תודה רבה לך, אדוני היושב בראש, מזל טוב ובשעה טובה על התפקיד.
כנסת נכבדה, מי השר?
אין שר, אז אתה יכול לעצור לי את השעון ועד שהוא יבוא אני אדבר.
אז תעצור לי בינתיים, עד שיהיה שר אני יכולה לדבר בלי שעון, ויש לי מספיק מה להגיד. תודה, אכרם, היושב-ראש. אל תדאג, שישתה קפה, הכול בסדר. שלום לך גם.
טוב, אני רוצה לדבר איתך על האירוע שקרה הבוקר. במשרדים של ערוץ 12 בפעם השנייה נזרקה לבנה על דלת הכניסה של חדשות 12 ואני מזכירה לך שנזרקה לבנה גם על "הארץ". משהו קורה במדינת ישראל שלא קרה שנים: יש איומים על התקשורת. תמיד הייתה לאנשים בעיה עם התקשורת; זה מעולם לא הגיע למצב כזה אלים כמו שקרה הבוקר ובאמת נגרם נזק לדלת פעם שנייה. צריך לומר ביושר, משרדי ערוץ 12 נמצאים, כולם יודעים, בשדרות ההשכלה. בתור תושבת תל אביב, כל העיר – רובה – מצולמת. זאת אומרת, אפשר למצוא את אותו פושע, את אותו עבריין. הטכנולוגיה קיימת, הכול עניין של סדרי עדיפויות: האם אנחנו באמת באמת רוצים לטפל. בואו נגיד שהבנתי שהמפכ"ל הוציא הודעה שפגיעה בתקשורת זו פגיעה בדמוקרטיה הישראלית; שהוא ימצא ויקדיש לכך את המשאבים. אז אני קוראת מפה למפכ"ל המשטרה ולמפקד מחוז תל אביב – זה ממש פשוט לפתוח כמה מצלמות ולמצוא את אותו עבריין.
ראיתי גם שהוא השאיר מכתב. קצת כזה, לא נעים לי להגיד, מכתב די מטומטם, אבל בסוף זה גם מכתב מסוכן באותה מידה שהוא מטומטם. תראו, בעולם נורמלי, קינלי, היה עולה היום שר התקשורת ומוציא הודעה. הוא היה אומר שפגיעה בתקשורת הישראלית היא פגיעה בדמוקרטיה. מה לעשות, התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה – ככה מאז ומתמיד היה. אבל שר התקשורת מנותק קשר – אגב, זה קשור למילה תקשורת – הוא מנותק קשר, הוא לא מדבר, הוא לא יוצר קשר עם עולם התקשורת, כי התקשורת החופשית לא מעניינת אותו - -
- - מעניין אותו בעיקר ערוץ הליטוף.
אוה, הינה נציג הקואליציה, בדיוק דיברתי על ערוץ הליטוף, הערוץ שבו יושבים שרים מול כתבים בערוץ 14, וכשהוא מגיע אחרי יום במליאה, יושב מולו השר – נגיד שאתה מראיין ואני השר או השרה, ואתה שואל אותי: מירב, איך עבר עלייך היום בכנסת? האם היה לך קשה היום? זה מה שקורה בערוץ הליטוף. מי שיפתח פעם את ערוץ 14 סתם לפאנל יראה אירוע נדיר שבו כל אנשי הפאנל מסכימים. אז אני אומרת, למה להשקיע בחמישה או שישה אנשים? תביא בן אדם אחד, מנחה, מראיין.
מכיוון שאתה קשוב לי, אני אגיד לך שכשאני מגיעה לערוץ 12, 13, 11 – אותם ערוצים שראש הממשלה בהסתה קורא להם "ערוצי תעמולה" – ואללה, לא עושים לי חיים קלים. אני יכולה להגיד לך שבשבוע שעבר ישבתי בערוץ 12, שראש הממשלה קורא לו "ערוץ תעמולה"; ישב מולי רפי רשף, שכולם אומרים לי: כן, מהבייס, ובאמת, יצאתי מותשת. אמרתי: מה קרה? למה? מילא, סבבה, תתנגד. תשאל. אבל באמת, צרורות – אין לי מילה אחרת: אבל ככה, ולמה אתם עושים ככה. רגע, שנייה. אני לא מצפה שתהיה כמו בערוץ 14, שתלטף לי את הראש ותגיד לי: מירב, איך עבר עלייך היום? אבל אני כן מצפה שטיפה, איך אומרים? Courtesy, ושטיפה תבוא ותשאל אותי שאלות ענייניות.
אתן לך דוגמה. אני רואה שיש לי פה קהל שקשוב אליי. הוא שאל אותי: מה דעתך על הפריימריז בדמוקרטים. שאלה לגיטימית, נכון? אמרתי: אני חושבת שזו חגיגה דמוקרטית מדהימה. אני חושבת שזה מראה שהמחנה שלנו, המחנה הליברלי – תשמע, מעל 100,000 איש נרשמו – רוצה בהמוניו את השינוי. הוא יושב מולי ואומר לי: לא, זה לא אומר כלום על המחנה שלך. אתה מבין? ראיתי דברים.
אבל אני רוצה לחזור רגע לענייננו, כי היום תקפו משרדים בערוץ 12. ואני רוצה להקריא לכם, למי שלא עקב, את התגובה של ניר ברקת, שר בממשלת ישראל, כן? במקום שיגנה: לא תוקפים כלי תקשורת – למי אתה מדבר, וסרלאוף? אני רוצה להקריא לך את תגובתו של ניר ברקת, שר הכלכלה, או שמא נאמר שר ליוקר המחיה: ערוץ 12 פגע בלוחמי כוח 100 ובחיילי צה"ל וגרם נזק אדיר למדינת ישראל. התשובה שלנו היא להפסיק לצפות בערוץ הכושל, שממשיך לצנוח ברייטינג, ולהחזיר מלחמה בבתי המשפט נגד תביעות ההשתקה שלהם ולתבוע אותם על הנזק שגרמו ללוחמים. והוא מוסיף משפט אחרון: אבל חלילה, בשום מצב לא לפעול באלימות. אחרי כל מה שאמר על ערוץ 12 – אבל לא לפעול באלימות.
אני אומרת לך, ניר ברקת, אני לא יודעת אם תשמע את זה או לא תשמע את זה, הנזק הכי גדול שנגרם למדינת ישראל זו הממשלה שאתה נמצא בה. אין ממשלה שעשתה נזק למדינת ישראל ביחסי החוץ, בביטחון המדינה, במשילות – אתה כבר פה, פוגל – כמו הממשלה הזאת.
אה, אתה מבין? יפה. אני שמחה שאתה כאילו רואה בזה גם משהו.
לא, אני רואה שגם אתה מבין את הפתטיות של העניין, וסרלאוף. אתה לא יכול לבוא ולתקוף את ערוץ 12. אני רוצה להגיד לך שאני ראש המשלחת של הכנסת למועצת אירופה. הייתי נוהגת לנסוע פעמיים בשנה. היום אני כבר לא נוסעת, כי אני כבולה פה לאופיר כץ. אם יש מישהו שגרם נזק למדינת ישראל, זה השר שלך בן גביר. נכון, זה קשה. זה מבאס. היית רוצה שאני אגיד משהו אחר. אבל מה לעשות? כשאני פוגשת חברי פרלמנט, הם מדברים על בן גביר וסמוטריץ'. הם לא מדברים על כוח 100. מעולם לא דיברו איתי על כוח 100, מה לעשות? אני יודעת שזה נורא כיף וטוב לבייס, ואני יודעת שיש לך ציבור בטיקטוק. אין קונים.
קודם כול, וסרלאוף, מעל הפודיום הקול שלי יותר גבוה. בסדר, אל תדאג.
אתה יודע, לדבר גם, תכלס 20 דקות, כי יש לי מלא הסתייגויות. דן יגיד לך. אני חוסכת לך. אני רוצה להגיד לך משהו. גם כשאני לידך, הקול שלי יותר גבוה.
אין בן אדם שעשה נזק למדיניות החוץ של ישראל כמו בן גביר וסמוטריץ'. אגב, צריך לתת גם את עמיחי אליהו. גם הוא, ידו הייתה במעל. תקשיב לי, ותקשיב לי טוב. בחיים שלי לא הגעתי לפגוש חברי פרלמנט מחו"ל והם לא ציטטו לי את הבוס שלך. אתה יודע על מה הם לא דיברו? על כוח 100.
מה רצית לומר? אני מקשיבה.
לא. האמת, שלא שנאו אותנו ככה לפני 7 באוקטובר. אתם עשיתם עבודה מעולה. אין מדינה שלא שונאת את ישראל. באמת, היכולת שלכם לקחת ולהפוך את כל העולם. אחרי 7 באוקטובר - - -
לא, כי אתה אומר לי: מירב, כולם שונאים אותנו. ואללה, לא מקבלת את זה.
מה זה קשור? איך הגעת למצב שאחרי 7 באוקטובר כולם שונאים אותנו? איך?
מזל טוב.
יצא לך פיקס.
אתה רוצה שאני ארד ואז תיתן לי עוד חמש דקות? תן לי חמש דקות. דן יסכים – במקום שאעלה וארד. אני יכולה. יש לי מלא הסתייגויות, נכון?
תן לי שלוש דקות. אין בעיה, אני יכולה פה להנעים - - -
לא, בכלל לא. אני רוצה להגיד לך איפה אתה טועה. כי אחרי 7 באוקטובר היו פה עשרות חברי פרלמנט. הנשיא האמריקאי ביידן הגיע לפה. ואנחנו קיבלנו אהבה מכל העולם.
שנייה. מה עשתה הממשלה שלך, שאתה חבר בה?
החריבה.
אתה יכול להמשיך – והעובדה שחיילים טסים לחו"ל והם יכולים להיות פושעי מלחמה, זה בזכות הממשלה שלכם.
לא, לא. אתה יודע מה הבעיה שלך? אני אגיד לך מה הבעיה שלך. תקשיב עכשיו. אתה בן אדם שעובד, ובוא נגיד, בשלוש השנים האחרונות פחות היית שותף להחרבה של יחסי החוץ. אבל הבוס שלך - - -
להסביר לך למה. אין בעיה להילחם. הבעיה שלך - - -
לא. הבעיה שלך זה כל האבו-עלי האלה, וכל המשפטים הריקים האלה, וכל "פצצת האטום על עזה". למה אתה צריך את זה? אתה עושה את העבודה, שב בשקט. סתום את הפה. מה אתה צריך ללכת ולעשות אצבע בעין לכל העולם?
ואני רוצה להסביר לך משהו. אין בעיה להילחם. הבעיה שכל העולם שונא היום את מדינת ישראל היא לא בגלל האזרחים במדינה הזאת. האזרחים כאן מדהימים, המילואימניקים מדהימים. אתם במו ידיכם החרבתם את יחסי החוץ. אבל אל תדאג, וסרלאוף. תקשיב טוב.
זה לא כוחות כי החרבתם את יחסי החוץ של ישראל.
אני רוצה לסכם. אני רוצה להגיד לך משהו. אם לא הייתי בעצמי פוגשת כל כך הרבה חברי פרלמנט, אז לא הייתי אומרת לך את זה. תפסיק עם "כולם שונאים אותנו", תפסיק עם "כולם אנטישמים" – לא.
אתם תלכו. כל החבורה הזו תלך, כולל ראש הממשלה, מחריב היחסים. שמעת שהוא התחנן לטראמפ לפגישה? איזה בושות. איזה בושה וחרפה.
תראה לאן הבאתם אותנו. השפלתם אותנו. בשביל מה? אל תדאג, נשמה. שמע לי, סחבק. יש לי את הסוף. אתה לא נותן לי לסיים.
תקשיב טוב. בקרוב כולכם תלכו, כל החורבן הזה ילך, ואנחנו נחליף ונתקן. ולא תאמין, ישנאו אותנו פחות. אתם פשוט לא תהיו, אתם פשוט תלכו. תעזבו את אזרחי ישראל. לכו הביתה ותנו לנו לתקן את כל הנזק שעשיתם. תודה. יש לי עוד הרבה מה לומר. אל תדאג, וסרלאוף.
1,378 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.