הרפורמה בחקלאות

רק מה, צריך להבין את המצב הנתון היום, לפני הרפורמה. המצב הנתון היום הוא שהגיל הממוצע של החקלאי במדינת ישראל הוא 65 וצפונה. ואתה אומר: אם הגיל הממוצע הוא 65 וצפונה, כלומר, אני לא צריך להסתכל לא על החקלאות בשנת 2021, אלא אני צריך לבוא ולחשוב מה תהיה החקלאות הישראלית ב-2031, ב-2041, ב-2050, מה יקרה בעשורים הקרובים, ואתה רואה את הגיל הממוצע של החקלאי, אתה מבין שיש דור צעיר שלא נכנס לחקלאות – לפני הרפורמה, זה לא קשור למה שאני עושה עכשיו במשרד החקלאות. מצד שני, משבר האקלים, שכולם מדברים עליו, שהגיע לכאורה בהפתעה, אז כולם מדברים על רמת איכות הסביבה. אדוני היושב-ראש, מדברים, גם יש החלטות שהממשלה קיבלה: הפחתת הפחמן וכו'. כנראה שחתימת הפחמן של מדינת ישראל לא תשפיע על המשבר העולמי בתחומי האקלים, ואני אומר את זה באנדרסטייטמנט כמובן. גם מבחינת הקצב, נניח שכל העולם כולו יפסיק את פליטות הפחמן לחלוטין – היכולת שלנו לחזור אחורה עם משבר האקלים היא כזאת שאנחנו לא יודעים מה תהיה ההשפעה, ומדובר על תהליכים שהם תהליכים של שנים. מה אנחנו כן יכולים לעשות, או יותר נכון חייבים לעשות? אנחנו חייבים לעשות את האדפטציה למשבר האקלים. האדפטציה למשבר האקלים אומרת שאנחנו צריכים להבין איך מגדלים היום חקלאות בעולם שבו בכל שנה אנחנו מכריזים שזאת השנה הכי חמה שהייתה אי פעם, ובכל שנה אנחנו מופתעים מחדש. אותם אירועים, אני מדבר על התחממות, וצריך להבין שזה עוד יותר מההתייבשות – כי אנחנו יצרנו לעצמנו עצמאות מים, ומשק המים פה מנוהל בצורה באמת מעוררת כבוד כשאני מסתכל כלפי העולם, גם עם התפלה, גם עם מחזור מים ומים מושבים שחוזרים לחקלאות – אז כשמסתכלים על ההתחממות, היא יוצרת מצב שבו יש גידולים שגודלו בעבר בהרבה מאוד מקומות ואי-אפשר להמשיך ולגדל אותם, לא רק בישראל, בכל העולם. אז ברור לחלוטין שמדינת ישראל לא תדע להאכיל את כל העולם ולגדל מזון עבור כל העולם, אפילו היום היא לא מגדלת את כל המזון עבור עצמה. מה אנחנו כן נוכל לעשות, אדוני היושב-ראש? אנחנו נוכל ללמד את העולם איך לגדל בעולם של אקלים משתנה, איך לגדל ולעשות חקלאות בעולם שבו יש התחממות גלובלית וצריך חקלאות מדברית יותר ויותר. למדינת ישראל היה חזון כזה בעבר, ואנחנו נשענים היום באיזה מקום קצת על אדי המחקר של העבר. אם אני אקח את המכון לחקר הים באילת, שהיה פורץ דרך בזמנו – תסתכל קצת מה עושות השכנות שלנו. הן השקיעו בזה, כבר עקפו אותנו בסכומי ההשקעה. אנחנו עדיין קדימה, גם עם המרכז הבין-אוניברסיטאי שם – אנחנו עדיין קדימה, רק שאם לא נחזור לרמות השקעות כאלה פורצות דרך אז יעקפו אותנו ונישאר מאחור. ועל זה מדברת הרפורמה בחקלאות. היא אומרת – כמה פרמטרים: אחד, אנחנו בהדרגתיות נפתח את השוק לתחרות, כי לא סביר שקילו ענבים לאזרחי ישראל בקיץ יעלה 40 שקל כי יש קרטל ששולט בשוק הזה. ולא סביר שהאישורים שניתנו ליבוא ענבים ממדינות מסוימות, מטעמים של הגנת הצומח – הגנת הצומח אומרים: אתם יכולים לייבא, אבל רק בחודשים מסוימים שבהם אין את התוצרת המקומית, מתוך רצון; זה הרי שימוש בהגנת הצומח כדי להגן על התוצרת המקומית. ולא סביר שאנחנו ממשיכים להשתמש בהגנה המכסית כהגנה על החקלאות, כשכל העולם כבר עובר לשיטות אחרות, ואנו מקבלים על זה ביקורת גם מארגוני הסחר וגם מה-OECD. עכשיו, זה לא אומר שאני לא מגן על החקלאים. וזה לא אומר שאני לא מגן על החקלאות. זה רק אומר שההגנה תתבצע בדרך אחרת. לא. לא. ממש לא. ממש לא. אני גם אמרתי, והתחלתי ואמרתי. לא דיברתי עד עכשיו – אני לא יודע כבר כמה זמן אני מדבר – – – עד עכשיו לא דיברתי על יוקר המחיה בכלל. דיברתי על משבר האקלים, דיברתי על הצורך בלהתאים את החקלאות לחקלאות חדשה. אבל כדי שהיא תהיה חקלאות חדשה, היא גם חייבת להיות חקלאות תחרותית, כי כשאין לי תחרות – וחבר כנסת לוין, בוודאי, לפחות מעולם המושגים שאני יודע שהוא מאמין בו, מבין שכשאין תחרות אנחנו הולכים אחורה. והכי קל לי להיות היחיד שמגדל מוצר מסוים, ושאף אחד לא יתחרה בי. זה הכי קל. אני לא מכיר מישהו שהוא מונופול שרוצה שיפרקו את היכולת שלו בעניין הזה. עכשיו, אנחנו עושים את זה בתהליך מאוד מאוד מדוד, על פני חמש שנים, ולמעט מוצרים מסוימים. יהיו עשרה מוצרים שבשנה הראשונה – אני מדבר עכשיו על התוכנית שהוצגה בממשלה אז, כיום אנחנו עדיין דנים על הפרטים; אני יכול להגיד לך שלפחות בחלק מהדברים ישנן הסכמות, וזה על המוצרים האלה, למשל. לא סביר שאנחנו נגן על מוצר כמו אננס, עם אחוזי מכס מאוד מאוד גבוהים, שוואללה, במדינת ישראל זה לא בהכרח צריך להיות מוצר הדגל, כנראה שלא בביטחון המזון שלנו וגם לא מבחינת מה שמתאים לגדל במדינת ישראל, למרות שמגדלים כאן אננס, ואני חייב לומר שאננס מצוין, בבקעה. זו הגנת הצומח. שמיטה. אני אומר את זה עוד פעם. זה המשרד שלי היום, אבל אני גם מסתכל איפה ישנן בעיות. נתתי לך את הענבים כדוגמה. נתתי לך דוגמה שמישהו רצה, בשנת השמיטה, עכשיו, לייבא, וקיבל תשובה, שאמרו לו: אין לך מה לדבר איתנו שלוש שנים. לא סביר, לא סביר מבחינת התנהלות. אנחנו פותרים את זה בתוך הרפורמה. אנחנו מדברים מצד אחד על הורדה מכסית, הדרגתית, על שאר המוצרים על פני חמש שנים. צריך להבין, בשנה הראשונה בחלקם זה 10% בכלל, לא בהכרח הסיכון הכי גדול. מצד שני, תקציב משרד החקלאות בתקציב המדינה שאושר כאן, 2022-2021, הוא הגדול ביותר שהיה אי פעם באופן דרמטי, משמעותי; תקציב שמופנה פעם אחת למענקים – אני מדבר עוד לפני הפיצוי שיינתן לחקלאים בגין הפתיחה לתחרות – מענקים שיינתנו לטובת רכישה של ציוד טכנולוגי חדש, שימוש בכלים טכנולוגיים חדשניים, מענקי התייעלות; נושאים שלא היו מעולם בהיקפים האלה בתוך המשרד. פעם שנייה, השקעה במחקר ופיתוח בהיקפים שלא היו. צריך להבין, הישיבה הראשונה שלי במשרד החקלאות, כשנכנסתי – מכון וולקני הוא אולי ספינת הדגל של המחקר החקלאי בישראל, באמת, אני אומר, וגם ממוקם במקום מצוין בעולם. אבל זה לא יכול להמשיך להיות ככה, אם בישיבה הראשונה שלי מגיע אליי מנהל מכון וולקני לפגישה, ואומר: תשמע, בשבוע הבא אין לנו כסף להדליק את האור כי יסגרו לנו את החשמל בגלל ההתעללות התקציבית שהייתה עד עכשיו – זה נפתר כמובן באותו רגע וגם התקציב שונה דרמטית. אי-אפשר לנהל חקלאות בלי תוכנית רב-שנתית. זה, אגב, החשיבות גם של העברת תקציבים: השקעה דרמטית במחקר ופיתוח שתיתן את הפיצוי על כל הנושא הזה. בנוסף, שינויי חקיקה, שאני גם כחבר כנסת ניסיתי לקדם את חלקם בעבר, והיו תקועים הרבה מאוד שנים: חוק סימון מוצרים, מבחינת סימון ארץ המקור. אני אומר לכם, נלחמתי על זה גם מול הפקידות במשרד האוצר והמשפטים. אמרתי: לא מעניין אותי, אם אני רוצה שוק חופשי, אני רוצה שהצרכן ידע מאיפה העגבנייה שהוא קונה ומאיפה המלפפון שהוא קונה. ואין בעיה. יכול להיות שיהיה אחד שיסכים לשלם את הדלתא על עגבנייה מסוימת ממקום מסוים. הוא יגיד: אני רוצה דווקא לשלם יותר. למה לא? למה כשאתה קונה מכונת כביסה זה ככה, ודווקא מה שאתה מכניס לעצמך לגוף, אתה לא יודע מאיפה הוא מגיע? אתה תחליט שאתה לא רוצה מוצרים ממדינה מסוימת. תחליט, הצרכן יבחר. סימון המוצרים הוא נושא סופר-קריטי, חשוב מאוד לטובת היצרן הישראלי, והקמת מטה תוצרת הארץ במשרד החקלאות, כפי שקיים במשרד הכלכלה, לעידוד צריכה של תוצרת מקומית וגם להגברת היצוא כלפי חוץ. כי אם אני אסתכל על שוק היצוא של התמרים, של הדרים, אנחנו נלחמים מול מדינות אחרות. יש לנו מוצרים טובים, שגם יודעים להתחרות במדפים עם מקומות אחרים, רק אף אחד לא משווק את זה. למה? אתה היית שר התיירות, אדוני, אתה יודע כמה קמפיינים עשה משרד התיירות בעולם כדי לשווק את מדינת ישראל. למה שברוסיה, כמו שעושים קמפיין: תבואו להיות תיירים בישראל – לא יהיה קמפיין על התמר הישראלי? ואז תהיה דרישה מהשוק המקומי לתמר ישראלי, ימכרו יותר. זה בדיוק הסיוע מהמקומות האחרים. חוק עידוד השקעות הון בחקלאות: חוק עידוד השקעות הון בחקלאות היה מופלה לעומת חוק עידוד השקעות הון בתעשייה. זה הולך להיות מתוקן. זה תוקן כבר בהחלטת הממשלה, ואנחנו היום בשלבים האחרונים של הגשת החקיקה לכנסת. ונוסף על זה, היום אנחנו דנים על הפיצוי – לא הפיצוי, אלא התמיכה שתינתן לחקלאים כתמיכה ישירה כנגד אותה הגנה מכסית שירדה. יש לנו היום שיג ושיח מול הארגונים החקלאיים על זה. אני חושב שאנחנו גם בדרך להבנה לגבי איך לתמוך נכון בשנה הראשונה, כדי שזה לא יהיה באמת סתם כסף לחלק אלא כסף שילך שוב לטובת התייעלות ויכולת ייצור והגדלת התפוקה. אני מאוד מאוד מאמין שהרפורמה הזו היא לא נחמדה בשביל לעשות רפורמה, היא must. אם לא נעשה אותה אנחנו נהיה במקום אחר. עכשיו, לגבי כשל השוק של הרשתות: זאת פעם ראשונה, אחרי הרבה שנים, שיושבת ועדה משותפת של משרד האוצר, משרד החקלאות ומשרד הכלכלה, ועדה שהוקמה בהתאם להחלטת הממשלה, שאושרה, שבודקת את כל שרשרת הערך, מההתחלה עד הסוף; מפרקת את הכול: אחד-אחד-אחד-אחד. אני חושב שכולנו ראינו מה עושה רשות התחרות היום בהקשר הזה של שמירה על תחרות מול רשתות השיווק. המאבק הזה מול יוקר המחיה, ועכשיו אני כן מתייחס ליוקר המחיה, הוא לא בחזית אחת; הוא בכל החזיתות, ולאורך כל הדרך. הוא לנגד עינינו. יש דברים שאנחנו יכולים להשפיע עליהם, יש דברים שאנחנו יכול להשפיע עליהם פחות. ואני חייב לומר שדווקא פה, לטובת היצרן הישראלי, או החקלאי הישראלי, מחירי ההובלה עלו ב-700% בשנתיים האחרונות. אז מה אתם חושבים, שכל כך קל לייבא לפה? ובסוף גם אתה כצרכן תרצה עגבנייה שגדלה בשדה, שקטפו אותה אתמול, ולא תרצה משהו שהפליג באונייה שבוע. אם תרצה שאני ארחיב, אני יכול עוד קצת. לא. הם ייעלמו אם לא נעשה כלום. תודה, אני אתייחס. אני חושב שהעלית פה כמה נקודות חשובות, ואדגיש אותן גם. אחת, לגבי שמירה על הקרקע. קודם כול, חשוב להבהיר, הרפורמה הזאת תהיה רפורמה עם האצבע על הדופק. אם נראה ירידה, כך מופיע גם בהחלטת הממשלה, שהממשלה אישרה – אם תהיה ירידה של 10% בגידולים, אנחנו חוזרים אחורה בחלק מהצעדים שעשינו, כדי לא לפגוע, שלא יהיה מצב שבו אנחנו באמת רואים מחסור בעיבוד הקרקע. זה פעם אחת. פעם שנייה, תמיכה לחקלאים, שתינתן במקומות שלא ניתנו עד עכשיו – כל מה שפירטתי קודם – כדי לשמור אותם באמת. כדי להכניס דור צעיר לחקלאות – צריך להבין, אם החקלאות תמשיך להיות כפי שהיא הייתה עד היום – הגיל הממוצע הוא כזה כי היא לא הייתה אטרקטיבית לדור הצעיר. היא הייתה חקלאות נסמכת, שלא בונים אותה כחקלאות. בונים אותה, צריך לבנות אותה בתמיכות, במענקים. כשאני אומר חדשנות, זה לא מספיק. צריך לתת את המענקים האלה, כפי שנתנו בענפים אחרים, אגב. בתעשייה נתנו את זה, עשו את זה. גם כאן אנחנו הולכים לעשות את זה, כדי להכניס אותה לדור הצעיר. כשאני מסתכל על משבר האקלים, כמו שאמרתי לך, החקלאות הישראלית לא תוכל לייצר את המזון עבור כל העולם אבל היא תוכל ללמד את כל העולם איך לייצר מזון. זה יכול למשוך את הדור הצעיר, כי מפה יכולים לבוא גם benefits כלכליים משמעותיים, שמסתכלים כלפי חוץ. אם אני רוצה למשוך את הדור הצעיר, אני צריך להפוך את החקלאות לאטרקטיבית, למשהו שהוא עם חזון צופה פני עתיד. אני אומר לך, בעיניי, אנחנו הולכים לכיוון הזה באופן חד-משמעי. בנוסף, גם בתקנות שמסייעות למתנדבים ולצעירים בחקלאות – עשינו. העברנו החלטת ממשלה – מתנדבים לחקלאות. לקחנו את התקציב שהיה בעבר 13 מיליון שקל לטובת ארגוני הצעירים שמתנדבים בחקלאות. הגדלנו אותו מ-13 מיליון שקל בשנה ל-20 מיליון בבסיס, בהחלטת ממשלה משוריינת שלוש שנים קדימה, לכלל הארגונים, כדי למשוך ולהכניס דור צעיר לחקלאות. הנושא זה נמצא בנפשנו. מילה על ענף הלול. זה כרגע ענף שעושה באמת הרבה מאוד רעש, כי הספינה שלהם מטולטלת באמת בים סוער. אני מבין את החששות של מישהו שעולמו מתנהל שנים בצורה מסוימת, ופתאום אומרים לו: שמע, זה הולך להתנהל אחרת. לצערי, יש גורמים אינטרסנטיים גם בתוך הענף, שמייצרים בכוונה הלהטה בתוך השטח. האמירה שלי ברורה, היא מגובה גם בתקציב, גם בהחלטת הממשלה בדיוק לנקודות שדיברת. לא יהיה אחד שזאת הייתה פרנסתו או הפנסיה שלו, ופתאום בגיל 70 או בגיל 65 אומרים לו: מעכשיו, העולם שחיית בו ארבעים שנה נעלם, תסתדר. ממש לא. להפך. לאנשים האלה תהיה תמיכה קדימה, נוסף על מה שמובטח למי שהוא צעיר. יש הבדל, אם אני לוקח בחור בן 30 או בחור בן 65. מה לעשות, יש הבדל. ויש הבדל אם אני לוקח מישהו שעשה השקעות לפני שלוש שנים ללולים חדשים, שדרג את עצמו והלך עם המערכת, ופתאום משנים את העולם. גם שם צריך לדעת איך לתת את המענה הזה אל מול ההלוואות. התוכניות האלה קיימות. שדרוג הלולים הוא באמצעות מענקים, אבל אני מדבר עוד לפני זה. אני מדבר – עוד פעם, להסתכל על הבן אדם. גם בלולים – צריך להבין – יש אינטרס בריאותי ותברואתי ממדרגה ראשונה. אני לא רוצה להמשיך לפרט, ואני גם לא רוצה להלך אימים, אבל יש פה נושא שמחייב החלטות קשות, להוציא את הלולים מתוך היישובים. אי-אפשר להמשיך למרוח את זה. מורחים את זה מאז 2007. מורחים את זה מאז 2007. בתהליך הזה, כדי לעשות אותו הכי מהר צריך לעשות אותו גם הכי נכון, צריך לייצר גם חלופות. יש חלופות, והן גם נמצאות על השולחן – החלופה של האגרו-וולטאים, השימוש בסיוע בהקמה של מערכות סולריות, שגם הן מהוות הכנסה לאותו משק, ויש להן גם ערך כלכלי שנשאר, אם מישהו מחליט למכור את המשק או לא למכור את המשק. יש פה תהליך מאוד מאוד מדוד. הרצון שלי – לצערי, ההנהגה שלהם הופכת את זה פעם אחר פעם לעניין של תכנון. זה לא ה-issue. זה באמת לשבת ולדבר, כדי להסתכל לאנשים האלה בעיניים. אחת, שאף חקלאי לא ייפגע. שתיים, לייצר את האינסנטיב שימשיך לגור שם. ולא רק שימשיך לגור שם, שהדור הצעיר שלו יגור שם. לא שהילדים יעברו, או רוב הילדים, ובסוף יישאר ילד אחד כדי לשמור על המשק. אני רוצה שכל הילדים יעברו לגור שם. קח את המושבים שמלאים בלולים. מי שביקר במושבים עם הלולים הישנים יודע שכל המושבים מלאים בלולים. אתה היית שר תיירות – זה לא מקום לצימרים. הינה, יושב פה גם שר התיירות – זה לא מקום לצימרים. אבל ברגע שאני אוציא את הלולים מתוך היישובים, זה המקום הכי יפה בעולם, עם האווירה הכי טובה בעולם. ואנחנו נסייע בעניין הזה, גם מבחינה תכנונית, גם מבחינת מענקים לשינוי הזה. אני אומר לך, אני מסתכל על זה בשני הכובעים שלי, גם כשר החקלאות, אבל גם כשר לפיתוח הנגב והגליל. אני חושב שהעובדה שחלק מהגורמים מהלכים אימים על האנשים האלה כדי להתסיס אותם – קצת חבל. שמע, אני סופג לא מעט, ואני מקבל את זה באהבה. אני מבין את האנשים האלה. עולמם כרגע מיטלטל. אבל הינה, אני מנצל את הבמה הזאת גם כדי להגיד להם – גם דרכך וגם פה – להגיד להם: אני מחויב לדאגה לכם, מבחינה זאת שלא תיפגעו. גם שתמשיכו לעסוק בחקלאות, ובוודאי, הפנסיה שלכם והאנשים בגילאים המבוגרים, הכנסתם תובטח. אני מחויב לזה. לא, זאת הייתה שאלת ההמשך.