קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני. אני רוצה לספר לכם את הסיפור של יונתן לוין. יונתן לוין נפטר בגיל 34 מסרטן בכבד. אבל ממש לפני שהוא מת, הוא אמר לאימא שלו – ממש לפני שהוא נפטר, אמר יונתן לאימא שלו: אימא, במקום שתבכי על האובדן שלי, אני רוצה שתילחמי בפגיעות מיניות בילדות, משום שזה יותר קשה מסרטן. במחלה אתה עטוף באהבה. בפגיעה המינית אתה בודד.
יונתן סבל מגיל 12 ברצף ממיגרנות חריגות, מכאבי ראש מטורפים וממצוקות פיזיות מכל הסוגים. הוא היה אצל רופאות ורופאים ופסיכיאטריות ופסיכיאטרים, ואף אחד לא גילה מה לא בסדר איתו. עד שהוא עצמו הלך ללמוד פסיכולוגיה. ובתואר השני בפסיכולוגיה, הסטודנטיות והסטודנטים חייבים לעבור בעצמם טיפול פסיכולוגי. ושם הוא סוף-סוף חשף בפני עצמו, בפני המטפל, מטפלת שלו, ובהמשך בפני המשפחה שלו, שבגיל 12, כשהוא היה בחופשה בבית משפחה קרובה, הוא נפגע במשך שבוע פגיעה מינית על ידי נער גדול ממנו, שהיה בן דוד. ורק 23 שנה אחרי הוא היה מסוגל להתמודד עם העובדה הזאת. ומייד כשהוא התמודד איתה וחשף אותה, נעלמו כל כאבי הראש, נעלמו כל הכאבים והמצוקות, אבל הוא חלה בסרטן ונפטר מהר מאוד.
לעיתים מאוד רחוקות אפשר לספר ככה במין אריזה כזאת את הסיפור של הנפגעות והנפגעים פגיעה מינית בילדות. אבל מה שאולי הסיפור הזה מדגים בצורה כל כך מפורשת הוא כמה בלתי אפשרי להתמודד עם זה בזמן אמת, כשאת או אתה ילד, והפוגע הוא אדם קרוב. הוא אדם קרוב שיש לו גם גישה אלייך או אליך, גם יש לו סמכות עלייך, והוא גם אומר לך: זה בינינו, זה הסוד שלנו. ואת בכלל לא סגורה על מה באמת קורה שם. האם מה שאת חושבת – את גם לפעמים צעירה או אתה צעיר מדי בשביל להבין מה קורה שם. והרבה פעמים זה גורם ממש לסוג של הפרעה שגורמת לך לחשוב שאתה בכלל מישהו אחר, זה שנאנס או נפגע, ממי שהולך לבית ספר למוחרת בבוקר. שאת בכלל איזו נסיכה מצרייה שאבא מספר לה כל מיני סיפורים בזמן שהוא עושה לה כל מיני דברים. שהיא בכלל ילדה אחרת מזאת שהולכת לגן או לחוג, או מה שזה לא יהיה.
ולכן כל כך, כל כך, דרמטי לבטל את ההתיישנות בתביעה נגד עבירות מין, משום שאי-אפשר להגיד: טוב, אם לא התלוננת עשר שנים אחרי, אז מה לעשות? אני ממש מצטער, מאוחר מדי. ליונתן זה היה מאוחר מדי. כשהוא הבין מה קורה, כשהוא היה מסוגל להתמודד עם זה, והוא הלך למשטרה, אמרו לו: כבר עברה תקופת ההתיישנות. אין לי שום ספק שזה חלק ממה שהרג אותו. אין שום ספק שזה מה שגרם לו להגיד לאימא שלו ולמשפחה שלו: זאת הצוואה שלי, לכו תילחמו על הדבר הזה.
לכן הצעת החוק הזאת, שאני שמחה שעוברת כאן היום בקריאה ראשונה, היא חלק מהתיקון הזה. היא לא רק להאריך את ההתיישנות, אלא היא להרחיב את ההגדרה של בן משפחה פוגע גם לבן דוד, שהיום – וזה בהסדר האזרחי, אנחנו מדברות; ההסדר הפלילי תוקן כבר ב-2017, לשמחתי, אבל ההארכה שניתנת במקרה של פגיעה של בן משפחה תחול מעכשיו, כשנעביר את זה בקריאה שנייה ושלישית – שתחול גם בסוגיה של בן דוד בהליך האזרחי.
וצריך אולי להגיד מילה על חשיבות ההסדר האזרחי. לפעמים הרף הפלילי – קשה לפגוש אותו. זה דבר שנוגע לחירויות של אנשים. ולפעמים זה הרבה יותר קשה להוכחה. אנחנו חייבות וחייבים להרחיב את המסלול האזרחי כמשהו שיקנה לנפגעות ולנפגעים לא רק פיצוי כספי, שצריך לגדול במידה ניכרת, אלא מעל הכול הכרה – הכרה בפגיעה שהם עברו. שהם ידעו שהם לא משוגעות ומשוגעים, שהם לא דמיינו את זה, שהם לא המציאו שום דבר, ושזה לא הם הלא-נורמליים. שהם ישבו מול הפוגע בבית משפט ויקבלו הכרה שזה באמת קרה. וזכותם לקבל על זה סליחה. וזכותם לקבל על זה פיצוי. ולכן ההליך האזרחי חשוב כל כך, משום שהוא פותח פתח שבמסלול הפלילי לא תמיד אפשר למצוא. לא תמיד אפשר לקבל את הדברים האלה. וההליך האזרחי יכול להיות המקום שבו הרבה מאוד נפגעות ונפגעים יקבלו התחלה של השיקום שהם כל כך זקוקות וזקוקים לו, ויש דרך כל כך ארוכה ללכת כדי להשיג אותו.
אני רוצה להודות לחברת הכנסת שלי טל מירון ולחבר הכנסת משה סעדה, שגם הם חתומים על הצעת החוק, על הצעות החוק האלה, ולהודות לרבות ולרבים שהיו חתומות על הצעות החוק כאלה במהלך הכנסות הקודמות.
תראו, חברות וחברים, בסופו של דבר נצטרך לבטל את ההתיישנות על עבירות מין באופן גורף. לא יהיה מנוס מהדבר הזה.
המערכת פה עוד לא ערוכה לזה. אז אנחנו כל פעם מאריכות את ההתיישנות על עוד קרוב משפחה, על עוד מחלקה של קטינות, על עוד כפיפות וסמכות ומרות. כל פעם עוד שעל ועוד שעל. אבל בסופו של דבר – ואני מאוד מקווה שהסוף הזה הוא קרוב – אנחנו פשוט חייבות וחייבים לבטל את ההתיישנות בעבירות מין. אי-אפשר לדעת כמה זמן לוקח להבין מה קרה לך. ואי-אפשר בשום פנים ואופן למנוע מאף נפגעת או נפגע את ההכרה ואת היכולת לקבל צדק ולקבל באמת את הזכות לשקם את החיים מהזוועה ומהתופת שאיתן הם נאלצו לחיות מהגיל המאוד מאוד צעיר שבו הם נפגעו.
אז אנחנו עושות היום עוד צעד בהקשר הזה. ואני מאוד קוראת לכולכן ולכולכם להצביע בעד. תודה רבה.
801 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.