיקים ודיונים. הוא פועל רק בנושאים שמגיעים אליו ודברים שמביאים לפתחו. הוא אפקטיבי בהקשר הזה. הוא דן במה שמגיע לפתחו, ואז, רק אחרי שהוא שמע את הצדדים וראה ראיות, הוא מכריע. הסמכות של בית המשפט לדון במקרים שמתאימים בלבד, בעתירות שמביא בפניו עותר ציבורי, לא משנה את ההליך השיפוטי ולא גורעת מהמעמד או מהכוח של רשויות שלטון אחרות. הכול ממילא קבוע בחוק.

במעמד הזה כן יש מקום להזכיר שההלכה, בכל הנוגע לזכות העמידה והיקף זכות העמידה, התפתחה לאורך השנים. כמו שנעשה בסוגיות אחרות, משפטיות וחוקתיות, גם את זכות העמידה אפשר לבחון, לשקול ולדייק, אבל למנוע אותה – זה פשוט בלתי נתפס.

לכן אני מציע, אדוני, לאור העובדה שהצעת חוק פרטית זו טרם נדונה בוועדת שרים לחקיקה – על פי תקנון הממשלה, הצעת חוק שלא נדונה בוועדת שרים לחקיקה דינה להידחות על ידי הממשלה. עמדת הממשלה בהקשר הזה היא להתנגד להצעת החוק מכיוון שהיא לא נדונה בוועדת שרים לחקיקה, השרים לא דנו בה ולא שמעו את עמדת המשרדים.

על כן, אנחנו מבקשים להתנגד להצעת החוק הזאת ולהסיר אותה מסדר-יומה של הכנסת. תודה רבה, אדוני.