חבילת סיוע למרכזים הגריאטריים

אנחנו לא רוצים למשוך את זה. לא, אני יודע. תאמין לי, יש לי מספיק מלחמות איתם, אבל העניין הוא שצריך לראות בדיוק כמה, כי הזמן כאן הוא לא ברור. אנחנו לא יודעים על איזו תקופה מדובר וכו', אז אנחנו עושים עכשיו אומדן לסיוע למרכזים הגריאטריים, ונעדכן. גם בנוגע – צריך לראות צפי הכנסות, מבחני תמיכה ועוד כל מיני תנאים. יש גם מוסדות גריאטריים ציבוריים-ממשלתיים וגם מוסדות פרטיים, וגם בהם צריך לתמוך, כי גם להם יש יותר הוצאות בתקופה הזאת, אז על שניהם – גם נפגשתי איתם. זאת אומרת, אנחנו מחויבים להמשיך לשפות את כל המרכזים הרפואיים בהתאם לצרכים, כדי לסייע בהתמודדות, וכן, זה עניין יום-יומי שאני עוסק בו. אגב, הדבר הכמעט-עיקרי שאני עושה בתור שר בריאות זה הדאגה הזאת לשיפוי ולתקצוב של מערכת הבריאות בגל הזה, והגריאטריים הם בהחלט חלק מהעניין. יש נקודה – היא לא קשורה לכסף, אבל היא חשובה. אולי ננצל את ההזדמנות הזאת להגיד לגבי הגריאטריים שבגלל הפגיעות של מאושפזים ומטופלים, שאלה אנשים מאוד מבוגרים, ובדרך כלל גם עם עוד כל מיני מחלות, לא רק סיעודי אלא גם כל מיני מצבים רפואיים מורכבים – אנחנו הגבלנו את הכניסה למבקר אחד בכל פעם; לא יגיעו משפחה שלמה או כמה אנשים אלא אדם אחד, וגם זה אחרי שיעשה בדיקה ונדע שהוא לא מידבק, כי שם אנחנו ממש מקפידים. זו האוכלוסייה הכי פגיעה. לא רצינו לאסור ביקורים לחלוטין, כי הביקורים האלה מאוד חשובים לאנשים שמאושפזים – הבדידות יכולה להשפיע בצורה קשה. אז אמרנו: נרשה ביקורים, אבל של בן אדם אחד, ושייבדק לפני זה. אני פה הוספתי, זו לא הייתה השאלה. כן. יש הרבה מאוד פרטיים, יש הרבה – – – לגמרי, לגמרי. אני מסכים. נכון. זה מה שאנחנו נעשה. אני זוכר. אמת. אבל – טוב, תשלים את השאלה. מאה אחוז. אוקיי, אני חושב שהמדיניות ברורה, אנחנו מדגישים אותה כל פעם מחדש. היא מאוד שונה מהמדיניות של הממשלה הקודמת, זה נכון. הגישה שלנו שונה. אנחנו לא תומכים באופן גורף בסגירה כפתרון לכל דבר, ואני בהחלט אומר, ואני אומר את זה שוב ושוב, ואני אגיד את זה שוב ושוב: אנחנו דוגלים בחיים לצד הקורונה. אנחנו חושבים – ואנחנו גם רואים את זה; אנחנו עכשיו בגל חמישי – שהקורונה, לצערי, לא הולכת לעזוב אותנו. ההערכות של ארגון הבריאות העולמי וגופי בריאות בין-לאומיים אחרים הן שבעולם תהיה קורונה עוד הרבה זמן, ואנחנו לא יכולים, לא יכולים בכל פעם שיש קורונה או בכל פעם שיש איזושהי מחלה להשבית את הפעילות ולהיכנס לתקופות בלתי ידועות של סגירות וסגרים ופיטורים. לכן, בחלק מהדברים אנחנו אומרים שיש לבן אדם שיקול דעת, שיקול דעת ואחריות אישית, והבן אדם יודע – אתה יודע, יש אנשים במצבים שונים, חבר הכנסת; יש אנשים במצבים שונים, ולכל בן אדם יש שיקול – – – רק רגע. עכשיו, זה באופן כללי. כי אם אתה חושב שאיזשהו שר בממשלה יגיד לך בדיוק מה לעשות בבוקר ומה לעשות בערב – אז לא נגיד. אני אומר, בעבר, אתה יודע, איך לקנח את האף, ואיך – בסדר, בוא, אנחנו לא שם. המדיניות היא חיים לצד הקורונה, שזה אומר מצד אחד מאבק בקורונה – – – אז אנחנו מסבירים לך, בוא תבין. אנחנו לא סוגרים את הענפים האלה. אנחנו לא סוגרים אותם, לא סוגרים – תבין את זה. אם אתה – עכשיו בוא – רוצה ללכת לדבר או לא רוצה ללכת לדבר, זה השיקול שלך. כמו שאני לא אומר לך בחייך הרגילים על כל מיני דברים אחרים שאתה עושה או לא עושה לפי מצבך או האחריות האישית שלך, וכמו שאתה למשל הורה לילדים, אתה אומר לילדים: תעשה כך ולא כך, אז גם כאן אתה נדרש להפעיל שיקול דעת. עכשיו, מה הממשלה כן עושה והמדינה כן עושה? המדינה, קודם כול, בהמשך לשאלה הקודמת, בראש ובראשונה מגינה על האוכלוסייה הפגיעה, בטח במצב של אנשים שהם חסרי ישע או בסיכון גבוה לפתח מחלה קשה. להם אנחנו נותנים את כל שכבות המגן. אנחנו נותנים להם חיסון רביעי ומעודדים אותם להתחסן, וזו כבר הצלחה גדולה. ממש עכשיו עברנו כבר את ה-400,000 אנשים שמתחסנים חיסון רביעי. זה, למשל, נדבך במדיניות ששום מדינה אחרת לא עושה – רק מדינת ישראל. זה משהו שהוא מרחיק לכת, אגב, ושום מדינה לא עושה. אנחנו למשל מספקים תרופות מיוחדות לקורונה של שתי חברות. מאות חולים שנדבקו מקבלים את התרופה הזאת הביתה. זה דבר שאנחנו נותנים. אבל גם בעניין הזה – אנחנו למשל ממליצים לחולה לקחת תרופה. אם החולה יחליט שהוא לא רוצה לקחת את התרופה, לפי החלטתו, אז ההחלטה שלו, אתה מבין? יש כאן גם נדבך של אחריות אישית. המחשבה הזאת שאנחנו נעמיד שוטר על כל אחד ופקח על כל אחד ונסגור הכול כדי שבן אדם לא ילך, גם אם הוא לא צריך ללכת, אז נשאיר הכול סגור – חבר הכנסת אשר, זאת לא גישה נכונה. היא לא אפקטיבית והיא גם לא מתאימה, בטח לא לגל הזה, ולכן – אני ראיתי גם – – – אני הייתי איתך בוועדה. אני זוכר את המגילות הארוכות של כל מיני המלצות כאלה והמלצות אחרות. המלצות יש לנו. אתה בסוף צריך לגלות גם אחריות אישית. אתה יודע, יש לנו למשל – אנחנו עושים מבצע עצום. מדינת ישראל משקיעה המון כסף והמון מאמץ בלשכנע אנשים להתחסן. ההמלצה הברורה שלנו היא להתחסן. למרות זאת, יש אנשים שבוחרים לא לעשות זאת, אוקיי? אנחנו ממליצים על הרבה דברים, אבל לא על כל נדבך ולא על כל סגמנט בחיים שלך אנחנו צריכים לספק לך המלצה, אוקיי? מעבר לזה – ואני אומר כאן כלל, כי אם יש אנשים שלא יודעים – יש לנו מערכת בריאות בישראל. לכל בן אדם יש מצב שונה בחיים, יש צרכים שונים בחיים, יש אילוצים שונים, יש העדפות שונות. אם בן אדם רוצה לשאול או להתייעץ, הוא פשוט יכול לשאול את הרופא שלו: האם כדאי לי לעשות דבר מסוים או לא כדאי לי לעשות דבר מסוים? זה הכול. אבל אם מישהו חושב שאנחנו נסגור ענפים שלמים, פשוט כי ככה עשו, אני חושב שזאת טעות מוחלטת לעשות את זה. עכשיו, אני רוצה להגיד לגבי המדיניות. המדיניות היא חיים לצד הקורונה; מאבק במגפה בשלל כלים שאנחנו מפעילים: אין-ספור בדיקות, חיסונים, תרופות, אשפוזים, טיפולי בית, באמת, תו ירוק – המון דברים שאנחנו עושים כדי להילחם במגפה, תוך כדי שמירה של מאמץ גדול על שגרת חיים ככל שאפשר. "ככל שאפשר" הזה – חלק – – – אני אומר לך ואתה חוזר פעם אחר פעם. אני אמרתי לך: ללחום במגפה ולהשאיר את המשק פתוח. זאת המדיניות. זאת המדיניות. בבקשה. לכן, למשל, המסעדות פתוחות. אתה שואל אותי: האם אני צריך ללכת למסעדה או אני לא צריך? את זה אתה תחליט בעצמך, כמו שאתה מחליט החלטות לגבי דברים אחרים בחייך. אבל אנחנו לא נסגור, אנחנו נאפשר לעסקים לפעול. ואני אומר כאן עוד דבר: המדיניות הזאת גם תלויה בפיצוי, ופה, כן, יש מחלוקת מסוימת. אני, למשל, כחלק מהמדיניות הזאת של השארת – – – לא, זה לא. אנחנו פותרים את זה. לא. אבל אני אומר את זה כאן בצורה – למה אתה אומר שלא אומרים? אני אומר כאן בצורה מפורשת: אנחנו פועלים – ואני גם שמח שהאוצר סוף-סוף הסכים, ויינתן פיצוי לעסקים שנפגעו גם כתוצאה מהיעדר עובדים – – – – וגם כתוצאה מהיעדר לקוחות בגלל ההדבקה. אבל זאת בפירוש מדיניות. אני חושב שהיא מאוד ברורה וחדה. כן, יש בה גם חלק של אחריות אישית. אני אומר לאנשים: שימו מסכה, בגלל אחריות אישית – לא בגלל שאתם מפחדים שאני אבוא ואתן לכם קנס, אלא כדי שלא תידבקו ולא תדביקו. זאת דוגמה לאחריות אישית ולסולידריות חברתית. כל חוק אפשר לתקן. תני לי יותר נתונים. אני לא רוצה להשיב בצורה כזאת. תעבירי לי ואני אבדוק את זה. את יודעת למה זה נעשה, כי פעם הייתה – וגם היום יש – סטיגמה על מתמודדי נפש. חשבו שמתמודד נפש לא צריך להיות בכל מיני תפקידים, או לא להיות בכל מיני – – – את גם מוזמנת כחברת כנסת לפעול ולהציע הצעות חוק.