הודעה אישית של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון

השר קרעי פונה אליי ומסביר לי מי אלה אבותיי ואימותיי, ושאני מצביע נגד התורה, ושאימותיי ואבותיי לא היו כאלה. אז אני אסביר לשר קרעי מי זאת אימי ומי זה אבי. אבא, עליו השלום, היה רב בבית כנסת, עבד בכור האטומי כמפעיל וכפועל ניקיון. מיום ראשון עד חמישי, 06:00 – שחרית, 07:00 – בעבודה, 21:00 או 24:00 – חוזר הביתה. שישי-שבת – בבית הכנסת. מיום שפרש מהעבודה – כל ימיו בבית הכנסת, 5 מ' מהבית. בית כנסת שהוא הקים.

אימא מסעודה גידלה 11 ילדים, איבדה שני תינוקות – אחד בראשית הדרך, ואחד אחרי שנולדתי. אימא מסעודה איבדה בן בצבא. שמונה בנים ובת. הבת שלה הגדולה, בשנת 1976, 13 שנה אחרי העלייה לארץ, דרשה להתגייס לצבא, והייתה בצאלים בתפקיד בשריון. שמונה בנים הלכו לשרת – שבעה לוחמים בגולני, צנחנים, בנח"ל, בשריון, בתצפיות, בחרמש, בהנדסה קרבית. בן אחד שלה ביקש ללכת לפנימייה צבאית בגיל 14, והוא נפל ונהרג בעת מילוי תפקידו. זה אח שלי אבי, עליו השלום. היחיד שלא היה לוחם, נהרג. סבתא מסעודה איבדה את אח שלה בצבא, ניסים ועקנין. הם יחד איבדו שלושה אחיינים, בני דודים: אייל ביטון, מיכאל מכלוף ביטון וגבי ביטון. כששאלו את אבא שלי בסרט "להיות קצין", בדקה 26: אתה אבא שכול, למה אתה נותן לבן שלך להיות קצין? הוא אמר: להיות קצין בצה"ל זה כבוד.

אלה ההורים שלנו. ואני יודע שאתה גם ככה, מישל, שאיבדת שני אחים בצבא. אף אחד לא יסביר לנו מי זה ההורים שלנו. בשבילם צה"ל זה קדוש. מתוך שמונת האחים שלי, לארבעה יש זהות חרדית – של ברסלב, של חב"ד, של ליטאים. כל האחים שלי דתיים, בישיבות הסדר. כולם עשו צבא, כולם היו לוחמים. ארבעה אחים חרדים יש לי, עשו צבא ומילואים. אלו אבות-אבותיי ואימותיי, השר קרעי, אל תעלה אותם על דל שפתיך.