קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
קודם כול, צריך להבין שהפניות בזמן המלחמה היו מאוד מאוד קשות – אנשים ללא ממ"דים, בחרדה. כפי שציינת, המדינה עשתה מבצע בכל מה שקשור לעד 7 קילומטר מהגבול, ובכסף לא גדול, סדר גודל של 1.7 מיליארד שקל, הצליחו לפתור את זה.
כל תהליכי התכנון ותמ"א וכן הלאה זה חשוב, זה יסודי, אבל זה לוקח המון זמן. השאלה שלי: האם לפחות תבחנו לעשות איזו ועדת חריגים מהירה יותר למקרים לאנשים שהם ממש מוגבלים פיזית – מבוגרים, חולים, שהיכולת שלהם להגיע למרחב הכי טוב שאפשר, כדוגמת להשתטח על הרצפה או לרוץ למקלט, או לרדת את כל חדר המדרגות – היא מוגבלת? אנחנו רואים שהם אנשים שלא מצליחים לאלתר פתרונות, אז אולי יש מקום, לפחות בטווח הקצר, לייצר מין ועדת חריגים כזאת שתיתן מענה לאנשים מוגבלים פיזית.
אני מאמינה שאם הממשלה תייצר מין תכנון מרכזי ותסייע לאנשים להתמודד עם הביורוקרטיה – זאת אומרת, תייצר רשימה של קבלנים מורשים, מחירים מפוקחים, תסייע בכל ההליך הביורוקרטי של אישורי התכנון והבנייה – הרבה מאוד אנשים, מכספם יבואו ויעשו את זה. אני מעריכה ש-80% מהבעיה תיפתר אם רק נחסוך להם את נחשול הביורוקרטיה שהם צריכים להתמודד איתה כרגע. תודה.
188 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.