טיפול המשטרה במקרי אונס

לכאורה, בואו נגיד. כולם אומרים "לכאורה", אז בואו נגיד ככה. לאב של הקטינה יש כתב אישום על ניסיון לרצח. אז יש כתב אישום. מה יהיה בסופו לא אני יודע, אף אחד לא יודע, אבל יש כתב אישום שהוגש כנגדו על ניסיון לרצח. בעקבות העניין הזה – ופה אני נזהר במילותיי, בסדר? בעקבות העניין הזה גם זומנה הקטינה לחקירה. גם שם הדבר היה בנוכחות האם. שום דבר לא נעשה פה בצורה שאיננה ראויה בנסיבות האלה, לפי מיטב בדיקתי. ב-6 באוקטובר נגבתה גם עדות נוספת. אני יכול להגיד ממה שאני בדקתי – ועוד פעם, כפי שאת יודעת, אני לא נכנסתי לחקירה פנימה אבל כן בדקתי, ככל שאני מסוגל לבדוק לעומק, גם את ההתחלה שהייתה יזומה. גם במקרה הזה החוקרת היא חוקרת מקצועית, היא פעלה עם יוזמה להגיע בכלל לעניין של הפגיעה המינית שקרתה, האונס שקרה לקטינה. ובסופו של דבר – אני יכול להגיד משהו ברמה האישית – הוא עצוב מכל בחינה אפשרית. הוא עצוב קודם בגלל האונס שחוותה הקטינה. הוא עצוב גם בגלל המשך הנסיבות שפירטתי כאן. אני לא מקבל את מה שנאמר כאן בשאילתה, אני מדבר על השאילתה. אני לא מקבל שהדבר הזה היה לא מקצועי, לא ערכי. לדעתי זה היה מקרה שבו נעשו כל הפעולות הנכונות ברגישות המתאימה. זה מה שאני יכול לענות כרגע. אני רק אשלים. זה תיק שעדיין נמצא בחקירה. כל אותם דברים שאולי ברורים לחלק מהאנשים, לי הם לא ברורים לגבי מי בסוף ביצע את מעשה האונס המזוויע הזה. אני יכול להבטיח לך – גם בגלל השאילתה, כי אחרת לא הייתי יודע על האירוע זה לעומקו – ומאחר שאת שאלת, אז אני אמשיך גם בלי קשר לעקוב ולראות שנעשים כל הדברים הנכונים, כפי שאני מסוגל לעקוב מהמקום שבו אני נמצא. רק שאלה, גברתי. אני אמרתי שלא נפתחה חקירה? הדיוק, יש לו משמעות. נפתחה חקירה פלילית. שנייה. מה שאת קוראת לו חשוד הוא לא בהכרח חשוד, וזה בסדר גמור. אמיתות שכולם אומרים אותן, רק מה לעשות – – – גברתי, אני רוצה להגיד לך משהו. תסיימי את השאלה, ואז אני אגיד. בבקשה. טוב. אני בכל זאת מתעקש לחזור לשאילתה ששאלת. אני מזכיר לך מה את שאלת. וכל מה שאמרת כאן כבודו במקומו מונח, רק זה לא בשאילתה. אז אני בכל זאת אענה בצורה הכי סדורה שאני מסוגל את הדברים שתפקידי לענות. במקרה הזה אני אגיד משהו כללי, כי דיברו פה דברים כלליים. זה שמישהו אומר שמישהו חשוד, זה לא אומר שהוא חשוד. וזה שכולם יודעים – אני הקשבתי רוב קשב. האמירה "כולם יודעים", אני אומר לך עכשיו, זה לא קשור לתיק הזה. באופן כללי, אם הייתי הולך לפי מה שכולם יודעים, הרבה עוולות היו נעשות בתפקידים קודמים שלי. עכשיו, בואי נעזוב את "כולם יודעים". החקירה הזאת, כפי שאמרתי, נתחיל בזה שהייתה חקירה. זאת אומרת, לבוא ולהגיד שאין פה חקירה – – – אבל אני מנסה לתת תשובה, ואת לא מקשיבה לי, וחבל. אולי את לא רוצה את התשובה, אז אני ארד. בסדר. בואי, גברתי, מאחר שכולם פה מבינים הכול, וכולם פה יודעים הכול חוץ – – – אבל – – – יש פה החלטה של מישהו, ויכול להיות שהיא נכונה, יכול להיות שהיא לא נכונה – שמישהו חשוד. אני אומר לך שלא אנשים פרטיים יחליטו מיהו חשוד. שנייה, רגע. ועל זה כולנו צריכים להסכים. עכשיו בואי נוסיף את כל המעטפת. אמרתי מלכתחילה, יש פה אירוע קשה, שנפתח בצורה יזומה על ידי משטרת ישראל, על ידי 105, יחידה של משטרת ישראל ושל שירותי הרווחה ושל משרד החינוך, שעובדים ביחד. זה – 1. 2. עשו פעילות יזומה והגיעו לילדה. הגיעו לילדה שעברה אונס קשה. אני אומר לך, ואני נזהר בדברים, אני כן חייב להגיד לך – זה לא שידעו מיהו החשוד על סמך העדות שלה. נקודה. אחרי שאמרתי את כל הדברים האלה, ואחרי שאני לא צריך להצדיק את זה שצריכה להיפתח – הסעיפים שהקראת על מה פותחים בחקירה פלילית, תאמיני לי שאני מכיר אותם, גם לא רע. אבל עכשיו אני אומר לך שהייתה חקירה, ויש חקירה, ואירוע קשה. ואמרתי עוד משהו, שאני אעשה את כל מה שאני מסוגל כדי לעקוב שהכול נעשה כמו שצריך. אחרת, יותר מזה, כל מה שנעשה עד עכשיו, למיטב בדיקתי, על ידי החוקרת, אותה חוקרת שיזמה את האירוע הזה, שהייתה רגישה לאירוע הזה – שום דבר פה לא נעשה במחשכים. היא חקרה אותה במשרדי הרווחה, הייתה שם שיחה. לא הפסיקו חקירה. גם בפעם השנייה האימא הייתה נוכחת. הכול היה ברגישות. אני מסכים איתך שכרגע החשוד עדיין לא נעצר. אני לא אומר שהכול טוב, וחשודים צריכים להיעצר, אבל מפה עד לדברים הנוספים שאמרת אני חושב שהמרחק גדול. אני חושב, ואמרתי לך, שנעקוב אחרי הטיפול בתיק הזה. תודה. משהו כללי. בכלל, בחקירות בעבירות מין צריך מלכתחילה לגלות רגישות מצד אחד ומקצוענות מצד שני, אבל בעיקר בעיקר רגישות, מעצם אופי הפגיעה. זה נהיה מורכב וקשה הרבה יותר בכל המובנים כולם כאשר אתה נתקל במישהי או מישהו – גם בנים נפגעים בעבירות מין – שיש להם איזושהי פגיעה שמייצרת קושי תקשורתי כזה או אחר אל מול הגורמים המקצועיים או גורמי האכיפה שעומדים מולם. אני יכול להגיד לך שבנושא של פגיעות באנשים עם מוגבלות, בדרך כלל רמת הרגישות וגם רמת האנשים שעומדים מול אותם נפגעים – משתדלים שיהיו האנשים הכי מתאימים, עם ניסיון – – – אני אגיד משהו כללי, כי זאת שאלה כללית ואני אתן תשובה כללית. לפעמים נעזרים בבעלי מקצוע מדיסציפלינות שונות בשביל לייצר תקשורת יותר טובה, תלוי באיזה סוג מוגבלות מדובר. ללא ספק, גם החקירה של האירועים האלה מאוד מאוד מורכבת. לעיתים היא אפילו מורכבת יותר, כי לפעמים נעשות פגיעות, לא עלינו, גם בין אנשים עם מוגבלויות אחד בשני. גם זה קורה לעיתים, בעיקר במוסדות, וזה אירוע מאוד מאוד מורכב מקצועית. ובסוף גם לקבל החלטה משפטית נכונה זה אירוע מאוד מאוד מורכב. אני מסכים איתך לגבי המורכבות ולגבי הרגישות שצריך.