קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
רק לנוסח, אדוני, רק למה שכתוב.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כבוד השרים, קב"ט קריית ארבע לשעבר שוחח עם אנשי המינהל האזרחי לגבי הבנייה בשטח חקלאי. מסתבר, אדוני, כי באשר ליהודים יש אכיפה והוצאת צווים, כגון צו סילוק מבנים חדשים, ובאשר לערבים לא.
רציתי לשאול מה פשר אותה אכיפה בררנית, אדוני השר.
בררנית, אני חושב, אבל לא נורא, אפשר להגיד גם גזענית.
ברשות אדוני, שאלה נוספת. אדוני השר, אני מאוד מעריך את התשובה, אבל הבעיה היא שהיא לא עולה בקנה אחד עם המציאות. וזאת לא רק שיחה בין קב"ט קריית ארבע לשעבר לבין המינהל, אלא משהו שהיום בבוקר אני ראיתי. אספר לאדוני: אני היום הגעתי – קראו לי, כי הוקם איזשהו מבנה, צריפון קטן, של יהודים. הגיעה משטרה בדרישה לפנות, וכבר הביאו צו, ואני שואל את השוטרים שם: רבותיי, יש לכם כאן עשרות, אם לא מאות, מבנים של ערבים שהם שלא כחוק. מדוע זה כן וזה לא?
הרי אין לי ספק שאדוני השר מכיר את דברי בית המשפט העליון של הנשיא ברק ושל השופט חשין, שאומרים: אין לך תחושה יותר קשה מאשר תחושת הקיפוח שחשים בניה ובנותיה של החברה הישראלית. אדוני, לא יכול להיות שזה יהודי ואת זה יאכפו וזה ערבי וזה כשר, וזה משהו שאני ראיתי הבוקר בעיניים.
לא. אני שואל: למה כל העבירות של הערבים שעומדות שם – לא הורסים אותן, אלא אם כן אדוני אומר לי שערבי זה לפני יהודי מבחינת החוק במדינת ישראל.
249 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.