מחירי בדיקות הקורונה בנתב"ג

אני רק יכול להגיד לך שמחירי בדיקות פרטיות בחו"ל הם לפעמים מאות דולרים לבדיקה. בישראל, בנתב"ג, זה נע מ-45 שקל ל-140 שקל, כך שיש פה עדיין הבדל גדול. אני רוצה גם להגיד לך שהבדיקות האלה שאנחנו עושים בכניסה, כשחוזרים לארץ, הן במחירי עלות. זאת אומרת, אנחנו לא לוקחים פה איזה רווח או משהו כזה. את הבדיקה הזאת, שהמחיר שלה הוא 80 שקל, אנחנו עושים בין היתר, באמצעות איגום מטושים. זה מאפשר הוזלה של הבדיקה בתמחור של חברה פרטית. בסך הכול, המחיר הזה הוא סביר ביותר. כך שאני אומר שלצערי מימון תשלום עבור בדיקות PCR, בדיקות קורונה, עבור מי שיוצא לחו"ל זה על חשבון הנוסע. לצרכים רפואיים ולכל צורך משקי ובידודים – המדינה משלמת. וככה זה, אגב, בכל מדינה בעולם. תודה. תודה. תראה, זה בדיוק ההבדל בין בדיקות לצורך פרטי או לצורך לאומי. אז לשנת הלימודים, מה שאמרת, כשיהיו בדיקות מהירות כאלה או עצמיות לילדים, זאת אומרת כשנחיל את השימוש הזה לצורך בדיקות לבתי הספר, זה יהיה בחינם. בחינם. המדינה תממן, כי מדובר בילדים שלא יכולים להתחסן, כמו שאמרת, ואנחנו לא נדרוש שהמשפחות ישלמו מכיסן. זה יהיה על חשבון המדינה. אני מדגיש שבתו השמח, מי שמחוסן או מחלים או לא יכול להתחסן מטעמים רפואיים לא צריך בדיקה, הוא יכול להיכנס, וזה הרוב, הרוב המכריע והגורף של אזרחי ישראל. ומבוגרים שהם לא מחוסנים, מחלימים או שיכולים להתחסן – הם יצטרכו להביא בדיקה. אנחנו מתקדמים לתהליך של בדיקות מהירות, שיהיו מאוד זולות, מאוד זמינות, מאוד נגישות. וזה יהיה בעלות – אני לא אגיד שזה שווה לכל נפש כי אני לא יודע בדיוק את המספר שזה יהיה, אבל עם ההרצה של העניין הזה זה יגיע לשקלים בודדים. אני לא חושב שזה יהווה חסם רציני או פגיעה רצינית. תודה. תודה. למה זה לדעתך, אגב? לא, תראה, מה שראינו בעבר, למרבה הצער – – – – זה מגיע, אבל זה מגיע בשלב יותר מאוחר, כי בסוף כולנו מתערבבים, אבל בסדר. סוגיית הילדים היא בהחלט סוגיה שאנחנו דנים בה, ובצורה אינטנסיבית ממש בימים האחרונים. העמדה שלנו, של משרד הבריאות, היא שילדים, שוודאי לא יכולים להתחסן, לא נשית עליהם עלויות בדיקה, בוודאי לא לצורך לימודים או דברים כאלה. לגבי אירועים פרטיים, שמחות, סוג כזה של דברים יותר פרטיים – אנחנו צריכים לראות, עם הרחבת התו הירוק, איך נתמודד עם סוגיית הילדים. יש גם סוגיה חשובה של עולם התרבות, של הצגות ילדים, של מופעים, של פעילויות ילדים בקיץ, ואנחנו רוצים לאפשר את זה, ואנחנו לא רוצים חלילה שהילדים לא יבואו בגלל ענייני בדיקות וכו'. אנחנו נביא לעניין הזה פתרון. אני רק יכול להבטיח לך שאנחנו לא מתעלמים מהעניין. יש שני מיליון תלמידים בישראל והדבר הזה חשוב מאוד, ודאי כשמתחת לגיל 12 אי-אפשר להתחסן. אנחנו ניתן מענה לעניין. זה נשמע לי הגיוני. לדעתי, יש סרולוגיה בשדה ואני יכול לבדוק את זה. אני רק רוצה להגיד לך שבאופן כללי אין לנו כניסת תיירים רבים עכשיו, כי אנחנו לא מרשים כניסת תיירים לא ישראלים אלא במספר מוגבל של קבוצות, בגלל המדיניות של הגבלת הכניסות. לכן העניין הזה לא בממדים גדולים. אבל כן, אני מקבל את ההערה ואני אבדוק את זה – – – יכול להיות, זה נשמע הגיוני. תראה, פה צריך גם להגיד שישראלים – כן, אנחנו מגלים הרבה מאומתים בבדיקות שאנחנו עושים בנתב"ג. השאלה היא באמת מה המדיניות שאתה עושה. אנחנו לא רוצים לסגור את נתב"ג, ואנחנו לא רוצים למנוע ואנחנו גם לא יכולים למנוע מישראלים לחזור לישראל. לכן, אנחנו אומרים לציבור להפחית בנסיעות לחו"ל כי שם יש הדבקה, ואז כשחוזרים – מדביקים. שים לב, חבר הכנסת בוסו, שאת אלה אנחנו מגלים בבדיקה שאנחנו עושים בנתב"ג. יש לפחות עוד מספר כזה שהמחלה דוגרת אצלם ולא מגלים את זה בבדיקה הראשונה, רק אחרי כמה ימים כשהם חוזרים. אז זו באמת הסיבה לצורך שלנו לפקח על נתב"ג ועל הנסיעות, כי זה באמת מקור להדבקה גדולה. טוב, אני אתעלם מכל הפִרכות שהיו בשאלה שלך – זכות השיבה וכל מיני דברים מהסוג הזה – ואני אענה לגופו של עניין, כי זה עניין חשוב. בישראל אנחנו מדברים על 28,000 בערך, פחות מ-30,000 בכל אופן, אנשים שהגיעו הנה מאריתריאה וממקומות כאלה, והם מוגדרים על פי הממשלה כאנשים שהם לא בני הרחקה, בגלל המעמד שלהם. מדובר במבקשי מקלט – תקרא להם איך שאתה רוצה, אבל הם לא בני הרחקה. בעיניי הם מבקשי מקלט, הם גם הגישו בקשות מקלט. בכל אופן, אי-אפשר – הם כאן. הם נמצאים כאן כבר הרבה מאוד שנים. תיכנס לכל מטבח במסעדה, תלך תראה מי מנקה מלונות, מי מנקה מדרכות. הם עובדים כאן וחיים כאן. לחלקם כבר יש משפחות, והם בני אדם. כן, הם גם חולים, הם נדבקים, הם נפצעים בתאונות דרכים או מקבלים התקף לב, ואז הם באים לחדר המיון – ומקבלים אותם, כמובן – רק שבגלל שאין להם ביטוח רפואי או כיסוי, אתה בסוף משלם את זה. בית החולים מטפל ואז מגיש את החשבון למדינה. זה מוגדר חובות אבודים; אבל הם לא אבודים – הם מתווספים לגירעון של בתי החולים, ובסוף השנה המדינה מכסה את זה ומשלמת על חסרי המעמד הללו שאנחנו מטפלים בהם. ולכן ההסדר הזה הוא לא רק נכון מבחינה מוסרית, כי אלה בני אדם וטיפול רפואי זה זכות בסיסית, והם נמצאים כאן – ואפילו, אפילו לשיטת אנשים בדעה הפוכה ממני אתה לא יכול גם לגרש אותם; אני גם לא רוצה שיגרשו אותם, אבל אפילו אלה שתומכים בזה לא יכולים לעשות את זה. אז הם נמצאים כאן, הם עובדים כאן. הכול במין ישראבלוף, כי חושבים שאם לא ייתנו להם אישור אז הם איכשהו יעזבו לבד. ישראבלוף. הם עובדים, ועובדים כבר הרבה שנים. וכן, הם גם חולים לפעמים, כי הם בני אדם. אז אנחנו רוצים לתת להם כיסוי רפואי. אגב, תהיה לזה גם השתתפות עצמית, כמו שאתה משלם לקופת חולים. ובסופו של דבר זה נכון מבחינה מוסרית, זה נכון מבחינת בריאות הציבור – בטח כשאנחנו מדברים על מחלות או מגפות. הם בני אדם. הם מדביקים ונדבקים כמו כולם. ועוד אנשים שעובדים במסעדות, אתה רוצה שגם יהיו בריאים, כן. אבל קודם כול שהבן אדם עצמו, כבן אדם, יהיה בריא, כי יש לו זכות בסיסית לבריאות. הוא נמצא כאן, ולכן לנו יש אחריות בעניין הזה. מעבר לזה, גם בעניין הכלכלי, אם אנחנו מסתכלים רק דרך החור של הגרוש, אפילו יצא לנו יותר זול אם נעשה את זה בצורה מסודרת של ביטוח רפואי מסודר. יש כבר הסדר כזה לילדים, באמצעות קופת חולים מאוחדת, ואנחנו רוצים להסדיר, להרחיב אותו גם לגבי בוגרים בקבוצה של חסרי המעמד שנמצאים כאן, מבקשי המקלט, שאגב נמצאים כאן כבר הרבה מאוד שנים. זה היה דבר שצריך לעשות אותו מזמן, והוא ייעשה עכשיו. העניין הזה נמצא בסמכות משרד הבריאות, כמו שאתה יודע, לפי חוק בריאות ממלכתי, ואני מתכוון ליישם אותו ולהוביל את העניין הזה. זה דבר שאני באמת מתקשה להבין. אני יודע למה לא עשו את זה – מסיבות כביכול פוליטיות. אני שומע אנשים שאומרים: כן, אם נעשה את זה, אז זה ייתן להם אינסנטיב להשתקע בישראל. תראה, אף בן אדם לא בוחר לקבל התקף לב או להיפצע בתאונת דרכים בשביל הכיף שלו, כדי שיטפלו בו ואז יהיה לו אינסנטיב להישאר בישראל. מצד שני, אם אתה מונע ממנו טיפול רפואי אתה גורם לזה שעל כל דבר, גם כשלא צריך לבוא למיון – הוא יבוא למיון. ודברים שאפשר לטפל בהם, שהם מחלה קטנה – בגלל שאין לו רופא הם יהפכו למחלה גדולה, ואז הוא יהיה בבית חולים; זה פשוט איוולת מצד המדינה וחוסר מוסריות, וצריך להפסיק את העניין הזה, ואני אפסיק אותו.