קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב, תשמעו, לא להאמין. אני מקריאה לכם את הסעיף הבא, מילה במילה, לא נגעתי. סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין, אלו מילותיו – סליחה על השעמום, למיטיבי לכת, אבל זה קריטי: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". לא מדובר פה במשהו לא ברור – עובד ציבור לא מקבל תביעה ויש לו חסינות מוחלטת על כל מעשה שהוא עשה במסגרת מילוי תפקידו.
מה אומרים שופטי בג"ץ? היה להם מאוד דחוף להוציא החלטה. אם לא הייתי מכירה את פקודת הנזיקין עוד הייתי מתרשמת מהדברים שהם רושמים. הם אומרים, והם מאיימים על עובדי ציבור: אם עובדי ציבור יסורו למרות שר ויעשו את עבודתם, במסגרת עבודתם כעובדי ציבור, ההסדר של החסינות אולי לא יישמר בעניין שלהם. ההסדר של החסינות.
מי אתם, שופטי בג"ץ, שתקראו להוראת חוק חסינות עובדי ציבור מפני תביעה הסדר? מי אתם, שופטי בג"ץ, שתשלחו מסר מאיים שאתם לא תכבדו את ההסדר הזה? מי שואל אתכם, רבותיי? מי שואל אתכם? אי-אפשר להגיש תביעה נגד עובד ציבור. במקסימום, אפשר להגיש תביעה נגד המדינה, אם המדינה גרמה נזק. לא תביעה אישית נגד עובד ציבור בעבודתו כעובד ציבור. מה יש לכם? מה אתם עושים? אני רוצה להבין.
אה, אני אגיד לכם מה הם עושים ואני אגיד לכם מה עוד יש להם שאתם לא יודעים. לשופטי ישראל יש חסינות מוחלטת מפני ביצוע עבירות פליליות, כמו איומים – איומים זאת עבירה; יש להם חסינות מוחלטת מפני אחריות פלילית על כל עבירה שהם עושים אגב מילוי תפקידם. אם אגב מילוי תפקידם הם יזייפו פרוטוקול – יש להם חסינות; אם אגב מילוי תפקידם הם יאיימו על ציבור שלם, יאיימו איום מפחיד – שעומד, אגב, בניגוד לחוק, כי אם זה היה במסגרת החוק זה לא היה איום, כי שימוש בזכות חוקית היא איננה איום, אבל זה בניגוד לחוק – יש להם חסינות.
בסעיף 34כ לחוק העונשין כתוב שנושא משרה שיפוטית יהיה חסין בגין עבירות שהוא ביצע אגב מילוי תפקידו. מדהים. יותר חסינות אשר יש לחברי כנסת. איך אמרו לי פה חברים מהאופוזיציה? הכנסת היא לא מקלט לעבריינים; בית המשפט העליון, לעומת זאת, הוא מקלט לעבריינים. שופטים שמאיימים, על יסוד שקר מוחלט ובניגוד לחוק, מותר להם לעשות את זה, הם חסינים.
371 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.