תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אדבר בקצרה על החוק הזה. החוק הזה הוא חוק שי-לי עטרי. הוא חוק שמאפשר לנפגע או נפגעת עבירת מין לתת את דעתם לפני שמחליטים על פרסום או אי-פרסום של שמו של אותו אדם שפגע בהם מינית.
שי-לי עטרי הובילה את המאבק הזה במשך תקופה ארוכה. מי שעקב אחריה, יודע. פרסום השם של הפוגע שלה לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר הוא פורסם הוא על ידי בית המשפט. בפרסום שמו של אדם שפוגע מינית בנשים ובגברים יש הגנה על הציבור. בוודאי שצריך לשמור גם על הזכות שלו כשהוא גם חף מפשע או שעדיין לא הוכחה אשמתו,. אבל כשאדם פוגע מינית, ובטח ובטח כשהאשמות נגדו – צריך לפחות שלאותה נפגע או נפגעת יהיה את יומם בבית המשפט והם יוכלו לומר מדוע או מה הסיבה שהם רוצים בפרסום שמו.
אני לא יודעת אם שי-לי ערה עכשיו. עד לפני שעה היא עוד כתבה לי. שי-לי, אם את רואה אותי ושומעת, אני אוהבת אותך, אני מברכת אותך. הובלת כאן מאבק מדהים למען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אני קוראת לכולם להצביע בעד החוק. בהצבעה שלכם עבור שי-לי ועבור נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אתם תומכים בהם ומאפשרים להם להשמיע את קולם בבית המשפט, ובאמת לצאת פה באמרה ברורה של הכנסת בעד נפגעי ונפגעות מין ונגד אותם אנשים שבאמת פוגעים; לא רק שהם פוגעים בהם מינית, אלא הם גם פוגעים בהם לאורך כל החיים שלהם, כי לפעמים להתאושש מתקיפה מינית זה טראומה לכל החיים.
זהו, קצר. אני קוראת לכולם לתמוך ולהצביע בעד. תודה רבה גם ליעקב מרגי, שלא נמצא כאן, אבל הוא השותף שלי לחוק הזה. בזכותו גם החוק הזה הגיע להצבעה היום, אז תודה. תודה לשי-לי ולמרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, שהם אלה שכתבו את החוק והביאו אותו אליי לקדם אותו. אני רק שליחה שלהם. תודה רבה לכולם. תתמכו.
292 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.